Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קרבן אשם וכו'. זה פשוט ומבואר בכמה מקומות בש"ס ומהם זבחים נ"ד ב' כריתות כ"ה ב' תוספתא פ"א דכריתות.
בין בזדון וכו'. כריתות ט' א' י"א א' שבת ע"ב א' ובתוספתא פ"א דכריתות ובתו"כ קדושים פ"ה.
גדולה. אבל אם היא קטנה הוא נמי פטור כדאיתא בכריתות שם ובתוספתא שם ובתו"כ שם ועיי"ש בק"א אות ח' ולקמן הלכה ג' יבואר אי"ה עוד מזה.
ומזידה. שם בכריתות דאם היתה ישינה הוא נמי פטור ועיין בתוספתא שם.
וברצונה. דאם היתה אנוסה גם בשאר עריות היא פטורה וא"כ הוא נמי פטור דכל דלא לקיא איהו פטור מקרבן כמש"כ בסעיף ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה באין וכו'.
ותהיה בעולה. שם י"א א' מימרא דר' יצחק.
כדרכה. שם בש"ס ובתוספתא שם פ"א.
ובגמר ביאה. שם בש"ס י"ב ב' תוספתא שם תו"כ שם יבמות נ"ה א' ב' ועיי"ש ברש"י ד"ה כדאמרן וכו' דמשמע לכאורה דבהעראה לוקה ויש ליישב.
היא לוקה וכו'. שם יו"ד ב' י"א א' תוספתא שם ותו"כ שם.
למדו שבזמן וכו'. שם י"א א'.
תשע שנים וכו'. והראב"ד השיגו כיון שהוא פטור היא נמי פטורה ודעת התוס' שם י"א א' ד"ה דהא וכו' כדעת רבינו דאם הוא קטן והיא גדולה חייבת מלקות וכדמייתו בשם התו"כ שם ועיין בלח"מ שהאריך קצת מזה. והנה למש"כ רבינו דהוא ג"כ חייב חטאת לפי דעת התו"כ וז"א בכל העריות א"כ הא דאיתא בתו"כ שם וז"ל כל העריות לא עשה בהם את הקטן כגדול והשפחה עשה קטנה כגדולה עכ"ל והקרבן אהרן נדחק הרבה והגיה שם הרבה ולפ"ז אתי שפיר דה"ק והשפחה עשה קטן כגדול ור"ל אע"פ דהוא קטן מ"מ חייב קרבן כגדול ובתוספתא שם איתא כך וז"ל כל העריות עשה קטן כגדול לחייב על הגדול ובשפחה אם היה קטן הרי אלו פטורים עכ"ל ובודאי הוא ט"ס וצ"ל לחייב הגדול אבל ממה שסיים ובשפחה אם היה קטן וכו' משמע בהראב"ד דלרבינו צ"ל אם היתה קטנה וכו' והבן.
ביאות אסורות. פ"ג הי"ג.
אמרו לו וכו'. כריתות י"ב ב' ומה שהקשה הלח"מ למה כתב הטעם משום שיכול לומר לא גמרתי ביאתי תיפוק לי דיכול לומר לא הייתי שוגג אלא מזיד וכדלעיל פ"ג ה"א סעיף א' יעו"ש לא ידעתי מהו שח הא בשפחה חרופה אפי' במזיד חייב וכנ"ל בהלכה א' יעו"ש וא"כ אי אומר לא בעלתי מכחיש העדים וצע"ג ועיין בירושלמי נזיר פ"ח ה"א.
ביאות הרבה וכו'. כריתות ט' א' ובתוספתא שם פ"א ובתו"כ שם ועיין בתוס' שבת ע"ב א' בד"ה בעל וכו' דכ' דאתיא כמ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה ועיין לח"מ לעיל פ"ו ה"ט יעו"ש.
שפחות הרבה וכו'. שם בעיא דאיפשיטא.
והפריש אשמו וכו'. שבת ע"ב א' וכאתקפתא דרב המנונא הוא מסקנא שם.
חמש בעילות וכו'. נראה לפרש דדעת רבינו דבנודע לו בין ביאה לביאה כו"ע ס"ל דאין הידיעות מחלקות וכדאיתא בכריתות שם וכדפסק בסעיף ה' ואם אחר שהפריש בעל לכו"ע מחלקת ההפרשה כדמתקיף לה רב המנונא בשבת שם ובנודע לו אחר כל המעשים כולם הפריש על אחד הוי הפרשה זו כידיעה דבחטאת למ"ד בעי ידיעה דא"כ האשם לא הופרש על העבירה שאכתי לא ידע מזה אבל אם ידע מאחד ושוב נודע לו מאחרת ושוב מאחרת ושוב הפריש לכו"ע לא בעי אשם אחר דהידיעה לא גרמה מידי רק דהכל תלוי בהפרשה וכמו דהידיעות מחלקות בחטאת ה"נ למאן דבעי ידיעה באשם א"כ אם הפריש על ידיעה קמייתא ולא נודע לו מהאחרות א"כ הוי כמו ידיעה המחלקות לגבי חטאות וי"ל לפ"ז הכי מפרש הסוגיא דשבת מימרא דרבין הכי הכל מודים כדעולא היינו אם היה ידיעות בין ביאה לביאה לד"ה אין מחלק והכל מודים בשפחה חרופה כדרב המנונא דאם הפריש בין מעשה למעשה לכו"ע מחלק ופליגי בדר' יוחנן וריש לקיש היינו כעין פלוגתא דר"י ור"ל היינו שהיה ידיעה אחר כל המעשים וכמו דהתם נחלקו בידיעות שאחר כל המעשים ה"נ נחלקו בהפרשה שלאחר כל המעשים וכמו דלר"י מחלק הידיעות שלאחר כל המעשים כמו בידיעה שבין המעשים ה"נ הכא הפרשה שלאחר כל המעשים מחלקת כמו הפרשה שבין המעשים אבל למ"ד לא בעי אשם ידיעה א"כ אף דנודע לו על אחד והפריש עליה א"כ כבר כיפרה על כל הביאות ואף שנודעו לו אח"כ מ"מ כבר נתכפרו באשם ראשון ולפ"ז מדויק היטב מה שסיים שדין המזיד והשוגג א' הוא וכוונתו דלמה לא מחלקי הידיעות לחוד בלא הפרשה וכמו גבי חטאת ע"ז סיים דכאן הידיעות לחוד בלא הפרשה לא מעלות ולא מורידות משום טעם הנ"ל דכאן אין הידיעה גורמת כלל רק ההפרשה הוא דגורם למ"ד בעי ידיעה בתחלה (א"נ י"ל דקאי על מש"כ בהלכה ה' דאין הידיעות מחלקות ע"ז כתב הטעם משום דגם בזדון חייב וכמש"כ רש"י בשבת) או י"ל דקאי הטעם למה ההפרשות מחלקות וע"ז כתב הטעם כמו דבמזיד ההפרשות מחלקות בין מעשה למעשה במזיד ה"נ בשוגג למ"ד אשם בעי ידיעה א"כ ההפרשות מחלקות בין ידיעה לידיעה והבן היטב בכל מש"כ כי נכון הוא לדעתי בעזר"ה דוק בה והפוך בה ובהכי אתי שפיר דברי רבינו ומיושב היטב מה שקיהה בזה הלח"מ כאן ובפ"ו ה"ט יעו"ש היטב ובמש"כ אתי שפיר הכל.
כל מי וכו'. עיין ב"ק ס"ג ב' ס"ה א' ק"ג א' ושם כל הסוגיא ק"ח ב' ושם כל הסוגיא ושבועות ל"ו ב' ועיין בתוספתא שם פ"ב ג"ד ובב"ק פ"ח ופ"י יעו"ש ועיין בפרק בתרא דשבועות בש"ס ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פכ"ב ופכ"ג יעו"ש היטב.
בין בזדון וכו'. שבועות ל"ו ב' ל"ז א' וכריתות ט' א' תוספתא פ"א ותו"כ שם פי"ט פרשה י"א ופרשה י"ג ועיין בשבועות ל"ד א' ב' ועי' לקמן פ"י ה"א.
ומפורש בתורה וכו'. עיין ב"ק ק"י א' אע"ג דהתם מיירי בגזל הגר מ"מ ה"ה בגוזל חבירו כמבואר שם קי"א א' ושם בתוספתא פ"י.
החומש אינו וכו'. שם קי"א א' יעו"ש.
בה' שבועות וכו'. בפ"ז ובפ"ח יעו"ש היטב.
הנהנה משו"פ וכו'. כבר נתבאר לעיל פ"א מהל' מעילה ה"ג יעו"ש היטב בכל הלכות מעילה.
בהל' מעילה. שם ה"ד.
בחמשה תמחויין וכו'. כריתות ט"ו ב' תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א ומהתוס' יו"ט נעלם פסק רבינו יעו"ש היטב בכריתות שם ועיין לחם משנה מש"כ בזה.
שאין מוחלקין וכו'. כדלעיל פ"ו ה"א ועיין מש"כ שם.
ושליח שעשה וכו'. שם במשנה ובתו"כ לא נזכר זה ויש לעיין למה הזכירו רבינו.
אשם ודאי וכו'. עיין שבת ע"ב א' וכריתות כ"ב ב' ומש"כ מרן בשם רש"י עיי"ש בבעל המאור ובחי' הרמב"ן שם.
שחייבין עליה וכו'. הוריות ט' א' ותוספתא שם פ"א ועיי"ש ז' א' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א פרשה ב' ופ"ב.
בהל' מעילה. פ"א ה"ה ושם נתבאר מזה.
חתיכה של וכו'. כריתות כ"ב ב' ותוספתא שם פ"ג ומה דאיתא שם בתוספתא חתיכה של חלב קדש וחתיכה של חלב אכל אחת מהן ואין ידוע איזה מהם אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי ר"ע מביא שתי אשמות יעו"ש הוא ט"ס וכצ"ל איזה מהן אכל מביא אשם תלוי וכדר"ע וכו' וכן כתב המפרש.
של חלב וכו'. שם במשנה דכריתות כ"ג א'.
חלב הקדש וכו'. הכל שם במשנה ובתוספתא שם חתיכה קדש וחתיכה חולין וכו' יעו"ש הכוונה דהיו שניהם חלב רק חדא חולין וחדא הקדש.
אחר שנודע וכו'. היינו בשתי העלמות וכמבואר בתוספתא שם ועיין מש"כ לעיל פ"ח ה"י יעו"ש היטב.
מאכלות אסורות וכו'. פי"ד הל' י"ט וע"ע בפירוש המשניות לרבינו בפרק ג' דכריתות במשנת יש אוכל וכו' יעו"ש היטב.