שנאמר ושם וכו'. עיין ספרי ראה פיסקא ע' יעו"ש וע"ע בזבחים ק"ו ב' קי"ב ב' קי"ט ב' דנפקא ליה עשה מוהביאום לה' וי"ל דהתם קאי על קרבנות שהקדישם בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות כדאיתא שם ק"ו ב' אבל בגוונא דהכא דהקדישם בשעת איסור הבמות העשה הוא הך קרא דמייתי רבינו ועי' בפ' בתרא דזבחים בפי' המשניות דמייתי רבינו קרא דושם תעשה אולם רש"י שם קי"ב ב' מייתי בהקדישום בשעת איסור הבמות ג"כ קרא דוהביאום לה' והרע"ב מייתי שם תרתי קראי יעו"ש היטיב וצע"ק.

ומביא קרבנות וכו'. עי' תמורה כ"א א' ועיי"ש ח' ב' ועי' בכורות נ"ג א' ועיין ספרי ראה פיסקא ע"ז וכתב רבינו שנתחייב להקריבן ור"ל היינו קדשים שמוטל עליו להקריבן לאפוקי בכור ומעשר עי' לקמן סי' ק"ט סעיף ה'. ומדכתב רבינו ומביא קרבנות בהמה משמע דמנחות ועופות לא וכבר הרגיש מרן בזה. ואפ"ל לפי שבנזיר כ"ה א' ובבכורות י"ד א' ובתמורה י"ז ב' איתא דפסוק זה מיירי בתמורות וולדות יעו"ש היטיב וזה אינו שייך לא בעופות ולא במנחות ומ"מ צ"ע בזה ועוד י"ל אורחא דמילתא נקט לפי שבמנחות וקינין היה ע"ז מי שהיה מספק בירושלמי כמו שמבואר בסי' ט"ו יעו"ש ולאו אורחא להביאם מרחוק לכן נקט בהמה ואכתי צ"ע (וע"ע תוספתא פ"ד דפאה).

ביטל מ"ע וכו'. עיין זבחים ק"ו ב' וקי"ב ב' וקי"ט ב' ועי' ספרי ראה פיסקא ע' ועי' תו"כ אחרי פ"ח פרשה ו' ובפ"ט.

חייב כרת וכו'. בזבחים שם ושם ושם ועי' בכריתות ב' א' ועיין בתו"כ שם פ"ט ופ"י יעו"ש.

חטאת קבועה. עיין זבחים ק"ו א' ברש"י שם ושם ק"ז ב' ובסנהדרין ל"ד ב' וע"ע בכריתות ב' א'.

שלא העלם וכו'. זה פשוט בזבחים ק"ו א' ובכול' פירקא ובסנהדרין שם ובכריתות שם.

חטאת קבועה. שם ושם.

בהקש וכו'. עי' זבחים ק"ו ב' וכריתות ג' ב' ופסק רבינו כר' יונה דס"ל דילפינן מהיקש ועי' בזבחים ק"ז א' ד"ה ה"ג דאמר וכו' וברש"י שם וברש"י כריתות ב' א' יעו"ש.

עולותיך ושם תעשה וגו'. כצ"ל וכ"ה בש"ס שם ושם וכ"ה במל"מ. ועי' רש"י סנהדרין ל"ד ב' יעו"ש.

שבכלל השחיטה וכו'. שבכללה השחיטה וכו' כצ"ל.

חייב ב' וכו'. שם בזבחים ק"ו א' קי"א ב'.

על העליה וכו'. שם וכו"ע מודים בזה.

על השחיטה. גם זה פשוט וכו"ע מודים בזה והא דפליג ר' יוסי בשוחט בחוץ והעלה בחוץ היינו דווקא בעלייה פטר אבל על השחיטה מודה דחייב וכ"כ שם רבינו בפי' המשניות יעו"ש היטיב.

מאיסורי מזבח וכו'. זבחים קי"ב א' ועיי"ש קי"ג ב' ועי' יומא ס"ב ב' וס"ג א' ב' ועי' תמורה ו' ב' י"ג א'.

מחטאות המתות וכו'. עי' זבחים קי"א ב' קי"ב א' יעו"ש היטיב.

מחוסר זמן וכו'. שם בזבחים קי"ב ב' ועיין ביומא שם יעו"ש היטיב.

בתוך שבעת וכו'. שם במשנה ודלא כר"ש עיי"ש ובחולין פ"א א' ובמעילה י"ב א' ובתמורה י"ט ב'. (וצע"ק שם בתמורה דאמאי ס"ל לר"ש דאשם בן שתי שנים והביאו בן שנה דלא קדוש והא הוי מחוסר זמן וי"ל דדווקא כי הקדישו מחוסר זמן להקריבו כשיגיע זמנו אז חל עליה קדושה משא"כ כשהקדישו להקריבו קודם זמנו וק"ל.

ותורין שלא וכו'. שם. אבל בבני יונה שעבר זמנן גם ר"ש מודה דפטור יעו"ש.

בתוך ימי וכו'. וכ"כ רש"י שם דמיירי ששחט בתוך ימי ספירה וכן פי' ג"כ ביומא ס"ג א' יעו"ש אולם רבינו כתב בפי' המשניות בזבחים פי"ד וז"ל ומה שאמר אשמו ר"ל מחוייב אשם ומי הוא הוא המצורע ולא היו פטורים אלא לפי שהן עומדים בטומאה או בהרחקה ואינן ראויין לקרבן עד שמקריבין החטאת והאשם שהן חייבין בפנים ואח"כ יהיו ראויין לקרבן עולה או שלמים אם היה נזיר ולפיכך אם קדם הקרבן שמכשיר אותן והוא החטאת או האשם ויצאו מכלל מחוסר זמן ואח"כ הקריב כל מה שהקריב אח"כ עולותיהן או שלמיהן בחוץ חייב עכ"ל והנה מפרש הא דתני עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין היינו ששחטן לאחר הבאת החטאת והאשם ובאמת תמוה הוא וכי זה צריך להשמיענו פשיטא דחייב ועוד איך יפרנס לנו כל הסוגייא דזבחים קט"ו א' דמבואר שם בהדיא דמחוסר זמן בעולה בבעלים חייב יעו"ש היטיב ועי' בתוס' יו"ט פי"ד דזבחים משנה ג' ד"ה עולותיהן יעו"ש שהביא נוסחת א"י מרבינו והיא המדוייקת יעו"ש היטיב.

היא המעכבתו וכו'. עי' לעיל פי"ד הי"ז ולקמן פ"א מהל' מחוסרי כפרה ה"ה יעו"ש היטיב ושם יבואר אי"ה.

שהרי לא וכו'. עי' כריתות י"ח א' פלוגתא דר' מאיר וחכמים ופסק כחכמים יעו"ש וכמש"כ מרן ורבינו אזיל לטעמיה דפוסק פ"ח מהל' שגגות ה"ב דבעינן איקבע איסורא. והתוספתא דהביאה הראב"ד שהיא בפי"ב דזבחים אתי כר"מ אבל לכאורה יש לעיין בזה דהתוס' כתבו שם בד"ה וחכ"א וכו' וז"ל לאו היינו חכמים דלקמן (כ"ג ב') דאמר ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה דא"כ הקדש גמור הוא וחייבין עליו בחוץ אלא חכמים היינו כר"מ ועדיפא מר"מ ופטרו אפילו קודם שנודע לו עכ"ל והנה רבינו פסק לקמן בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין הי"ט כחכמים דהתם וא"כ פשיטא דחייב כשמקריב בחוץ וא"כ יקשה לכאורה דברי רבינו אהדדי ונ"ל לומר דזה שכתב רבינו שהרי לא נקבע האיסור ואע"ג דרבנן ס"ל דתרעה עד שתסתאב וכו' מ"מ אינו ברור הקדש והרי לא איקבע איסורא וס"ל דגם אותן חכמים מודו לזה דהכא פטור ומטעם דלא איקבע איסורא והראב"ד דפסק דחייב וכהתוספתא הנ"ל ס"ל כסברת התוס' ודע דבתוספתא איתא התם דבאשם תלוי ששחטו בחוץ חייב חטאת צ"ע דנהי דאתי כר"מ ור"מ ס"ל דלא בעינן איקבע איסורא מ"מ אשם תלוי בעי לחיובא ולא חטאת וודאי ועי' בראב"ד מש"כ ע"ז ועדיין אין דעתי נוחה בזה וה' יאיר עיני. (שוב פקח ה' עיני וראיתי בלח"מ שכתב מזה יעו"ש היטיב).

חייב הואיל וכו'. וכרב חלקיה בר טובי ביומא ס"ג א' ובזבחים ק"ד ב' ועיי"ש כל הסוגיא (וע"ע מנחות מ"ז ב' ומ"ח ב' ד"ה איתיביה וכו' יעו"ש).

כמו שיתבאר. לקמן בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין שם יבואר כל הדינים אלו.

פטור על וכו'. כ"מ במשנה רפי"ד דזבחים דנקט שם הקריב והיינו העלאה ועיי"ש תוס' ד"ה פרה וכו' וע"ע שם קי"א א' במשנה וברש"י שם ועי' ק"ח ב' ברש"י ד"ה אלא לה' וכו' ושם פ"ה א' ד"ה שחטו בחוץ וכו'.

שלא התודה וכו'. ועי' בראב"ד שחולק ע"ז וס"ל דלאחר שהגריל אף קודם הוידוי פטור על שעיר המשתלח יעו"ש היטיב ועי' תוס' זבחים ק"ג ב' בד"ה כאן וכו' ובד"ה כאן קודם וידוי וכו' שס"ל כדעת הראב"ד דמלה' ממעטינן אף קודם ווידוי אף דראוי להביאו ולהתוודות עליו יעו"ש היטיב (וע"ע בתוס' ישנים ביומא שם ועי' תוס' תמורה ו' ב' ד"ה ולא וכו') והנה במרן מבואר דגירסת רבינו היתה יכול שאני מוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' לרבות שעיר המשתלח וכו' והקושיא לפ"ז איך ממעט המשנה דפטור על שעיר המשתלח והא בברייתא מחייבין בשעיר המשתלח ולפ"ז כדמסיק לחלק בין קודם ווידוי לאחר ווידוי א"כ קודם ווידוי חייב זה תורף דבריו והנה דבריו לכאורה אין לו שחר דלפ"ז א"כ אתי לה' לרבות שעיר המשתלח ואיך יפרנס הסוגיא דיומא ס"ג ב' ותמורה ו' ב' דמקשה דמהכא מוכח דלה' להוציא הוא יעו"ש היטיב. ועי' לח"מ שהקשה כן ועוד הרבה להקשות דקודם ווידוי למה לי קרא הא ממילא לא אימעיטו מפתח אהל מועד ועוד הקשה שם יעו"ש והניח דברי רבינו בצ"ע. ואני בעניי אמרתי לפרש דהנה המשנה שממעט שעיר המשתלח מפסוק דואל פתח אהל מועד וכו' לא ס"ל הך דלה' וס"ל דדווקא אחר ווידוי פטור אבל קודם ווידוי חייב אבל הברייתא פליג אמתניתין וס"ל דממעטינן מלה' דקודם ווידוי ג"כ פטור ורבינו פסק כסתם מתניתין ולא כברייתא. שוב ראיתי כן בצאן קדשים. ונמצא דהברייתא דיומא דמחלק בין קודם גורל לאח"כ שם ס"ב ב' אתיא כברייתא דס"ל מיעוט דלה' והבן ומסולק השגת הראב"ד ולכן בברייתא זו (ושנויה בתו"כ פרשת אחרי פ"ח) אינו ממועט שעיר המשתלח מהא דאל פתח אהל מועד וכו' כיון דאימעיט מלה' אמנם במשנה דלא ס"ל הך דרשא דלה' לכן ממעט שעיר המשתלח מהא דכתיב אל פתח אהל מועד ועי' תוס' יו"ט ברפי"ד דזבחים ד"ה וכן שעיר וכו' דמשמע ממנו ג"כ כמש"כ יעו"ש היטיב ודו"ק ודלא כמש"כ שם בתוס' רעק"א יעו"ש היטיב וזה שסיים רבינו וכתב שהרי אינו ראוי לבוא לפני ה' עכ"ל אבל כל שראוי לבא לפני ה' חייבין עליו ודו"ק היטיב (וכמש"כ מיושב קושיית תוס' ישנים ביומא ס"ג ב' ד"ה יצאו אלו וכו' שהקשו ל"ל למעוטי שעיר המשתלח מאל פתח אהל מועד וכו' יעו"ש היטיב ועי' תוס' זבחים קי"ג ב' ד"ה כאן קודם ווידוי וכו') אך צ"ע מהא דאיתא שם ק"ח ב' יעו"ש היטיב וצ"ע. וע"ע ירושלמי יומא פ"ד ה"א יעו"ש היטיב.

קודם שיפתחו וכו'. יומא ס"ב ב' ומה שיש לעיין ע"ז מהא דלקמן פי"ט הט"ו אי"ה שם יבואר מזה.

כמו שביארנו. לעיל פ"ה ה"ה.

בין לשמו וכו'. מימרא דרבין א"ר יוחנן ביומא ס"ג א' וכן ס"ל לרב אשי התם. ודע דכתבו התוס' ביומא שם ד"ה ופליגא וכו' וז"ל בלא"ה נמי הוה מצי למימר ופליגא דרב דימי אדרב חלקיה אלא משום דהשתא פליגא דרב דימי ודרבין אדרב חלקיה עכ"ל ויש לעיין בשלמא דרב דימי שפיר פליג אדרב חלקיה דאילו לרב דימי עקירת חוץ לא שמיה עקירה משא"כ לר' חלקיה שפיר עקירת חוץ שמיה עקירה אלא דרבין הא לא מצינו דפליג ארב חלקיה והא דשוחט פסח לשמו חייב משום דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא והא התם ביומא גופא פריך מהא דרב חלקיה ארבין ומשני הכי השתא התם בעי עקירה הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו עכ"ל אלמא דרבין אתיא שפיר כר' חלקיה והנה לכאורה הייתי אומר דכיון דפסח בשאר ימות השנה שלמים א"כ כששחט לשם פסח הוי עקירה ואי נימא דעקירת חוץ שמיה עקירה א"כ אינו ראוי בפנים וא"כ הו"ל למיפטר על פסח בשאר ימות השנה לשמו אלא ודאי דס"ל דעקירת חוץ לא שמיה עקירה וזה דלא כרב חלקיה והא דפריך לעיל ביומא מרב חלקיה ארבין י"ל דבאמת לא מרב חלקיה הוה עיקר הקושיא דבלא"ה הוי הקושיא ממתניתין גופיה דקתני חטאת ואשם בחוץ פטור ואם נימא כיון דחזי שלא לשמו בפנים ה"ה אשם נמי חייב והא דמייתי הא דרב חלקיה י"ל דאי לאו דרב חלקיה הו"א דאשם מצורע ששחטו שלא לשמו פסול וכדעת רב במנחות ד' ב' לכן מייתי הא דרב חלקיה דשלא לשמו כשר וכדמסקינן במנחות ה' א' ושם פ"ט ב' יעו"ש היטיב אבל באמת לרב חלקיה דס"ל דעקירת חוץ שמיה עקירה א"כ פסח ששחטו בשאר ימות השנה שלמים נינהו והו"ל שלמים ששחטן לשם פסח יפטר כן נראה לכאורה. אבל לפ"ז יקשה הא רבינו פסק בהלכה י' כרב חלקיה וכאן פסק כרבין וצ"ל על כרחך לומר דטעם רבינו כיון דפסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו והו"ל שלמים ששחטן לשם פסח דכשר לפנים עי' בזבחים י"א א' והא דמהני עקירה בחוץ היינו דווקא בדבר שאם היה לשמו פטור ע"ז מהני עקירה דלחוץ דשלא לשמו מחייב אבל על דבר שהוא חייב לשמו דנימא דיועיל עקירה ויפטר ועקירה יהא כמו דקאי לאותו דבר ויפטר זה לא שמענו (ובחטאת ששחטו שלא לשמו בחוץ אם מועיל העקירה ויפטר או לא עי' בזבחים ק"ט א' קט"ו א' יעו"ש היטיב) סוף דבר דברי התוס' לא ברירין לי ואי לא מסתפינא אמינא כי ט"ס הוא בתוס' וכצ"ל דהשתא פליגא דרב דימי אדרבין ואדרב חלקיה עכ"ל ואכתי צ"ע וה' יאיר עיני ובתורתו יבינני. (ועיין בס' ברכת אברהם לבנו של רבינו בסי' ז' דלא מיירי רבינו בע"פ קודם חצות יעו"ש.

אסור לשוחטה וכו'. הטעם דבתמורה י"ב א' איתא שתי לשונות ללישנא קמא פטור וללישנא בתרא חייב לכן פסק דאסור לשחוט אבל אם שחט אינו לוקה. אבל באמת לכאורה צ"ל על כרחך דאף ללישנא בתרא אינו חייב כיון דמחוסר זמן הוא ובאמת צ"ע על האיבעיא דאיך עלה על הדעת שיתחייב בזה ועי' תוס' זבחים י"ב א' ד"ה לילה וכו' ובתוס' תמורה י' ב' סד"ה ואזדא וכו' וצע"ג בזה.

חייב. גיטין נ"ה ב'.

כדי לחייבו וכו'. עיין במרן שתמה ע"ז הא הנפק"מ שם בש"ס מאימתי העמידוה היינו לענין גיזותיה וולדותיה אבל לא לענין כרת יעו"ש היטיב והנה הלח"מ כבר יישב זה יעו"ש היטיב אבל הקשה עוד הא הך אוקימתא דרבנן אוקמה ברשותו אינו אלא לעולא אבל לרב יהודה דפסק רבינו כוותיה לעיל בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ז א"כ א"צ לזה גם הקשה כאן על מרן שם שכתב דלכן פסק כרב יהודה משום תירוץ דרבא הא אדרבה רבא לא תירץ רק לעולא ולא לרב יהודה יעו"ש. והנה י"ל דרבינו ס"ל לעולם יאוש כדי לא קני ולפ"ז הו"ל למיפסק כעולא אולם לפי שקשה לעולא מהברייתא דחייב עליה בחוץ ולעולא כיון שפסול לקרבן א"כ אינו חייב עליו בחוץ ותירץ רב שיזבי דאוקמה רבנן ברשותו כדי שיתחייב עליו כרת דשחוטי חוץ א"כ ממילא קמה ברשותיה וס"ל לרבינו כפירש"י שם בד"ה אוקמה רבנן וכו' דמטעם קנס וכו' (וזה שדייק בלשונו וכתב ושחט בחוץ וכו' להורות דווקא דהגנב עצמו חייב ולא אחר ועיי"ש בתוס' ד"ה כי היכי וכו') וא"כ עיקר הפי' כרב יהודה דעשו רבנן דלעולם מכפר ואפילו נודעה לרבים וי"ל דרבא תירץ כן אליבא דנפשיה ולא אליבא דעולא ועיי"ש בחי' גיטין להרמב"ן ובחי' גיטין להרשב"א ומותיב רבא אליבא דמאן דס"ל דיאוש לא קני וס"ל דחיישינן למצוה הבאה בעבירה ותירץ כן וזה כוונת מרן שם וממילא מתורץ כאן מש"כ רבינו להך טעמא ודוק היטיב. וע"ע בלח"מ שהקשה לענין מאי כתב רבינו זה דלא העמידו בידו רק משעת הקדישה הא אין נפק"מ רק משום גיזותיה וולדותיה ולדידן בכל ענין הוי של הגנב עי' פ"א מהל' גניבה ופ"ב מהל' גזילה ובטור ושו"ע חו"מ סי' דש"ן ושס"ב יעו"ש היטיב ונשען מדברי התוס' יעו"ש היטיב והנה לפי דעת רבינו דלא קני התם רק לאחר יאוש כמבואר שם ושם א"כ יש ליישב דכאן מיירי בשבח דהיה קודם יאוש וקמ"ל דאף דנתיאש אח"כ מ"מ כל השבח שקודם היאוש לא קני הן אמת שבחי' לב"ק בריש הגוזל עצים צ"ה ב' שם כתבתי דאולי ס"ל לרבינו כהרא"ש דשם דכל דקנינהו אח"כ באמת א"צ לשלם רק כמו שגזל והשבח שהיה משעת הגניבה עד שעת הקנין להגנב יעו"ש במה שהתווכחתי עם הלח"מ בעצמו אבל מדברי הלח"מ שם מבואר דאינו כן דאינו קונה רק לאחר הייאוש אבל לא מה שקודם יאוש יעו"ש היטיב א"כ י"ל דלענין זה שפיר איבעיא ליה בש"ס ג"כ והתוס' התם בגיטין אזלי בשיטת הרא"ש דבלא יאוש נמי קני לשבח ודו"ק היטיב. אמנם עוד אמרתי לבאר בזה והוא דלכאורה פליאה דעת מני דעת הרא"ש ברפ"ג דב"מ שכתב שם דהשבח שנעשה אחר הגנבה קני לה השומר יעו"ש והנה לכאורה צע"ק דהא השבח לגנב וצ"ל דמיירי לאחר שבא הבהמה ליד השומר ועי' בש"ך חו"מ סי' רצ"ד ס"ק ט' יעו"ש היטיב אמנם כאן נ"ל לפי מש"כ הרא"ש בפ"ט דב"ק סי' ג' דהא דהשבח לגזלן היינו דווקא בהיה שם שום שינוי כגון שגנב טעונה וגזזה מעוברת וילדה או שגנב ריקנית ונטענה או נתעברה אצל הגנב אבל אם גנב טעונה ומעוברת אע"ג שהושבח ונתוסף אצל הגנב לא קנה יעו"ש היטיב (ואני הארכתי שם בחי' לב"ק לחלוק על הסמ"ע בסי' שס"ב ס"ק י"ז שלא כ"כ יעו"ש) והנה א"כ שפיר מיבעי לה כאן לענין זה והא דלא היה ניחא להו להתוס' כאן לתרץ כן י"ל דהוקשה להם לשון הש"ס דקאמר דנפק"מ לגיזותיה וולדותיה והיינו שילדה וגזזה אולם רבינו שלא כתב זה א"כ שפיר י"ל דנפק"מ לענין זה. ואכתי צ"ע בזה.

לפני יאוש וכו'. הא דכתב לפני יאוש אינה קדושה זה פשיט בכמה דוכתי עי' ב"ק ס"ו ב' ס"ז ב' ס"ח ב' ושם בגיטין לא פליגי רק אי יאוש כדי קני אי לא אבל לד"ה מיירי הכא אחר יאוש ומדקדוק לשון רבינו משמע דאם הקדיש קודם היאוש ואח"כ נתיאש ושחט כשנתיאש חל ההקדש עליו וחייב. וקצת צ"ע בזה.

וצוארה בפנים וכו'. עי' זבחים ק"ז ב'.

שנאמר ואל וכו'. עיין מרן שהקשה ע"ז וז"ל ואינו נוח לי דהא מהאי קרא לא ילפינן אלא למעוטי גגו של היכל ונ"ל שצריך להגיה ולכתוב אבל השוחט בגגו של היכל אע"פ שאינו ראוי לשחיטה כלל ה"ז פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו א"נ י"ל דמשמע לרבינו דמאל פתח אהל מועד יליף שפיר דבעינן שתהא צוארה בפנים עכ"ל ועי' לח"מ מש"כ בזה. ונ"ל דתירוץ השני דמרן מוכרח הוא בפשטא דשמעתא וכן פירש"י מפורש ולא ידעתי כלל למה נתחבטו בזה. ואעתיק לפניך הסוגיא בקצרה. עולא ס"ל דהשוחט בגגו של היכל חייב משום דאינה ראויה לשחיטת כל זבח ופריך עלה רבא א"כ נכתוב בקרא במחנה ומחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא נכתוב ומחוץ למחנה נמעיט עולה בדרום כדאיתא שם בברייתא (ובתו"כ אחרי פ"ח פרשה ו') ומבמחנה מחייבינן אפילו אם שחט במחנה לויה ואל פתח אהל מועד לא נכתוב כלל אלא ודאי מדכתיב ואל פתח אהל מועד על כרחך למעוטי גגו דפטור. ופריך הש"ס על רבא א"כ לא לכתוב רק אל פתח אהל מועד ומינה נמעוט גגו של היכל ועולה בדרום דפטור וממילא במחנה לויה חייב ול"ל למיכתב במחנה ומחוץ למחנה ומשני דאיצטריך במחנה לאיתויי כולה בפנים וצוארה בחוץ דזה לא נחייב מדכתיב ואל פתח אהל מועד דהא פתח אהל מועד הוא להכי איצטריך במחנה לחייובי על גופה בפנים וצוארה בחוץ וא"כ כיון דהוצרך לכתוב במחנה אלהכי הו"א דעולה בדרום נמי חייב להכי איצטריך מחוץ למחנה למיפטר עולה בדרום ופריך צוארה בחוץ פשיטא אמאי קפיד רחמנא אשחיטה ושחיטה בחוץ היא ופירש"י וז"ל והרי לא הביאו לבית השחיטה אל פתח אהל מועד ומאל פתח נפקא ומשני אלא לאיתויי כולה בחוץ וצוארה בפנים. כ"ה תורף הסוגיא. הרי חזינן דמפתח אהל מועד נחייב כולה בפנים וצוארה בחוץ ומבמחנה נחייב צוארה בפנים וכולה בחוץ וזה מדוייק בלשון רבינו שהתחיל וכתב היתה הבהמה כולה בחוץ וצוארה בפנים ושחט חייב שנאמר אשר ישחט וגו' במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה והנה מבמחנה נתחייב צוארה בפנים וכולה בחוץ. ושוב כתב וז"ל או שהיה גופה בפנים וצוארה בחוץ חייב עד שתהא כולה במקדש שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו. ולפי שלא יקשה כיון שנתמעט כולה בחוץ וצוארו בפנים מדכתיב במחנה כ"ש דצוארו בחוץ וכולה בפנים דחייב א"כ ל"ל קרא ע"ז דאל פתח אהל מועד להכי סיים וכתב אבל השוחט בגגו של היכל אע"פ שאינו ראוי לזביחה כלל ה"ז פטור וא"כ איצטריך שפיר קרא דאל פתח אהל מועד למעוטי גגו. ודברי רבינו מיושבים היטיב דבר דבר על אופנו. והלח"מ כתב בשם מרן וז"ל הקשה הרב בעל כ"מ ז"ל דלא היה לרבינו ז"ל להביא מקרא זה דשם ק"ז ב' מוכח דלרבא דפסק רבינו ז"ל כוותיה דקרא דאל פתח אתי למעוטי גגו ואל מחוץ למחנה אתי לרבויי כולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב וא"כ איך הביא רבינו ז"ל קרא דאל פתח אהל מועד לחייב כולה בחוץ וצוארה בפנים עכ"ל ותרי תמיהי חזינא הכא חדא דמאי דכתב דאל מחוץ למחנה אתי לרבויי כולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב וזה אינו דמחוץ למחנה אתי למעוטי השוחט עולה בדרום וצוארה בפנים וכולה בחוץ מרבינן מדכתיב במחנה. והאחרון הכביד מש"כ דאיך הביא רבינו קרא דאל פתח אהל מועד לחייב כולה בחוץ וצוארה בפנים עכ"ל ובאמת רבינו לא כתב דבצוארה בפנים חייב רק מכתיב דאשר ישחט במחנה והך קרא דאל פתח אהל מועד הביא על כולה בפנים וצוארה בחוץ וכנ"ל וזה ברור. וזה אשר רצינו לבאר בעזר ה'.

שאינו ראוי וכו'. עיין לעיל פ"ה ה"ד.

פטורין שנאמר וכו'. קדושין מ"ג א' זבחים ק"ח א' ובתו"כ אחרי פ"ט.

אשר ישחט וכו'. וכ"כ רבינו בפי' המשניות וכבר תמה מרן ע"ז דהא בש"ס ממעטין מדכתיב ההוא ובתו"כ ממעט מדכתיב דם שפך והנה בתו"כ ניחא דדריש התם מדכתיב הוא ולא שולחיו וסתם סיפרא ר' יהודה ור' יהודה ס"ל דשני כתובין הבאין כאחד מלמדין כמבואר בקדושין ל"ה א' (ועוד בדוכתי טובי) ולמ"ד מלמדין מוכרח ללמוד מההוא דהוא ולא שולחיו כדאיתא בקדושין מ"ג א' וי"ל דס"ל ג"כ דהוא ההוא לא דריש ולכן מוכרח ללמוד דשנים ששחטו פטורין מדכתיב דם שפך (אך צ"ע א"כ איך דריש התם ההוא השני לאפוקי אנוס ושוגג ומוטעה הא בעינן לאפוקי לכל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה כיון דלא דריש הוא ההוא ודוחק לומר דס"ל כשמאי הזקן שם דיש שליח לדבר עבירה בכל איסורין שבתורה (וכעין זה מצאתי בתוס' רעק"א על משניות שהקשה כעין זה) וצ"ע בזה) אמנם דברי רבינו צ"ע לכאורה.

כדם הנשפך וכו'. עי' בלח"מ שתמה שזה אינו רק לר' יוסי דס"ל דשנים שהעלו פטורים דס"ל איש איש דברה תורה כלשון בני אדם אבל לסתם משנה שם ידעינן מאיש איש דשוחט להדיוט חייב יעו"ש וכן הקשה התוס' יו"ט יעו"ש ואני תמה עוד דהא בש"ס התם יליף לה מדכתיב דם יחשב לאיש אפילו אינו שוחט אלא לאיש ואילו כאן יליף לה רבינו מדכתיב דם שפך שכן מורה לשון רבינו ויש לעיין מנ"ל לרבינו זה הדרש. וצע"ג בזה וה' יאיר עיני.

חייב הואיל וכו'. עיין זבחים פ"ה א' ושם קי"א ב'.

אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב על העלאה אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור לפי שלא העלה אלא דבר פסול וכו'. כצ"ל וכ"ה דעת הת"ק שם קי"א ב' לפי דעת זעירי יעו"ש היטיב. ועיי"ש פ"ד ב' דר' יוחנן ס"ל דהשוחט בפנים חייב במעלה בחוץ יעו"ש וזה אינו אלא לר"ש אבל לרבנן פטור ועיי"ש בתוס' פ"ה א' ד"ה לא תהא וכו' וצ"ל דר' יוחנן פי' המשנה דלא כזעירי וצע"ק בזה ועי' במרן. ודע מש"כ התוס' קי"א ב' ד"ה השוחט וכו' וז"ל וא"ת לר"ש מאי שנא שוחט בהמה בלילה בפנים משוחט עוף בפנים וי"ל דשוחט עוף בפנים מיקטל קטליה וכו' יעו"ש היטיב עי' לעיל פ"ה א' שם מבואר זה בהדיא בש"ס. ועיין בראב"ד שחולק על רבינו דמחייב בהעלאת חוץ בלילה ולהראב"ד פטור במעלה בלילה בחוץ. ובאמת איני יודע טעם לחלק בין שחיטה להעלאה כמו דבשחיטה אמרינן דבחוץ לא נפק"מ בין יום ללילה ה"נ אמאי לא נימא כן בהעלאה. וי"ל שטעמו דבהעלאה מצינו אף שכבר נפסלה בשחיטת חוץ מ"מ חייב על העלאה ה"ה אם היה עוד פסול אחר עם פסול חוץ מ"מ חייב על העלאה. אבל מ"מ הא בהעלאה לא מצינו שיהא עוד פסול עמה ויהא חייב וצע"ג בזה. וע"ע מרן ולח"מ מש"כ בזה ולא נתקררה דעתי בזה. וה' רוח ממרום יערה עלי ואז אמצא דעת קדושים.

בכלי חול וכו'. אבל אם קבל בכלי חול בחוץ וזרק בחוץ חייב כ"ה שם קי"א ב' וע"ע שם ק"ח א' יעו"ש דשם משמע דבשחט בפנים בלילה או קבל בפנים בכלי חול חייב וגרע טפי משחטו בחוץ בלילה או קבלו בחוץ בכלי חול. יעו"ש בתוס' ד"ה שחיטת וכו' דהיינו לר"ש יעו"ש היטיב.

פטור. נדרים ע"ח א' ב"ב ק"כ ב' זבחים ק"ז א' קי"א א' ב'. ובתו"כ אחרי פ"ח פרשה ו' יעו"ש.

העלהו פטור. שם קי"א במשנה ודלא כר"ש שם שמחייב בזה לחד אוקימתא יעו"ש היטיב. ויתר דברי רבינו מבוארין שם במשנתינו ובש"ס שם יעו"ש היטיב.