Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כמו שביארנו. לעיל פ"ה ה"ז.
ומפשיטה ומפריש וכו'. שם הלכה י"ח.
ומולחן וזורקן וכו'. מנחות כ' א' ובתו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ב.
נותן. עיין מרן ולח"מ מש"כ בזה ועיין מנחות כ"ו א' יעו"ש היטיב ובתוספתא זבחים פ"א ועיין לעיל פ"ו הט"ז דהקרביים נותנין בבזך ואולי לפי שכל מעשה חטאת טעון יד ימין עיין זבחים י"א א' כ"ה א' מנחות ח' א' י' ב' קמ"ל דלענין הולכת אימורים שרי בכלי ועיין בהלכה ב' דאצל חטאות הנשרפות כתב דקורע האימורים ונותנן בכלי אמנם יש ליישב על פי מש"כ מרן בשם תוס' דיומא ס"ז ב' יעו"ש היטיב.
נאכל לזכרי וכו'. זבחים נ"ג א' ועיין לקמן פ"י ה"ג.
כמו שבארנו. פ"ב הלכות י"א י"ב י"ג. ומש"כ וזורק דמם הוא לכאורה שלא בדקדוק דטעון מתן אצבע כמבואר פ"ה ה"ט. ואולי סמך על מש"כ בהלכה א' ונותן הדם וכו'. וצע"ק.
ומוציא האימורים וכו'. יומא ס"ז ב'.
ומוציא שאריתן וכו'. יומא ס"ח א' סנהדרין מ"ב ב' זבחים ק"ה א' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה פרשה ג' ופ"ו פרשה ד' ופרשת אחרי מות פ"ו פרשה ה'. בעורן. עי' לעיל פ"ה הי"ט יעו"ש.
אותן שם וכו'. שם בזבחים וביומא וכר' יוסי יעו"ש היטיב.
אחד בתוך וכו'. עיין זבחים ק"ד ב' ובתו"כ ויקרא פ"ט פרשה ז'.
אם אירע וכו'. שם בזבחים וכדתני לוי ולא כרב נחמן אמר רבה בר אבוה דמחלק דאם אירע לו קודם זריקה נשרפין בבית הדשן שבעזרה ואם אירע לאחר זריקה נשרפין בבית הדשן שבהר הבית יעו"ש היטיב.
או שיצאו וכו'. שם בזבחים איבעיא דלא איפשיטא ושם איתא דהבעיא אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנם לצאת משמע דמ"ד דס"ל דלא חיישינן להא דלא הגיע זמנם לצאת ורק כל דסופו לצאת לא פסיל בה יציאה א"כ פשיטא דהכא כשר ולקמן בסי' ס"ד סעי' ל"ג פסק רבינו דאימורי קדשי קלים שיצאו לפני זריקת דמים כשר יעו"ש היטיב ומה התם אין סופן לצאת חובה כשר וכ"ש כאן שסופן לצאת חובה וודאי דכשר וכן הקשה מרן בשם ר"י קורקוס בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג יעו"ש היטיב וכאן בלח"מ. ודע כי בירושלמי יומא פ"ו ה"ו איתא וז"ל ר' ירמיה אמר ר' לעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שנטמו (כתב הקרבן העדה דהך שנטמו הוא ט"ס) מהו שיפסלו משום יוצא מה צריכה ליה כר"ש בן לקיש ברם כר' יוחנן פשיטא ליה דאתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם ר"י אומר חוץ לחומת ירושלים רשב"ל אומר חוץ לחומת עזרה ר"ש בן לקיש כדעתיה דא"ר אמי בשם רשב"ל בשר שלמים שיצא ואח"כ נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משום יוצא א"ר יוסה ואפילו כר"י צריכה ליה ירושלים אע"פ שאינה מחיצה לקדשי קדשים מחיצה היא לקדשים קלים (וכעין זה עיין תוס' זבחים פ"ד א' ד"ה וחוץ וכו') חוץ מחיצת ירושלים אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים א"ר מנא אינה מחיצה להן עכ"ל ועיין בק"ע שלפי פירושו פשיט הירושלמי לר' מנא דלית בהו משום יוצא יעו"ש וי"ל דזה אליבא דר"י אבל אליבא דרשב"ל לא איפשיט הבעיא והיינו כתלמודינו אבל באמת דברי הק"ע דחוקים מאד. גם דברי הירושלמי אין מתיישב על לבי להבינם על בוריים וה' יתן לי דעת ותבונה להבינם היטיב. והעולה מהלח"מ שבאימורים לא מיבעיא ליה דוודאי מיפסלי ביוצא כי היכי דמיפסלי בלינה ולא מיבעיא ליה רק בבשר פרים ושעירים הנשרפים וס"ל לרבינו דבשר קדשי קדשים חמירי יותר מאימורי קדשים קלים והש"ס דפריך מאי קמיבעיא ליה היינו לר"ל דאם הוא מחמיר באימורי קדשים קלים כ"ש בבשר קדשי קדשים ומשני דאפי' לר"ל מיבעי' ליה יעו"ש היטיב. והנראה בעיני להוסיף עוד עליו. דזה פשוט דבאימורים של פרים ושעירים הנשרפים דמיפסלי ביוצא דמאיזה טעם לא יפסלו הא הם קדשי קדשים גמורים ואין סופן לצאת ועל כרחך לא פליגי רק בבשר קדשי קלים ובאימורי קדשים קלים קודם זריקה אף דאין סופן לצאת והטעם דאימורי קדשים קלים אין מתבררין לגבוה רק אחר זריקה כמבואר במעילה ו' ב' ועיין ב"ק י"ב ב' ברש"י ובזבחים פ"ג ב' ולכן ס"ל לר' יוחנן דלא מיפסלי ביוצא קודם זריקה אבל באימורי קדשי קדשים וכן בבשר קדשי קדשים וודאי מיפסל ביוצא קודם זריקה כמו לאחר זריקה ולכן פריך הש"ס מאי מיבעיא ליה. ור"ל דכיון דקודם זריקה הוו והם קדשי קדשים פשיטא דמיפסל ביוצא ומשני דקמיבעיא ליה ואפילו לר"ל דכאן כיון דחובה לצאת א"כ אפילו בבשר קדשי קדשים נמי י"ל דלא מיפסל ביוצא וי"ל דגריס א"ר ירמיה אפי' למ"ד דאין סופו לצאת. ובתחלת השקפה עלה בלבי לאמר דלר"י דס"ל באימורי קדשים קלים לפני זריקה דלא מיפסל ביוצא א"כ לא תלי מידי בסופן לצאת או לא רק הדבר תלוי בקדשי קדשים דמיפסלי ביוצא אבל קדשים קלים אינם מיפסלים ביוצא קודם זריקה ולפ"ז קדשי קדשים אה"נ דמיפסלי ביוצא אפילו בסופן לצאת דאין סופן לצאת לא מעלה ולא מוריד ולפ"ז פשיטא דהכא מיפסלי ביוצא ולהכי פריך מאי מיבעיא ליה ופשיטא דמיפסל ביוצא ומשני דלא מיבעיא רק לר"ל דס"ל דבבשר קדשים קלים מיפסלי ביוצא ומטעם דלא הגיע זמנם לצאת א"כ לדידיה תלוי שפיר בהגיע זמנם לכן בעי אליביה שפיר דילמא עד כאן לא ס"ל דמיפסל ביוצא רק היכא דאין חובה לצאת אבל בחובה לצאת אה"נ דלא מיפסל ביוצא וא"כ אין הבעיא רק אליבא דר"ל אבל אליבא דר"י שפיר פשיטא לן דמיפסל ביוצא אבל באמת זה אינו דהא בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג פסק רבינו דספיקא הוי יעו"ש לכן נראה לענ"ד דרך הראשון נכון יותר (וע"ע תוס' זבחים פ"ד א' ד"ה וחוץ וכו' יעו"ש היטיב) והבן וע"ע בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד מש"כ בזה יעו"ש היטיב. והנה במה שהשיג הלח"מ על ר"י קורקו"ס במש"כ כי לפי מאי דמסקינן במעילה ז' א' דאף לר' עקיבא דלא מהני זריקה ביוצא היינו לענין שלא ישרף אבל מ"מ לאכילה פסול א"כ מטעם זה אפי' לר' יוחנן מהניא יציאה זו לפוסלה שתישרף בבית הדשן שבעזרה יעו"ש והלח"מ הקשה שזה לא אמרינן רק בבשר קדשים קלים שיצא חוץ לעיר אבל בבשר קדשים קלים שיצאו להעיר חוץ לעזרה דסופן לצאת אה"נ דאפילו באכילה מותר א"נ ה"נ כיון דסופן לצאת לחוץ לעיר אה"נ דאין בזה שום פסול יעו"ש ובאמת כ"כ מרן לקמן פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"ב יעו"ש היטיב אבל בתוס' זבחים כ"ו א' ד"ה דילמא וכו' מבואר שם דאפילו בכה"ג דיצא חוץ לעזרה תוך העיר מ"מ כו"ע מודו דפסול ולא פליגי רק אי מהני זריקה לקובעו בפגול נותר וטמא יעו"ש היטיב ומשמע שם בהדיא דאף בשר קדשים שיצאו קודם זריקת דם לתוך העיר ושוב אח"כ נכנס פסול לאכילה ולא מועיל זריקה לאכשורי לאכילה אף דבש"ס מעילה שם לא הוזכר זה רק בזרק בשעה שהיה הבשר לחוץ ולא נכנס בשעת זריקה לפנים אבל אם היה בשעת זריקה בפנים י"ל אה"נ דמהני אף לאכשורי לאכילה וכן משמע מלשון רבינו שם בהל' פסוה"מ יעו"ש היטיב מ"מ מהתוס' מבואר דהברייתא דזבחים שם כ"ו א' מיירי אף בחזר קודם זריקה לפנים מ"מ פסול באכילה יעו"ש היטיב וא"כ י"ל דהר"י קורקוס ס"ל דגם דעת רבינו כן ודלא כהראב"ד. הן אמת די"ל דהתוס' לא כ"כ רק לר' אליעזר דס"ל הכי אבל לר"ע י"ל אה"נ דמהני אף בכה"ג אפילו לאכשורי באכילה והברייתא דזבחים כ"ו א' אתי כר"א וכמש"כ שם התוס' מתחלה בא"ד. ולר"א דמחמיר ביוצא ס"ל דאפילו בכה"ג פסול לאכילה אבל לר"ע דמיקל י"ל דס"ל בכה"ג דיצא לעיר כשר אפילו לאכילה ולא פסול לאכילה אא"כ יצא מחוץ לעיר דאין סופן לצאת שם אבל בעיר דסופו לצאת אה"נ דכשר לאכילה. אבל זה דחוק דכיון דלא מצינו כן בהדיא דפליגי בזה. אבל מ"מ י"ל דשם קאי התוס' אהא דמשני ביותרת הכבד וכליות יעו"ש וא"כ כיון דאין סופן לצאת שפיר כתבו התוס' דמ"מ פסולין לאכילה אבל בבשר קדשים קלים אה"נ דמהני אפילו לאכילה וכחילוק מרן והלח"מ. וכן מוכרח דאל"כ למה ליה לשנויי דמיירי כאן ביותרת הכבד ושתי כליות לישני דמיירי בבשר ונפק"מ לאפסולי באכילה אלא ודאי דבבשר כיון דסופו לצאת אף באכילה שרי אבל באימורין שאין סופן לצאת לכן לאכילה פסולין ולא מועיל זריקה רק לענין לאקבועי בפיגול. ואולי זה דחקו להראב"ד לחלק בין אימורין לבשר וצ"ע בזה. אבל אכתי יש לחלק בין התם להכא דבשלמא בבשר שיצא לעיר שסופו לצאת שם והיא מחיצה לקדשים קלים י"ל שפיר כסברת הראב"ד דמהני זריקה אף לאכשורי באכילה אמנם בכה"ג דיצא חוץ לעיר הכא בפרים הנשרפים לא מהני לאכשורי לאכילה לכן בפרים הנשרפים אף דסופן לצאת שם מ"מ מהני למיקרי פסול לענין שישרף בבית הדשן שבעזרה ודומיא דאיתא בירושלמי שהבאתי לעיל. אף דלפי פי' הק"ע שהבאתי לעיל מסוק אליבא דר' מני דאין לחלק בזה מ"מ י"ל דהש"ס דידן דנשאר באיבעיא דלא איפשיט לא ס"ל הך דירושלמי בזה. וצע"ג. ודע דלפי פי' הלח"מ שפי' לחלק בין אימורי קדשים קלים לבשר קדשי קדשים וכן לפי מש"כ לעיל על דרך זה יש לעיין לכאורה הא מבואר במעילה ה' ב' דבבשר קדשי קדשים פליגי ג"כ ר' עקיבא ור' אליעזר דר"ע ס"ל דזריקה מהני ליוצא ולא אמרינן דוודאי איפסיל ביוצא והא בזבחים פ"ט ב' דס"ד למיתלי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בפלוגתא דר"א ור"ע ור"י ס"ל כר"ע א"כ אפילו בבשר קדשי קדשים לא איפסל ביוצא ולמאי דמסקינן דכו"ע מודו להא דר"י וכי איתנהו מגוואי כו"ע לא פליגי דכשר יעו"ש א"כ חזינן דאם יצא קודם זריקה והיה בפנים בשעת זריקה לכו"ע כשר ולא פליגי רק בהיה בחוץ בשעת זריקה ומ"מ ס"ל לר"ע דזריקה עלתה לו ואי ס"ד דכשר לגמרי קאמר א"כ לא הוה שום פסול ביוצא ורק אי בשעת זריקה היה בפנים ואח"כ יצא אבל אי הוי בחוץ קודם זריקה א"כ הזריקה מרצה ולא הוי פסול כלל והא דפסול יוצא אינו אלא לאחר זריקה דווקא אבל קודם זריקה הזריקה מרצה עלייהו. וזה תמוה לכאורה דהא בזבחים ק"ד א' וש"נ איתא פלוגתא דר"א ור' יהושע ביצא הבשר חוץ לקלעים אם זורקין הדם אלמא דהבשר מיפסל. וצריכין אנו לומר דעל כרחך ס"ל להלח"מ דבבשר קדשי קדשים כו"ע לא פליגי דנפסל הבשר מלאכול משום דיצא למקום שאין סופו לצאת ולא פליגי רק לאקבועי בפיגול ורק בבשר קדשים קלים ס"ל דכשר לגמרי משמע משום דסופן לצאת וה"נ בקדשי קדשים כל שסופן לצאת לית בהו פסול כלל ואפילו לענין אכילה (ר"ל אם היה בהם אכילה). וצ"ע בכל זה. וע"ע לקמן פ"א מהל' פסולי המוקדשין הי"ג שכתב וז"ל פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ אחר קבלת דמה כשרה שאפילו יצאו האמורין והבשר קודם זריקה בקדשים קלים הזבח כשר כמו שיתבאר עכ"ל ולכאורה משמע מזה דס"ל דכשר לגמרי ולא פסק כברייתא דזבחים כ"ו א' משום דס"ל כיון דפסקינן דהלכה כר' יוחנן דכשר ביצאו האימורין או הבשר קודם זריקה א"כ כשר לגמרי משמע אבל מרן כתב שם דאינו כשר רק לשרפו ולא לאכלו יעו"ש והיינו כמש"כ לעיל בשם התוס'. ומשמע דגם בבשר כך הדין מדלא כתב דמיירי ביותרת הכבד וכליות. ולכאורה סתר מרן דברי עצמו במש"כ שם הלכה ל"ב. ואולי דקאי מרן על מש"כ רבינו האימורין ובאימורין פסול לאכילה מטעם דאין סופן לצאת אבל בבשר קדשים קלים דסופן לצאת כשר לאכילה נמי. וצ"ע בכל זה ואי"ה עוד חזון למועד. וע"ע לקמן פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד יעו"ש היטיב וע"ע בסי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג מש"כ בזה יעו"ש היטיב.
או שלן הבשר וכו'. שם בזבחים ק"ד ב' בעיא דלא איפשיטא. יעו"ש היטיב אבל בלנו האימורים הוא וודאי פסול גמור וכמו דאיתא בש"ס והובא בלח"מ. ומ"מ יש לי עיון קצת בדברי רבינו שלענין פסול יציאה לא הזכיר כאן כלל האימורים מדכתב או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנם לצאת וזה לא שייך רק ביציאת בשר אבל אמורים הא אין יוצאין כלל ולענין לינה כתב או שלן הבשר או לנו האימורין שלהם ופרט הבשר לבד והאימורין לבד ואי לא מסתפינא הו"א דט"ס הוא וצ"ל או שלן הבשר או אימורים שלהן. והאי או אימורין שלהם קאי על הלינה ועל היציאה וכוונתו דהן אם יצא הבשר או שלן. או האימורים שלהן יצאו ולנו. והנה באימוריהן טעון שריפה בעזרה בוודאי ובבשרן מספק כמו דאיתא בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג יעו"ש היטיב. (וע"ע לקמן בהל' ד' מש"כ בזה).
אם אירע וכו'. שם ק"ד ב' מדתני לוי. וז"ל ובית הדשן אחר היו בהר הבית ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול ביציאתן. ופירש"י שם ביציאתן לאחר שיצאו. והנה שם איבעיא ליה אי לינה פסלה בבשר ופשיט ליה מדתני שאירע בהן פסול ביציאתן והאי ביציאתן על כרחך ליכא שום פסול אלא ודאי פסול לינה ודחי דמיירי בטומאה ופסול יציאה והך פסול יציאה היינו ר"ל שיצאו קודם זריקה וכמו שפירש"י שם ושוב קא בעי למיפשט דפסול יציאה פוסל בבשר מדתני שאירע בהן פסול ביציאתן היינו שאירע בהן פסול ע"י יציאה ומשני דמיירי בפסול טומאה ובפסול לינה יעו"ש וא"כ לפ"ז משמע דאירע בהן פסול יציאה נשרפין בבית הדשן שבהר הבית וכאן פסק רבינו דאירע בהן פסול יציאה נשרפין בבית הדשן שבעזרה. והנה באמת בתיבת ביציאתן. יש שני מובנים או שר"ל אחר יציאתן מעזרה נפסלו או ר"ל שפסולן היה היציאה מעזרה והנה מתחלה עלה על דעתו שיציאה היינו שנפסלו לאחר שיצאו והיינו ע"י לינה ודחי דמיירי ע"י טומאה או ע"י יציאה נפסלו והיינו שנפסלו ביציאה קודם זריקה ושוב כדבעי למיפשט שנפסל ע"י יציאה מעזרה ודחי דמיירי לאחר שיצאו נפסלו או בטומאה או בלינה אבל ע"י יציאה לחודה לא נפסלו כלל. וראיתי שם בגליון הש"ס שכתב וז"ל לא פסול טומאה ופסול יציאה הא דנקיט פסול יציאה דלמ"ד טומאה הותרה בציבור לא שייך טומאה וקשה לי דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל לאחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת בו אם אין בו פסול לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה עכ"ל. והנה מש"כ דלמ"ד טומאה הותרה בצבור א"כ לא משכחת לה דנימא טומאה. לכאורה צ"ע דהא במעילה ח' א' תוס' ד"ה הוכשרו ליפסל וכו' כתבו דאע"ג דבציבור באין בטומאה מ"מ נפק"מ שלא להשרף בחוץ לשלש מחנות יעו"ש היטיב ודוחק לומר דהמשנה אתי כמ"ד טומאה דחויה היא בציבור. לכן נראה לענ"ד דכמש"כ הוא עיקר דנפסלו ביציאתן יש לפרש בשני פנים או דהפסול אירע לאחר שיצאו או דהפסול היא היציאה גופה. ודע כי בירושלמי פ"ו דיומא ה"ו איתא וז"ל יתיב ר' זריקן אמר ר' זעורה שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שנטמאו מהו שישרפו כמצותן מה צריכה ליה שנטמאו לפני זריקה אבל אם נטמאו אחר זריקה קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה א"ר יוסי ועדה שלא כתב (כן הוא גירסת קרבן העדה) במועדו לית שמע מינה כלום א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי רבי קיים הכא וא"ל ר' בון ב"ר חייה קיים בפר משיח ועדה (כן הוא גירסת הק"ע) עכ"ל וצ"ע איך קאמר לקמן בירושלמי וז"ל ר' לעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מהו שיטמאו בגדים (והק"ע גורס אוכלים ומשקים) בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופן ליטמות טומאה חמורה התיב שמואל קפודקייא מעתה יטמו את אימוריהן אלא כשפירשו ואפילו תימר לא פירשו כהדא אין מי חטאת מטמאין דבר לחזור וליטמות ממנו עכ"ל והובא בתוס' זבחים ק"ה א' ד"ה מחוסר וכו' יעו"ש היטיב ואי איתא מאי קושיא הא לפי דעת הירושלמי א"כ אף שנטמאו לית לן בה ונשרפין כמצותן וא"כ מאי קושיא מעתה יטמאו את האימורין וכו' אה"נ דמיטמו ומ"מ קרבין כמצוותן מפני שכתיב במועדו ואפילו בטומאה. ולכאורה י"ל דהתם מקשה דקודם זריקה יטמו האימורים מחמת הבשר כשעודן בתוכן משום דתיכף כשנשחטה יטמו האימורים. ועוי"ל דמקשה מפר העדה ופר משיח דגם המה מטמאין את המוציא אותן כמו שמבואר בזבחים ק"ה א'. אבל יש לעיין על הירושלמי פשיטא דבנטמאו אין נשרפין כמצוותן דאל"כ למאי נפק"מ מאי דמהני בהן טומאה וכקושיית התוס' דמעילה הנ"ל. ואולי י"ל דהירושלמי מפרש דהמשנה דמעילה מיירי קודם זריקה אבל לאחר זריקה אה"נ דלא מהני בהו שום טומאה. והנה צלע"ג בבאור הירושלמי הזה דכאן מבואר בש"ס שלנו דפשיטא דאם נטמאו אף לאחר זריקה לא נשרפין כמצוותן. וה' יאיר עיני. ומעתה אשוב לדברי רבינו דהא לפי המבואר בסוגיין דאם נימא יציאה פסולה א"כ נשרפין בבית הדשן שבהר הבית והוא בכלל נפסלו ביציאתן ורבינו סתם וכתב דנשרפין בבית הדשן שבעזרה. לכן היה נ"ל כי דעת רבינו דזה וודאי אין להחליט ולומר דהפירוש ביציאתו היינו שנפסל ע"י היציאה כיון דזהו בעיא דלא איפשיטא אם פוסל כלל וע"כ צ"ל שהפי' ביציאתו היינו שנפסל אחר היציאה והא דיציאה אם נפסל או לא לא תלי בפי' הברייתא דאף אם נימא דהפי' של ביציאתו היינו שנפסל אחר היציאה מ"מ י"ל דהאמת בחוץ דנפסל ביציאה ונכלל בכלל הא דקאמר נפסל בין קודם זריקה בין לאחר זריקה נשרפין בבית הדשן שבעזרה דבזה נכלל ג"כ פסול היציאה לכן פסק רבינו כן ועדיין צ"ע. עוד עלה בלבי לחלק דעד כאן לא ס"ל לרבינו דפסול יציאה נשרף בעזרה דווקא דיצא הבשר קודם שיגיע זמנו לצאת אבל ביצאו האימורין דבזה וודאי דפסלה יציאה כו"ע מודו דנשרף בבית הדשן שבהר הבית דהוה כאילו נפסל לאחר שיצא ובזה ניחא דלא כתב רבינו בהלכה דלעיל דין אם יצאו האימורין וכמו שהעירותי לעיל בה"ג ד"ה או שלן אבל לפי"ז ניחא דביצאו האימורין אינן נשרפין בעזרה וצ"ע בזה. ודע דעוד קשיא לי על הש"ס דפשיט בעיא דלינה פוסלת מדנקט נפסלו ביציאתן והיינו פסול לינה ואמאי לא נקט מרישא דקתני בין קודם זריקה ובין לאחר זריקה והא לאחר זריקה לא שייך רק פסול בלינה ואי דיכול לשנויי דמיירי בפסול טומאה א"כ מאי הועיל דפשיט מסיפא דברייתא והא השתא נמי דחי דמיירי בפסול טומאה. ובזה י"ל דהנה מרישא י"ל דמיירי באימורין דפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים לכן מייתי מהא דנפסלו ביציאתן והיינו שנפסלו אחר יציאתם והיינו ע"כ בבשר דשייך בהו יציאה משא"כ באימורין דלא מיתני בהו ביציאתן דאין יוצאין לחוץ כלל. ובזה מיושב שפיר קושיית גליון הש"ס דלעולם לא פסלה לינה בבשר ומיירי ביוצא דביוצא נשרפין בבית הדשן שבהר הבית והא דנקט דנפסלו לאחר זריקה נשרף בבית הדשן שבעזרה היינו ע"כ בלינה ובאימורין והבן. אבל לכאורה י"ל דליכא למימר הכי דהא דנקט שאירע בהן פסול לאחר זריקה דהא א"כ כבר נכלל בכלל פסולי קדשי קדשים. וצ"ע בזה. ועוד י"ל דמאי דנקט ברישא שנפסלו בטומאה וביציאה ובסיפא בטומאה ולינה ולא מוקי לה בחד גוונא הכל בטומאה לחודה י"ל משום דא"כ הו"ל למינקט בהדיא שנטמאו ביציאתן אלא ודאי דכולל עוד שום פסול עם פסול טומאה ולכן דחיק לאשכוחי עוד שום פסול בהדי פסול טומאה ובזה מתורץ היטיב קושיית גליון הש"ס מעיקרא. והנה מאד אני נבוך בבאור סוגיא זו וה' יאיר עיני במאור תורתו. ועיין תו"כ אחרי מות פ"ו פרשה ה' וז"ל לכפר בקדש אם כפרו כמצוותם נשרפים בבית הבירה ומטמאים בגדים וכו' ועל כרחך ט"ס הוא וצ"ל נשרפים בבית הדשן וכו' ועי' במשנה זבחים ק"ד א' שם וכ"מ בקרבן אהרן וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה פרשה ג'.
בזר ובלילה וכו'. מרן לא הערה מקורו. ועי' ירושלמי יומא פ"ו ה"ו וז"ל תנא ר' זכיי זר ששרף מטמא בגדים לא צורכא דלא מהו שיהו כשרים בלילה ק"ו מה אם הקטר אימורים שאינן כשרין בזר כשרים בלילה אלו שהן כשרים בזר אינו דין שיהו כשרים בלילה עכ"ל וכ"כ השיירי קרבן שם שמכאן יצא לו לרבינו יעו"ש היטיב וע"ע בפ"ד מהל' פרה אדומה שפרה כשרה בלילה ופסולה בזר יעו"ש היטיב.
כל העצים וכו'. עיין מ"ג בפ"ד דפרה ולקמן בפ"ד דפרה הי"ז יעו"ש וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה פרשה ג' וז"ל על עצים באש מה ת"ל שיכולה הואיל ונאמרה שריפה בפנים ונאמר שריפה בחוץ מה שריפה אמורה בפנים בעצים כשרים למערכה אף שריפה אמורה בחוץ בעצים כשרים למערכה ת"ל עצים משמע לרבות כל עצים אפי' בקש אפילו בתבן אפילו בגבבה באש ולא בסיד ולא ברמץ עכ"ל ונתבארו דברי רבינו. וע"ע בתוספתא זבחים ספי"א יעו"ש רק מה שיש לעיין בזה דבתו"כ מבואר כי מעצים מרבינן הכל אפילו קש ותבן וגבבא ומאש ממעטין סיד ורמץ ורבינו מיפך אפיך ותני. ועיין בלח"מ מש"כ בזה.
מולק אותה בקרן וכו'. זבחים ס"ג א' ב' ס"ד ב'. ושם ס"ג ב' איתא וז"ל מאי קאמר אמר רב אשי ה"ק בכל מקום היתה כשרה למליקתה אלא זה היה מקומה להזאתה עכ"ל ומשמע קצת לכאורה מזה דבמליקה לא איכפת לן כלל באיזה קרן היה נעשה ועיי"ש בתוס' ד"ה אף חטאת וכו' וע"ע זבחים ס"ז א' ומנחות ב' ב' יעו"ש וע"ע זבחים ס"ו ב' ולקמן בהלכה ט' שם אי"ה יבואר עוד בזה. ודע שמש"כ ביש ספרים שם ס"ד ב' חטאת העוף כיצד היתה נעשית עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית. הך מעלה לכבש וכו' עד סוף הוא ט"ס ובמשנה שבמשניות ליתא דהא חטאת העוף היתה נעשית למטה כמו שמבואר בריש קינים ובזבחים ט"ו א' ועוד בדוכתי טובי ועוד הא אין מקומה בקרן דרומית מזרחית כלל. אלא ודאי הוא ט"ס ונמשך הטעות מעולת העוף וק"ל (וכן נסמן על הגליון בשם מהרש"ק דט"ס הוא) וע"ע תוס' מנחות ב' ב' ד"ה עולת העוף וכו' יעו"ש היטיב.
כמו שבארנו. לכאורה לא ידעתי מקומו איה (ועיין לעיל פ"ו ממעשה הקרבנות ה"כ וצ"ע.
שיחתוך הסימנין וכו'. מבואר דעתו ז"ל דיכול לחתוך בחטאת שתי סימנים והנה לכאורה כל הסוגיא דזבחים פ"ה ב' דלא כוותיה דאיתא שם דמתניתין דלא כר' אליעזר בר' שמעון דס"ל דמבדילין בחטאת העוף ומפרש שם ר"ח דפליגי במיצוי בחטאת העוף אי מעכב דת"ק ס"ל מעכב וא"כ כיון שצריך על כרחך למצות הדם בחטאת העוף וקעביד נמי הבדלה א"כ עביד מעשה עולה בחטאת ופסול וראב"ש ס"ל דאינו מעכב וא"כ לא עביד מעשה עולה בחטאת דבעולה ממצה משא"כ בחטאת (ותוס' פי' דקודם הזאה כו"ע ס"ל דאסור להבדיל ולא פליגי רק בהבדלה שאחר הזאה קודם מיצוי דת"ק ס"ל מעכב המיצוי וא"כ היכא דעביד הבדלה קודם המיצוי הוי מעשה עולה בחטאת דבעולה עביד נמי הכי הבדלה קודם מיצוי וראב"ש ס"ל דמיצוי אינו מעכב בחטאת וא"כ כיון שהזה קודם הבדלה כבר גמר מצותו והבדלה דעביד אח"כ הוי מחתך בשר בעלמא) ורבא אמר דשהיה בסימן שני בעולת העוף פליגי דת"ק ס"ל דשהיה לא מעכב וא"כ ה"נ בחטאת אע"ג דחותך רוב בשר בין סימן לסימן הוי מעשה עולה בחטאת ולכן אסור למלוק סימן שני וראב"ש ס"ל דשהיה מעכב וכיון שכן לא הוי מעשה עולה בחטאת ואביי ס"ל דפליגי באי מעכב רוב בשר דלת"ק אינו מעכב וא"כ כי מבדיל בחטאת העוף ומולק בסימן שני בלא רוב בשר עביד מעשה עולה בחטאת וראב"ש ס"ל דמעכב וכיון שמוכרח לחתוך רוב בשר בין סימן לסימן א"כ שוב לא הוי מעשה עולה בחטאת דבעולה כה"ג אי מחתך רוב בשר בין סימן לסימן הוי שהיה ומליקה פסולה היא יעו"ש היטיב כל הסוגייא. ומשמע מזה דבחטאת אינו מולק סימן השני כלל וע"ע שם ס"ז א' דאיתא שם דעולה הכשרו בשני סימנין וחטאת הכשרו בסימן אחד יעו"ש היטיב וע"ע בחולין כ' ב' ותיקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנים וכי מתה עומד ומולק א"ל התם כדי לקיים בה מצות הבדלה א"ה עור נמי כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה וכל שאינו מעכב בשחיטה אינו מעכב בהבדלה והא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה אלא אימא כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וכל שאינו בשחיטה אינו בהבדלה יעו"ש היטיב ומכל זה מבואר דבעולה אינו שוחט רק שנים וא"כ בחטאת כי לא מבדיל א"כ אינו מולק רק סימן אחד וכן שם כ"א א' איתא שנים או רוב שנים וכו' ועוד שם כל הסוגייא עד סופה משמע דלכל היותר לרבנן בעי בעולה שנים ולראב"ש רוב שנים ובחטאת לא בעי רק סימן אחד או רוב אחד וע"ע זבחים ס"ז א' רב אשי אמר בשלמא עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון דהא הכשירה בסימן אחד והא הכשירה בשני סימנין ועולת העוף למטה ליתא כיון דמליק בה סימן אחד נמשכת ונעשה חטאת העוף אלא חטאת העוף כיון דאמר מר מליקה בכל מקום כשרה מכי מליק בה סימן אחד מיפסלא כי הדר מליק באידך סימן היכי ממשכה והויא עולת העוף יעו"ש היטיב ובתוס' ד"ה ועולת העוף וכו' דבחטאת מיפסלה בשני סימנים אשר מכל אלה מבואר לכאורה שלא כדברי רבינו. והנה הסמ"ג הביא ראיה לרבינו ממה דאיתא בזבחים ס"ה א' מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו יעו"ש ובחולין כ"א ב' אבל ראיתי להיש"ש בחולין שם שהשיג על רבינו מהך דחולין יעו"ש היטיב ואין לומר דרבינו ס"ל כר' אלעזר בר"ש דס"ל דמבדילין בחטאת העוף כמבואר בזבחים ס"ה ב' זה אינו דהא מסיק וכתב ואם הבדיל פסולה וכו' ועיין בלח"מ שכתב דרבינו מפרש להברייתא דהובא בחולין כ"א ב' דת"ק ס"ל דמבדיל בעולת העוף לגמרי ולר' ישמעאל מבדיל בשני סימנין ולראב"ש ברוב שנים ורבינו פסק כת"ק דבעינן מבדיל לגמרי וא"כ אף שמבדיל בשני סימנין לא מיקרי זה ההבדלה וכל מקום שנאמר לרבנן בעי שני סימנין היינו לר' ישמעאל יעו"ש היטיב. והנה בהא דחולין כ' ב' י"ל דשפיר מוכרח קצת לפרש כן דאל"כ תקשה מאי פריך עולת העוף נמי וכי מתה עומד ומולק וכו' וכי לא ידע דבעי הבדלה רק דלפ"ז ניחא דהכי פריך אי משום הבדלה א"כ עור נמי וכמו לת"ק אלא ודאי דס"ל לר' ישמעאל דלא בעינן רק מה דנפקא חיותא בהכי וא"כ וכי מתה עומד ומולק וכי משני ליה משום הבדלה פריך ליה שפיר א"כ עור נמי וכו' והבן (וע"ע בס' החינוך מצוה קכ"ד יעו"ש שפסק כרבינו יעו"ש היטיב) והסוגייא דזבחים ס"ה ב' נוכל ליישב בפשיטות דכו"ע ס"ל דבחטאת חותך שני סימנים רק דפליגי בהבדלה לגמרי וקאמר דפליגי אי מיצוי מעכב בחטאת לת"ק מעכב ולהכי כי מבדיל ג"כ עביד כל מעשה עולה בחטאת ולראב"ש לא מעכב וא"כ יש שינוי בין עולה לחטאת ולכן רשאי להבדיל ג"כ ורבא משני דפליגי אי שהיה מעכב בסימן שני בעולה ובחטאת כי מחתך רוב בשר הוא לאחר מליקת סימן אחד וא"כ יש נפק"מ בין מליקת חטאת דעביד ביה שהיה בין סימן לסימן ולכן רשאי להבדיל ג"כ ות"ק ס"ל דאין שהיה מעכב בסימן שני בעולת העוף ולכן אי מבדיל לגמרי בחטאת העוף א"כ עביד מעשה עולה בחטאת ואביי משני דכו"ע ס"ל דשהיה מעכב ולא פליגי רק אי חתיכת רוב בשר מעכב בחטאת ולת"ק אינו מעכב וא"כ יכול למלוק שני הסימנין בלי שום שהיה וא"כ אם יבדיל יעשה מעשה עולה בחטאת וראב"ש ס"ל דמעכב וא"כ על כרחך יעשה שהיה בין סימן לסימן וא"כ אינו דומה לעולה לכן יכול להבדיל ומייתי מברייתא דבחטאת חותך רוב בשר בין סימן לסימן משא"כ בעולה דמחתך הבשר אחר שני הסימנין ולעולם ס"ל להברייתא דבחטאת מולק ג"כ שני הסימנים רק דיעשה הפסק בין סימן לסימן עם הרוב בשר ובעולה מולק שני הסימנין ואח"כ מולק כל הבשר וי"ל דכו"ע מודו בזה דבעינן בעולה כל הבשר וראב"ש ס"ל דבעולה משייר מיעוט סימנים כדי לקיים דבעינן אוחז בראש וגוף ומזה. וא"צ למש"כ הלח"מ דפליגי בזה ת"ק ור' ישמעאל ורבנן רק דכו"ע ס"ל דבעינן הבדלה בעולה היינו שיחתוך כל הבשר עם המפרקת ולא פליגי רק בסימנין ור"י ס"ל כרבנן לגמרי דבעינן כל הסימנים ומה דאיתא שם כ"א ב' אי מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד י"ל דה"ק אי מה חטאת כשר בסימן אחד אף עולה כן קמ"ל דבעולה בעינן שנים דווקא ובהיות כן יש ליישב ג"כ הסוגיא דזבחים ס"ז א' דמיירי שם לענין דיעבד. והוכרח רבינו לזה חדא כמש"כ הסמ"ג מדקאמר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו כן במליקה ג"כ כך. ועוד י"ל משום דאמאי לא נקטה הברייתא בעולה דבעינן רוב בשר אלא ודאי בעולה לא סגי ברוב בשר דבעינן כל הבשר ומשום הבדלה (ורק בעור צל"ע אי בעינן הבדלת העור ולכאורה משמע דלא מעכב כפשטא דש"ס חולין כ' ב' ועיי"ש כ"א א' הותזו ממש וקסבר ר"ל דהיינו כהבדלת עולת העוף לרבנן ושם הדין דלא מעכב העור וכמש"כ רבינו בפ"ד מהל' אבות הטומאה הי"ד יעו"ש היטיב) ובהיות כן מיושב היטיב מה שהרגיש הלח"מ בפ"ו הלכה כ"ג למה לא כתב רבינו דבעולה בעינן רוב בשר יעו"ש ובהיות כן פשוט הוא כיון דס"ל דצריך להבדיל כולו והתימה שלא זכר מש"כ כאן הוא בעצמו וי"ל עוד דלראב"ש פשיטא דבחטאת לא מולק רק סימן אחד וכל הסוגייא דזבחים ס"ה ב' אתיא אליביה אבל לר"י ולת"ק י"ל דבחטאת יכול למלוק ג"כ שני סימנים רק שלא יבדיל לגמרי וכנ"ל ואין רצוני עוד להאריך בזה ועיין תוספתא פ"ז דזבחים שם משמע דאין מולקין בחטאת רק סימן אחד או רוב אחד יעו"ש היטיב וכן משמע בחולין כ"ט א' יעו"ש.
ואם הבדיל וכו'. עיין זבחים ס"ד ב' ושם ס"ו א'.
למטה מאמצעו וכו'. זבחים ס"ג א' ב' ס"ד ב' ס"ו א' תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ח ועוד שם פרשה ז' פ"ח יעו"ש.
מעכב. עיין זבחים נ"ב א' דמתחלה ר"ל דפליגי בהא ר' ישמעאל ור' עקיבא דלר"י מעכב ולר"ע אינו מעכב ולבסוף מסיק דתרי תנאי ואליבא דר"י דלחד תנא ס"ל לר"י נמי דאינו מעכב ועיי"ש ס"ג ב' ברייתא דס"ל אינו מעכב ובהיות כן יש לכאורה לתמוה על רבינו דפסק דמעכב וי"ל משום דשם ס"ה ב' אוקמי ר"ח פלוגתא דת"ק וראב"ש דת"ק ס"ל דמיצוי מעכב ולאינך אמוראי משמע דכו"ע ס"ל דמיצוי מעכב לכן פסק כן ועיין שם ס"ד ב' במשנה א' חטאת העוף וא' עולת העוף שמלקן ושמיצה את דמן לאכול דבר שדרכו לאכול וכו'. ומשמע מזה דמיצוי מעכב וכמו דדייק מינה במעילה ט' א' ואף דדחי שם דלצדדין קתני נ"ל לרבינו דוחק (ועיין תוס' זבחים ס"ד א' ד"ה שאם וכו' והא דפריך התם לרב הונא דתני הזה דמיצוי אינו מעכב ולא משני דאתי כההוא תנא דאמר אינו מעכבת וכו' נ"ל דט"ס הוא וצ"ל כההוא תנא דאמר מעכבת וכו' והבן) ומרן כתב וז"ל ומש"כ מיצוי חטאת מעכב משנה שם בזבחים מיצה דם הגוף פסולה וכו' יעו"ש היטיב ועל כרחך ט"ס הוא וצ"ל לא מיצה דם הגוף פסולה וכוונתו על משנה זבחים ס"ד ב'. אבל לא ידעתי מאי ראיה מייתי דילמא בדם עולה מיירי וכן משמע שם ס"ו בש"ס ועיין לעיל פ"ו ה"כ גם במעילה שם לא מייתי ראיה מינה וע"ע בתוספתא פ"ז דזבחים שם מבואר דאין מיצוי מעכב יעו"ש היטיב. ומש"כ הלח"מ להקשות מפ"ב מהל' מעילה ה"ו יעו"ש אי"ה יבואר שם מזה.
אלא דמה וכו'. זבחים ס"ד ב' ועיי"ש מ"ג א' ועיין תוספתא זבחים פ"ה ופ"ו ותוספתא פ"א דתמורה.
שתי רגליה וכו'. זבחים ס"ד ב' וכבמתניתא תנא יעו"ש היטיב ומשמע מכאן דזה אינו אלא בחטאת ולא בעולת העוף וכן משמע שם בש"ס וצ"ע מה נשתנה בזה עולה מחטאת. וע"ע בתוספתא פ"ז דזבחים.
מעבודות קשות וכו'. עיין לח"מ.
שנה ואחז וכו'. מרן לא הערה מקורו. ולענ"ד א"צ שום ראיה לזה דמהיכי תיתי יפסל וכי כתיב זה בתורה. ופשוט.
מקום מן וכו'. ר"ל בין למעלה על המזבח ובין למטה ובין בקרן מערבית דרומית ובין בשאר קרן עיין זבחים ס"ג א' ב' ס"ו ב' ס"ז א' מנחות ב' ועיין לעיל הלכה ו'.
למטה מאמצע וכו'. לעיל הלכה ו'.
הזה בכל מקום וכו'. עיין בזבחים ס"ג ב' דקאמר שם היזה דמה בכל מקום כשרה הזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש מאי קאמר ופירש"י דאין לומר דמיירי שהזה תחלה בכל מקום ולבסוף נתן מדם הנפש למטה מחוט הסיקרא דכשר זה אינו דהא לא קאמר הזה מדמה בכל מקום שמשמעו מקצת דמה רק דה"ק שכל דמה הזה בכל מקום כשר וא"כ איך יתכן לומר ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה ומשני ה"ק מלקה בכל מקום כשרה מיצה דמה בכל מקום כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש והנה רבינו אזיל לשיטתו דמיצוי דם מעכב כמש"כ לעיל הלכה ז'. ומשמע דדין זה אמת דאם נתן הזוי הדם בכל מקום במזבח ושוב נתן למטה מחוט הסיקרא דכשר רק דהמקשן הקשה דאין זה במשמעות הברייתא אבל הדין דין אמת לכן כתב רבינו דין זה דפשיט הוא ודין הברייתא השמיט. והבן היטיב ובזה יתורץ קושיית הלח"מ בטוב טעם יעו"ש היטיב. ואף די"ל מדלא מיירי הברייתא בזה א"כ לא שמעינן בזה להכשיר מ"מ י"ל דרבינו ס"ל כמש"כ התוס' שם ס"ה א' ד"ה דמו וכו' דבעולה בעינן כל דמו ולא בחטאת יעו"ש והכי משמע נמי מדכתיב בעולה ונמצה דמו דמשמע כל דמו ובחטאת כתיב והזה מדם החטאת דמשמע מקצת הדם אף די"ל דהתם הוכרח לכתוב מדם דלא כל הדם היה מזה דבעינן מיצוי ג"כ כדכתיב והנשאר בדם ימצה מ"מ י"ל דאם הזה בשאר מקומות וחזר והזה למטה מחוט הסיקרא וחזר ומיצה דכשר דמאיזה טעם יפסל דמה מגרע מה שנתן ג"כ שלא במקומו והדין נכון מצד הסברא. ועיין תוספתא פ"ז דזבחים שם שגירסת הברייתא כמו שמסיק בש"ס שם.
חטאת העוף וכו'. הכל בזבחים ס"ג א' ב' ושם כל הסוגייא ועיין לעיל פ"ה ה"ו וה"י יעו"ש היטיב.
של מעלה וכו'. בזבחים שם ובסוכה מ"ח ב'.
העולין למזבח וכו'. הכל שם ושם ועיין לעיל פ"ה ה"י יעו"ש ומה שהקשו תוס' בסוכה ד"ה וחוזרין וכו' על רש"י לק"מ דרש"י כתב דאין מרבין בהליכה בשמאל יעו"ש היטיב ודו"ק.
לא יהי' וכו'. עיי"ש בזבחים ס"ד ב' דקאי על כה"ג אבל בשאר כהנים לא שייך זה ועיין בתמיד פ"ז מ"ג ברע"ב ובתוס' יו"ט שם ובפ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"ו יבואר עוד אי"ה מזה. וכהתימי לדבר בפרק זה אעיר דבר אחד בסוגייא דריש מנחות ב' ב' דמקשה התם דאם מלק עולה לשם חטאת תרצה יעו"ש היטיב ואמאי לא קאמר טעמא משום דעולה טעון הבדלה משא"כ חטאת ועיי"ש בתוס' ד"ה זריקה וכו' וע"ע שם תוס' ג' א' ד"ה ומיעבר וכו' יעו"ש היטיב.