Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ימותו כולן. קינים פ"א זבחים ע"ג ב'.
לקיחת הבעלים וכו'. עיין לעיל פ"ה הי"א יעו"ש.
מניין חטאות וכו'. שם בקינים.
חצי החובה וכו'. מ"ה בפ"ג דקינים וז"ל חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה (היינו הדין המפורש בסעיף ב') חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול וחטאת שנים בחובה המנין שבחובה כשר עכ"ל. והנה המפרש שם פי' כמה פירושים. הפי' הראשון. חובה שתים בחטאת בקיני חובה שיש בהם כפלים בחטאת היינו שהיו שתי קינין שהם שתי עולות ושתי חטאות והקריב מהם עולה אחת ונשארו עוד שתי חטאות ועולה אחת ועתה נתערב בהם עוד חטאת אחת והנה העולה הנשארת לא יוכל להקריב כי שמא זהו שנקבע לחטאת (והיינו המעורבת) והחטאת המעורבת אינו יכול להקריב (ר"ל שיקריב שלשה חטאות ומש"כ במפרש אינו יכול להקריב עולה על כרחך הוא ט"ס) כי אולי הוא גוזל העולה שנשאר וע"כ לא יקרב רק שתי חטאות וחטאת ועולה המעורבת הרי אלו פסולין וזהו מחצה כשר ומחצה פסול. אבל אם היו חטאת שנים בחובה היינו שהקריב חטאת אחת מהארבעה הפרידין ונשארו שם חטאת אחת ושתי עולות ונתערבה ביניהן חטאת מפורשת והנה אין יכול להקריב שתי עולות שמא יקח החטאת המעורבת וג"כ אינו יכול להקריב שתי חטאות שמא יקח אותו שנקבע לעולה ע"כ לא יקריב רק חטאת אחת והשאר ימותו הרי עולה לפחות ממחצה אותו מנין שבחובה יעו"ש היטב וכן פי' הרע"ב ג"כ יעו"ש והנה התוס' יו"ט הקשה ע"ז וז"ל ואני תמיה ע"ז הפירוש דהא ליכא בינייהו דרישא וסיפא דלעולם נמצאו שקרבו שתי חטאות משני הקינין שבהם נעשה התערובות אלא דברישא קרבים לאחר התערובות ובסיפא כבר קרבה אחת מהן ועכשו השנייה וכיון דלעולם אין כאן הפסד לשתי החטאות שבשני קינין א"כ למאי תנייה כלל עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין הא המשנה השמיענו דיש נפק"מ בתערובות שנשארו דאם היו החטאות מרובין מהעולות אז כשר מהתערובות הנמצא מחצה והוא אם נשתיירו ארבע או שש או שמנה וכן לעולם כשר המחצה ממנו זולת אותה שכבר הקריב ואם היו העולות מרובין אזי אינו כשר רק מהנשאר מניין המועט שבחטאות שעם הראשונה שכבר הקריבה הוי מחצה והבן. וכללו של דבר לפי' זה דברישא קאמר דאם היו החטאות שנשתיירו מרובין מהעולות שנשתיירו ולאו דוקא ששני פעמים היה החטאת מרובה רק שתפס המשל בחטאת שנתערב בשני קינים ושם הוא חטאת מרובה על העולות כפלים לכן תפס מספר הכפל. והנה בשלשה קינים שהיו שלש חטאות ושני עולות ובד' קינים יש ארבע חטאות ושלשה עולות וכן לעולם יש בחטאת אחת מרובה על העולות רק שהכלל שהחטאות תמיד רבין על העולות באחת ולכן יד ההכשר על העליונה וכשר מחצה מהנשארים שעם הראשון שכבר הוקרב קודם התערובות יש כאן רוב להכשר היינו עולה אחת שכבר קרבה קודם התערובות והחטאות שבקינין הנשארים יקרבו כמות שהיו צריכין להקרב בלי שום תערובות ובסיפא קמ"ל דאם היו העולות מרובות על החטאות והרבייה היה אף רק באחת אזי לא יכול להקריב חטאות רק כמנין המועט החטאות שנשתייר אשר הוא עם הראשונים שכבר נקרב מחצה על מחצה והבן. פירוש שני הביא בשם רבינו יצחק בר אשר. דה"פ חובה שנים בחטאת היינו שנתערבו שמונה פרידין של חטאות בארבעה קינין שמחציתן עולות ומחציתן חטאות הרי יש כאן י"ב פרידין חטאות וארבעה פרידין עולות והקריבן חציין למעלה וחציין למטה אותם שלמעלה כולן פסולין כי שמא כולם חטאות ואותם של מטה ארבעה כשר וארבע פסול וזהו חובה שנים בחטאת ר"ל שהיו במנין החטאות שנתערבו כפלים כחטאות של חובה מחצה כשר ומחצה פסול היינו מחצה מהחובה כשר וכן מחצה מהחובה פסול. וזהו ג"כ לפרושי מאי דנקיט ברישא אין כשר אלא מניין החטאות שבחובה ובסיפא אמר דאם היה חטאת שנים בחובה היינו שהיו ט"ז פרידין של חטאת שנתערבו בארבע קינין שמחציתן עולות ומחציתן חטאת דנמצא דעשרים הן חטאות וארבעה הן עולות והקריב י"ב למעלה וי"ב למטה אותן שלמעלה פסולות שמא היו כולן חטאות ומהי"ב שלמטה ארבעה פסולות שמא עולות הן ושמונה כשרות ממנ"פ וזה שקאמר המניין שבחובה כשרים ר"ל כ"כ חטאות כשרות כמספר הפרידין של חובה יעו"ש היטב וכללו של דבר כל שהחטאות המפורשות היה שוה כמספר הפרידין של קיני חובה ועשה חציין למעלה וחציין למטה אינו כשר רק כמנין החטאות שבקיני חובה אבל אם היה מספר החטאות כפלים כמספר הפרידות של קיני חובה ועשה חציין למעלה וחציין למטה אזי כשר כמספר הפרידות של הקינין של חובה וככה תקיש למעלה ולמעלה ולפ"ז לא קאי לפרושי משנה ב' דבפ"ק כמו לפי' הראשון רק הוא דין בפ"ע ולא מיירי בנמלך רק לפי שדיבר למעלה מזה בדין הקריב חציין למעלן וחציין למטן יעו"ש במשניות הקודמות ע"ז קאי הך בבא וקמ"ל דאם היה מספר החטאות כפלים כמספר החטאות שבקיני חובה אזי מספר החטאות שבקיני חובה כשרות ואם היו החטאות כפלים כמספר הפרידות של קיני חובה אזי כשרות חטאות כמנין הפרידות של הקיני חובה וזה מדוקדק בלשון המשנה שברישא תני אין כשר אלא מניין חטאת שבחובה ובסיפא תני המנין שבחובה כשר והבן. עוד פי' שלישי הביא בשם רבינו אברהם. דה"פ אם היו בקינין הסתומות פי שנים בחטאות דהיינו שהיו שתי חטאות מפורשות שנתערבו בשתי קינין סתומות שמחציתן עולות ומחציתן חטאות והרי הם עכשו ששה פרידות והקריב שלשה למעלן ושלשה למטן אזי שתי פרידין מן הסתומות כשרין לחטאת ותו לא דחיישינן שמא שתי המפורשות שנתערבו ועולה מן הסתומות נעשו למעלה ושתי חטאות מן הסתומות ועולה נעשו למטה (והא דלא חיישינן שמא שלש חטאות נעשו למעלה היינו שתי חטאות המפורשות וחטאת אחת מן הסתומות ושתי עולות מן הסתומות וחטאת מהם קרבו למטה זה ליתא דכיון דסתומות הן נמשכות בעשיית כהן וכיון שעשאן למעלן נעשו עולות ובעשאן למטה נעשו חטאות ופשוט) ובסיפא קאמר דאם היו החטאות פי שנים מהקיני חובה דהיינו שהיו ארבע פרידין חטאת המפורשות ונתערבו לקן אחד ועשה חציין למעלה וחציין למטה אזי חיישינן שמא למעלה עשה שלשה מהחטאות המפורשות ולמטה עשה שתי חטאות ועולה יעו"ש היטב וכן פי' הרא"ש יעו"ש וכ"כ הגר"א בליקוטיו, והוסיפו עוד דמה דתני חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין החטאות שבחובה דהיינו שנתערבו שוה בשוה כגון שתי חטאות בקן אחד סתומה ועשה חציין למעלה וחציין למטה וחיישינן שמא שתי חטאות נעשו למעלה והקן סתומה נעשה למטה וכן ארבע חטאות שנתערבו בשני קינין סתומין ועשה חציין למעלה וחציין למטה הארבע פרידות שנעשו למעלה פסולות והארבע שנעשו למטה אמרינן שהקינין סתומות הן ולכן כשרים החטאות שבחובה. ולפ"ז ג"כ לא קאי לפרש מ"ב דפ"ק רק הוא דין בפ"ע וקאמר דאם נתערבו שוה בשוה ועשה מחצה למעלה ומחצה למטה אזי אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה אבל העולות כולם פסולין ואם היה בחובה פי שנים בחטאות המפורשות א"כ כשרות עולה שנעשה למעלה ושתי חטאות שנעשו למטה (והא דאמר מחצה כשר היינו המחצה מכל התערובות קיני חובה והמפורשות) ואם היו החטאות פי שנים בקיני חובה הסתומין אזי כשרים מספר הפרידין של הקיני חובה (והרווחנו בזה עוד דלפי פי' הריב"א היינו חובה שנים בחטאת שהיתה בחטאת המפורשת פי שנים בחטאת שבחובה ובחטאת שנים בחובה לפ"ז יהיה הפי' דהיה החובה פי שנים על החטאת והוא פי' דבשניהם הכל החטאת פי שנים על החובה ובאמת כתב הוא וז"ל ומיהו חטאת שנים בחובה אין ליישבו מענין חובה שנים בחטאת עכ"ל וכוונתו למש"כ דחובה שנים בחטאת מפרש כשהחטאת יותר על החובה ולבסוף מפרש חטאת שנים בחובה דהחטאת יותר על החובה אמנם לפי' השלישי אתי כמין חומר) ודוק היטב. ועכשו שבררנו פי' המשנה ומה שנאמר בה ועכשו נבא לדברי רבינו ז"ל (בפי' המשניות שם) וז"ל אם נתערבו דרך משל חמשה חטאות בעשרה עופות שהם חובה שמחציתם הם חטאת ומחציתם עולה והרי הכל ט"ו מקריב מהם עשרה לצד אחד וחמשה לצד אחר ובהכרח שהעשרה שעשה בצד אחד היו חמשה מהם מן החוב הרי כבר עשה חמשה מן החובה בצד אחד והם כשרים אם עשה העשרה למעלה הרי חצי חובה והוא חמש עולות כשרין ואם עשה העשרה למטה הרי חצי חובה ג"כ והוא חמש חטאות כשרין לפיכך נתבאר כי מה שאמר אין כשר אלא למנין חטאות שבחובה הוא כשתהיה החטאת יותר והיקש זה בעצמו בעולה ויהיה לך לזכרון עכ"ל. ודבריו לכאורה סתומים וחתומים כי מי חלקם להקריב עשרה לצד אחד וחמשה לצד אחר אחר אשר הדין נפסק שאין כשר אלא כמנין החטאות ודאי שאינו מקריב רק ה' למטה כדין חטאת ועוד מאי בעי הכא החלוקה מחמשה ועשרה הו"ל לומר אם לא נמלך ועשה מחצה למעלה ומחצה למטה ועוד יש כמה וכמה זרות וקושי בדבריו ועוד כתב בפ"ק סוף מ"ב וז"ל כל זה אם עשה חציין למעלן וחציין למטן אבל אם היתה חובת שנים כחטאת ה"ז עושה קצת מהמנין למעלן וקצתו למטן ויהיה חצי החובה כשר כמו שהקדמנו ונתבאר בסוף מסכת זו עכ"ל. גם דבריו אלו אין להם שום ביאור ופירוש כלל מש"כ וכ"ז אם עשה חציין למעלן וחציין למטן זה אין לו טעם כלל אמאי אינו כשר רק כמנין החטאת שבחובה ודרך משל אם נתערב מאה חטאות בחמשה קינים אמאי כתב מתחלה שם שאינו כשר רק חמש חטאות ותו לא הא כיון שעשה מחצה למטה ומחצה למעלה היינו נ"ה למעלה ונ"ה למטה הלא החמישים שלמטה יוכשרו דאפילו תימא דחמשה קינים יקרבו למטה עם מ"ה חטאות מ"מ החמישים חטאות התחתונים יוכשרו ועיין פ"ג מ"א ומ"ב גם לא ביאר לנו איך יפרש משנתנו דפ"ג מ"ה גם יש עוד גמגומים טובא בדבריו אשר נלאיתי לכותבן סוף דבר דבריו כספר החתום וה' יאיר עינינו להבין דעתו הגדולה ועוד אי"ה יבואר לפנינו. אמנם דבריו שבכאן באו כלשון המשנה ומה שיפורש בלשון המשנה כן יתפרש בלשונו.
למטה כמעשה וכו'. עיין בהשגת הראב"ד שהשיג ע"ז איך יכול לעשות למטה כיון שיש כאן עולות ג"כ בקינים הסתומות יעו"ש ומרן יישב זה כיון שלא נתפרשו בשמות מי העולה ומי החטאת אזי אין אסור להקריבם למטה יעו"ש היטב ודבר זה יתבאר אי"ה לפנינו. וכתב מרן וז"ל ומ"מ קשה לי על דברי רבינו שבזבחים ע"ג ב' משמע דמאי דתנן ברפ"ג דקינים בד"א בכהן נמלך וכו' קאי אמאי דקתני בריש מסכת חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפי' אחד ברבוא ימותו כולן וקאמר דהיינו בכהן שבא לימלך בבי"ד מה יעשה יאמרו לו שימותו כולן אבל אם לא נמלך אלא הלך הוא מדעתו והקריב בהאי הוא דאמרינן כל הני בבי דתנן במשנה ולפ"ז אין מקום לומר יראה לי שהוא עושה כולן וגם אין מקום למה שאמר בפ' זה בד"א שהיו מפורשות וכו' שהרי אף בסתומות דינא הכי דימותו כולם וצ"ע איך היה מפרש רבינו ההיא דזבחים שלא תקשה לדרכו עכ"ל והנה קושיא השניה לא זכיתי להבין כלל דהא בקינים פ"א איתא וז"ל חטאת שנתערב בעולה ועולה שנתערב בחטאת אפילו אחד בריבוא ימותו כולן חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמניין החטאות שבחובה וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמניין העולות שבחובה וכו' וקאי עלה הא דתנן בפרק ג' בד"א בכהן הנמלך וכו' אלמא דאף בכהן הנמלך יש חילוק דאם נתערב חטאת בעולות מפורשות או עולה בחטאות המפורשות ימותו כולם אבל אם נתערב חטאת בקינין סתומין וכן להיפך דאם נתערב עולה בקינין סתומין אזי כשר מיהא המנין עולות או החטאות שבחובה ולא ידעתי כלל מה תמיהתו. גם קושייתו הראשונה חסר מובן קצת וזה לשונו דהכי קשיא ליה כי לפי מאי דמסיק מרן הא דאינו כשר רק כמנין החטאות שבחובה מיירי דלא נמלך יעשה חציין למעלן וחציין למטן אבל אם בא לימלך בבי"ד אומרין שיקריב כולן למטה ויוכשר ג"כ החטאת המעורבת עם מחצית החובה יעו"ש וע"ז הקשה הא מבואר בש"ס דהא דתני אין כשר אלא מנין החטאות שבחובה מיירי בנמלך ומורין לו דלא יקריב רק מנין החטאות שבחובה ולדעת רבינו אדרבא איפכא הוא בנמלך מורין לו שיקריב חטאות שבחובה עם הכל למטה ויוכשר ג"כ חטאת המעורבת משא"כ בלא נמלך והקריב חציין למעלה וחציין למטה אזי אינו כשר רק מניין חטאות שבחובה כן נראה כוונתו. והנה באמת רבינו פי' פירוש אחר בהא דכהן הנמלך לא כפי' המפרשים כלם דנמלך בבי"ד רק פירוש אחר פי' בזה ולקמן סעיף ו' אי"ה יבואר בזה.
נתערבה עולה וכו'. שם בפ"ק במשנה ושם בפ"ג מ"ה.
מרובה על וכו'. פ"ק מ"ב וה"ה בחטאת ג"כ כך וכתבה המשנה דין זה בסיפא גבי עולה וה"ה ברישא גבי חטאת וכ"כ הרא"ש בהדיא יעו"ש.
וחובה אחרת וכו'. פ"ק מ"ג ועיין בפי' רבינו והובא במרן.
זו גדולה וכו'. דע כי בפ"ק מ"ג איתא דהמועט כשר ובפ"ג (מ"ב) איתא דהמרובה כשר והנה המפרש כתב בפ"א הטעם דאינו כשר רק המועט דרך משל אם נתערב קן אחד בשני קינים אינו כשר רק קן אחד אבל אינו רשאי לעשות שתי עולות או שתי חטאות דשמא יקח הכל מקן אחד ובקן אחד ליכא רק עולה אחת וחטאת אחת וה"ה בכל כיוצא בזה ובפ"ג מיירי בעשה מעצמו ולא שאל את פי הבי"ד איך לעשות ואם עשה כולן למעלן או כולן למטן או חציין למעלן וחציין למטן אם היו כולן שוין הרי מחצה כשר ומחצה פסול אבל אם לא היו שוין אזי מנין המרובה כשר כגון אם נתערב קן אחד בשתים הרי יש כאן שש פרידות והקריב שלש למעלה ושלש למטה וחיישינן שמא קן אחד הקריב למעלה ונפסל ממנו גוזל אחד שהוא החטאת. אבל העולה מקן זה והשלש שהם מהאשה בעלת שתי קינים ג"כ כשר ונשאר למטה שלש פרידות מבעלת השתים ונפסל אחד מהם ונכשרו שתים וזהו מנין המרובה כשר (וכתב שם עוד המפרש וז"ל ומיהו מאה לזו ועשר לזו אינו יכול להמצא בזה הענין לפי שהן זוגים וצ"ל דהא דתנן המרובה כשר אינו קאי אלא אאחד לזו ושתים לזו וכו' שאינו זוגות איידי דתני לעיל בכה"ג המועט כשר תנא כה"ג המרובה כשר באינו נמלך מיהו האמת הוא שהמרובה כשר שאין פוסל מהם אלא עשרה קינים במאה ועשרה קינין כי שמא העשרה קינין של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות או כולן למטה ונפסלו העולות וע"כ עשרה קינין שלמין פסולין יעו"ש היטב וכ"כ הרע"ב שם ובאמת דבריהם נפלאו כיון דאסיקו דה"ה במאה ועשר ולמה כתב מתחלה שאין זה במאה ועשר וסבור הייתי לומר דלפי שסיים במשנה זה הכלל כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקינין עד שהוא משל אשה אחת בין מלמעלן ובין מלמטן המרובה כשר והיינו שצריך לחלק קן אשה אחת שיהא ממנו למעלה ולמטה וכמו שסיים המפרש שם לכן אין זה שייך במאה לזו ועשר לזו ששם ג"כ אתה יכול לחלק את הקינים ולא יהא קן אחד משל אשה אחת למעלה ולמטה לכן כתב מתחלה דזה לא מיירי ממאה לזו ועשר לזו אבל מ"מ לענין הדין אמת הוא דגם במאה לזו ועשר לזו המרובה כשר אף שדחוק הוא וכן מצאתי בס' בית הלוי ותורת הבית יעו"ש היטב שהאריך בזה). וכן מפרש הרא"ש והרע"ב יעו"ש. אמנם רבינו יש לו שיטה אחרת בזה והוא כי אם היו התערובות שוות זה כזה דהיינו של לאה ושל רחל היו שוים במספר אחד אזי תמיד מחצה כשר ומחצה פסול וכמש"כ בהלכה ה' אמנם אם היו של האחת מרובה ושל השנית מועט אז יש נפק"מ אם הוא כהן נמלך ר"ל שנתנו לו הקינים ע"מ שישאל את בעליהם איזו יקרב חטאת ואיזו יקרב עולה ולא מסרו לו רשותם בזה והוא לקח ועשה מחצה למעלה ומחצה למטה אזי המועט כשר כי היא יכולה לטעון ולומר באותן של מעלה היו מובלעין העולות שלי ובאותן של מטה מובלעין החטאות שלי כי לא נתתי הרשות בידך לשתעשה מעצמך כחפצך אמנם אם הוא כהן שאינו צריך לישאל את פי הבעלים איזה שירצה יקריב עולה ואיזה שירצה יקריב חטאת רק הדבר הנמסר לו לעצמו אזי המרובה כשר כי מקנותיו ודאי נעשו למעלה ולמטה ויש בו כשרות ודאי משא"כ בקטן י"ל שקרבנותיו כולם קרבו למעלה או למטה ויש כאן פסולות בודאי בשלו לכן תולין הקלקלה במקולקל ואומרים שהמרובה נעשה כתיקונה ושל המועטת נעשית שלא כתיקונה ועי' בלשונו בפי' המשניות שהועתק במרן ועכשו תבין כוונתו בהלכה זה ובהלכה שלאחריו ודעת הראב"ד כדעת המפרש ודעימיה שכתבתי למעלה. והנה בזבחים ע"ג ב' לכאורה משמע כהראב"ד וסיעתו. אולם יש לומר שרבינו מפרש לה הכי דהא עולה שנתערב בחטאות ימותו כולם ואסור להקריב למזבח דבר שלא כתיקונו וה"ה דאם נתערבו קינים אהדדי דחציין חטאת וחציין עולה אסור להקריב רק חציין למעלה וחציין למטה אבל לא כולם למעלה או כולם למטה ומ"מ חזינן אי עברו והקריבו כולן למעלה או כולן למטה חציין כשר ועלו הרי חזינן דאף דאסרי רבנן להעלות אם עלה הורצה כן נראה לכאורה. אמנם לפי מש"כ מרן בהלכה א' דכ"ז שלא נתפרשו העולות וחטאות מותר להקריבן למעלה או למטה א"כ אין מזה ראיה של כלום ואי נימא דס"ל לרבינו דהא דמייתי התם בזבחים לא קאי על משנה זו רק הוא איזה ברייתא דמיתני הכי (ועיי"ש בתוס' ד"ה בד"א וכו') א"כ הדרא קושיית מרן לדוכתיה סוף דבר דברי רבינו שם ושבפי' המשניות צ"ע טובא ועוד דכתב שם דאם עשה חציין למעלה וחציין למטה דאינו כשר אלא כמנין החטאות שבחובה ואמאי הרי כולם כשרים לבד מחטאת המעורבת ואי משום שבעולות היה חטאת מעורב מ"מ הא מסקינן בזבחים שם דבדיעבד הורצה וכיון שקיני חובה חציין חטאת וחציין עולה והקריב חצי למעלה וחצי למטה אמאי הם פסולות אותן שלמעלה. סוף דבר דבריו נפלאו מעין עטלף כמוני ועי' לקמן הלכה ט' מש"כ בזה.
מדעתו חציין וכו'. זה מבואר ממה שקדם. וע"ע תוס' זבחים ס"ז ב' ד"ה בתרי וכו' שנראה מדבריהם דקיימו בשיטתו דהראב"ד ודעימיה (ועי' שם שיש שם ט"ס וכצ"ל ג' לזו וג' לזו עשה כולם למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולם למטה מחצה כשר מחצה פסול חציו למעלה וחציו למטה וכו' יעו"ש היטב).
קיניהן בעירוב וכו'. עיין בעירובין ל"ז א' ובקינין ספ"ק יעו"ש ועיין מרן שהקשה הא אסקינן התם בעירובין דמיירי בהתנו ועיי"ש מה שתירץ בזה והיינו לגירסת רש"י דקמ"ל כדר"ח אמנם לגירסת התוס' והמפרש והתוס' בקינים דגרסינן מהו דתימא לגזור התנו אטו לא התנו יעו"ש היטב א"כ אזדא לה תירוץ מרן ועיין ביש"ש פ"ה דב"ק בדיני ברירה שהשיג על רבינו יעו"ש היטב והנה אי לא מסתפינא הו"א דלהש"ס לא היה קשה לו מהא דלקחו קיניהן בעירוב דכיון דלקחו בעירוב ע"כ אדעתא דכהן נתנו שיהא תלוי בדעתו והוי כאילו נותנות מעות בשופר דהוי כאילו התנו וכמש"כ בתוס' ספ"ק דקינים יעו"ש רק דעיקר הקושיא היה מנתנו קיניהם לכהן דהתם לקחה כל אחת לעצמה ולבסוף נתערבו ובזה שפיר צריך לברירה ומשני כשהתנו וכמש"כ התוס' דהיינו שנתנו דמי הקינים יעו"ש היטב (ומשמע לי כי מטעם זה הוגה אח"כ במשנה שדמי הקינים נתנו לכהן והוא לקח הקינים וק"ל) וזה שכתב רבינו או שנתנו דמי הקינים וכו' ושוב לק"מ מטעם ברירה ודוק היטב בזה ועיין לקמן סעיף י' וסעיף י"א קצת ראיה לדברי אלה ועוד כיון שלקחו בעירוב והכהן עושה לחטאת ועולה ומכאן ולהבא יש ברירה וכמש"כ בחי' לב"ק ס"ט א' יעו"ש.
כמו שביארנו. לעיל פ"ה הי"א ובסימן זה הלכה א'.
חטאות ועולות. כ"ז איתא בזבחים ס"ז ב' ובקינים פ"ג מ"ג ועיין לעיל הלכה ה' ועיי"ש משנה א'. ועיין מש"כ מרן בשם רבינו בפי' המשניות שלו דלא מיירי הכא בנתערבו כלל דאם היה נתערב היה הדין שימותו יעו"ש ולא העיר מידי בזה ותמוה לי דהא בזבחים ע"ג ב' מוכיח מינה דהא דאם נתערב חטאת בעולה ימותו היינו לכתחלה אבל בדיעבד אם זרק הורצה יעו"ש היטב וכ"כ המפרש כאן והרע"ב והרא"ש. ולא ידעתי איך יפרנס לנו את דברי הש"ס הזה ואולי גי' אחרת היה לו בזה והתימה על מרן שבהלכה א' היה גלוי לפניו הש"ס הזה והקשה ממנו על רבינו (כמש"כ לעיל בה"ג ד"ה למטה) וכאן עשה עצמו כאילו לא ידעה ולפי זה א"צ כלל למש"כ לעיל ה"ו ונדחקתי שם בזה יעו"ש ובזה יסולקו ממנו כמה קושיות באם נימא שגי' אחרת היה לו בזה וצע"ג בזה וה' יאיר עיני.
שלש ציבורי וכו'. זה איתא בזבחים ס"ז ב' ובקינין פ"ג מ"ד ושם הגירסא חטאת ועולה וסתומה ומפורשת וכגירסת רש"י שם ומפרש שאשה אחת צריכה לעולה וקן שלם שאחד עולה ואחד חטאת נמצאת צריכה שתי עולות וחטאת אחת והאחרת צריכה שתי חטאות ועולה ולקחו שלש קינין ופירשו על קן אחד עולה לזו וחטאת לזו וקן אחת הניחו סתומה ולא נתפרשה כלל ובקן אחת פירשו איזה עולה ואיזה חטאת רק שלא פירשו שם הבעלים ועיין בתוס' שם ד"ה חטאת וכו' שתמהו ל"ל למינקט כלל חטאת ועולה והו"ל למינקט בשני קינין סתומה ומפורשת יעו"ש היטב וכתב המפרש עוד בשם הר"א דה"ג חטאת ועולה סתומה ומפורשת והכא מיירי בשני קינין אחת סתומה ואחת מפורשת ולאשה אחת היה הקן הסתומה ולהאחרת המפורשת עשה כולן למעלן או למטן מחצה כשר ומחצה פסול אבל אם עשה מחצה למעלה ומחצה למטה אז כשר מחצה היינו קן אחד כשיעור הסתומה דיש כאן ספק שמא נקרב הסתומה כולה למעלה והמפורשת למטה או להיפך ויש לכל אחת פרידה כשרה ופסולה או שהקריב הסתומה אחת למעלה ואחת למטה ושניהם כשרות והמפורשות הקריב העולה למעלה והחטאת למטה ושניהם כשרות או העולה למטה והחטאת למעלה ושניהם פסולות והנה שני פרידות יש כאן בודאי כשרות אך לא ידעינן מי המה הכשרות לכן אמרינן שתתחלק ביניהם יעו"ש היטב וזה נראה שכ"ה דעת הגר"א בליקוטיו (רק שיש שם ט"ס וכצ"ל ושל אחת מפורשת חטאת ועולה ונתערבו הכל) או י"ל שדעת הגר"א שהיה כאן עולה וקן סתומה ולאחת עולה וקן מפורשת והבן. אמנם רבינו כתב בפי' המשניות וז"ל סדר זה כך הוא קן מפורשת חטאת ועולה וקן סתומה זו היא ג"כ קרבן עולה אלא שהיא סתומה ולא פירש ואמר זו עולה או חטאת אחר נולד לו הספק ולא ידע איזה מהן סתומה ולא איזו מפורשת ואין כאן תערובות ג"כ ודע זה אלא הרי לפניו שלשה קיני עופות אחת עולה ואחת חטאת והשלישית חטאת ועולה והיא סתומה ואם עשה הכל לצד אחד הרי המחצית כשר והמחצית פסול הכרח ואם נעשה חצי הכלל למעלה והחצי למטה והוא שיעשה קן אחת למעלה וקן אחת למטה והשלישית חצייה למעלה וחצייה למטה הרי המפורשות כולה פסולה שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה והסתומה כשרה לפי שכבר נעשית חצייה למעלה וחצייה למטה והיא לא נתערבה אבל לפי שלא פירשנו אותה ואין אנו יכולים לומר לאשה זו או לאיש הזה שקן סתומה זו היתה שלך שהיא כשרה לפי שהכהן מעצמו היא מפריש אחד מהם והניח אחרת סתומה לפי שכל הדברים האלו בכהן שאינו והוא לא ידע לאיזה משניהם פירש הקן אנו מחלקים הענין בין שניהם ומעלין לכל אחד מבעלי שני הקינים חצי מנין הקן הסתומה ומשלים כל אחד מהן שאר קרבנותיו עכ"ל וכוונת דבריו בקצרה שהיו כאן שני קינים אחת סתומה ואחת מפורשת איזו חטאת ואיזו עולה וכשיטת הר"א (ויש שם ט"ס וכצ"ל וקן סתומה זו היא ג"כ קרבן עולה וחטאת אלא שהיא סתומה וכו') רק שלשיטת הר"א היה הסתומה לאשה אחת והמפורשת לאחרת ולא ידע אם הקריב המפורשת כולה למעלה והסתומה למטה או להיפך שנתערבו הקינין ג"כ ולרבינו לא נתערבו הקינים רק כל קן היה לעצמו ומכל קן הקריב אחד למעלה ואחד למטה ולא היו מפורשות לבעליהן קן סתומה לזו וקן מפורשת לזו רק היו הקינים בין שניהם ולכל אחת היה חלק בשניהן (ומש"כ הרי לפנינו שלשה קיני עופות של שלשה מיני עופות ויותר נ"ל להגיה שלשה מיני עופות וכו' רק ממה שסיים שיעשה קן אחד למעלה וקן אחד למטה וכו' לא משמע כן אם לא שנגיה ג"כ שם שצ"ל מין אחד למעלה ומין אחד למטה וכו' ומש"כ ולא ידע איזה מהן סתומה ולא איזו מפורשת וכו' טעמו כי אילו היה יודע שזו מפורשת לא היה מקריב רק העולה למעלה והחטאת למטה אבל באמת אין זה הכרח כי י"ל כי היה יודע איזו המפורשת רק ששכח מי העולה ומי החטאת והכל חדא. עכשיו דבריו מבוארין ופשוטין ועכשו תבין דבריו שבחבור והבן ופשוט.
למעלה וחציין וכו'. כבר מבואר הוא ממה שקדם.
אלא הסתום וכו'. לדברי רבינו דאזיל לשיטתו דכתב דהקינין לא נתערבו וכ"כ שם רש"י בזבחים והמפרש כאן והרא"ש והרע"ב ודחקם לשון אין כשר אלא הסתומה דמשמע דהסתומה היא כשרה בוודאי משא"כ להר"א צריך לדחוק אין כשר אלא כשיעור סתומה. ומרן הבין דמיירי שלא נתערבו הקינין מטעם המבואר בהלכה ט' במרן בשם רבינו יעו"ש (עיין לעיל ה"ט) אבל באמת א"צ לזה וכאן מיירי מטעם אחר וגם רש"י והמפרש והרא"ש והרע"ב מודים לו בזה אף ששם חלק עליו וכמש"כ שם (ודע כי במשניות דפוס אלטונא על מש"כ הרע"ב בסוף משנה זו וז"ל האחת יצאה ידי חטאת והאחת יצאה ידי עולה עכ"ל נציין ע"ז דבור מת"ח שכתב ע"ז וז"ל ולאפוקי מדרבא בזבחים ע"ג דאמר השתא דאמור רבנן לא תקריב אי הקריב לא מרצה (המפרש) עכ"ל. והנה אין שייך זה לכאן ולא מקומו כאן רק מקומו בסוף משנה ג' יעו"ש היטב.