מכוון ביותר וכו'. מדהוצרך סימנים להכיר מקומו כמבואר בזבחים ס"ב א' יעו"ש.

דוד ושלמה וכו'. לא שבנו שניהם ביחד רק דוד בנה עליה במה להקריב בשעתה ושלמה בנה עליה בנין עולמים. ופשוט.

אברהם המזבח וכו'. כן מוכח מההיא דזבחים דאיתא שם שראו את אפרו של יצחק יעו"ש וע"ע בתענית ט"ז א' (ובחי' שם) וע"ע בפדר"א פי"א וי"ב כ' כ"ג ל"א יעו"ש היטיב בכל המקומות ובירושלמי נזיר פ"ז ה"ב וע"ע ב"ר פי"ד ופל"ג ופנ"ה ובפתיחתא דאיכה רבתי בד"ה ר' יוחנן פתח משא גיא חזיון וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בתנא דבי אליהו זוטא פ"ב. יעו"ש שם תמצא כל מש"כ רבינו כאן וע"ע בס' שבט יהודא ותמצא כן מעדות שר אחד יעו"ש. וע"ע בזוה"ק ח"ב רי"ד א'.

כעין מזבח וכו'. עיין מדות פ"ג מ"א ובמנחות צ"ז א' ב' ועי' תוס' זבחים ס"ב אחד בד"ה א' שהעיד וכו'.

ואין להוסיף וכו'. יש לעיין הא מסקינן שם בזבחים דיש להרחיבו עד ששים אמה אם היו נצרכין לזה ועוד הא איתא התם מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה יעו"ש היטיב והובא לקמן הלכה י"ז וצריך לומר דס"ל אמת שאינו מעכב לפסול הקרבן בשביל זה אמנם מדהוצרך נביא ע"ז להעיד על מדתו של מזבח וכמש"כ בהלכה ד' אלמא דיש קפידא על מדתו כמה יהיה ומפרש דלא כרש"י שהעיד שיש להם רשות להוסיף עד שישים אמה וכן פי' במשניות בפ"ג דמדות מ"א יעו"ש בפי' רבינו רק שהעיד על מדתו שיהיה ל"ב על ל"ב וכ"מ מתוס' דזבחים שם ד"ה אחד שהעיד וכו' וס"ל דאין הלכה כרב יוסף ורק כמו שאמר מתחלה הטעם דלכן הוסיפו משום דלא ספקא משום שאין אש מן השמים מסייעו או הלכה כרבין אר"ש בן פזי משום בר קפרא דשיתין הוסיפו ומדחזינן דהוצרך נביא להעיד על מדתו כמה יהא אלמא דאין הרשות להרחיבו כמה שירצה ורק על פי הדבור נעשה ועי' פסקי תוס' מדות סי' ט"ז.

על מקום וכו'. והיינו כר' יוחנן דס"ל כן בזבחים שם. ושם איתא וז"ל במתניתא תנא ר' אליעזר בן יעקב אומר שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח ואחד שהעיד להן שמקריבין אע"פ שאין בית ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית עכ"ל ורבינו לא פסק כוותיה דהך ברייתא משום דס"ל לראב"י דמתחלה ניתנה להם בכתב עברי וכמש"כ רש"י שם אבל רבינו ס"ל כרשב"א בסנהדרין כ"ב א' דהכתב לא נשתנה כל עיקר והראיה דשקלו וטרו אמוראי אליביה יעו"ש ודריש משנה תורה היינו שצריך לכתוב שני ס"ת כדאיתא שם כ"א ב' וכמש"כ בהל' ס"ת פ"ז ה"ב ג' ובפ"ג מהל' מלכים ה"א וכבר האריכו הרבה מהראשונים והאחרונים להוכיח כן דאותו כתב לא נשתנה כל עיקר כידוע להמעיינים הלא בספרתם.

על מזבח וכו'. בש"ס איתא בסתמא שמקריבין אע"פ שאין בית. והוסיף רבינו לבאר דדווקא על המזבח מקריבין אבל כל שאין מזבח א"נ שלא במקום המזבח אין מקריבין דברצפה אין מקריבין דלית הלכתא כר' יהודה דס"ל דרצפה נתקדשה בקדושת המזבח ועוד דהא מודה ר"י בדמים דאין זורקין על הרצפה כדאיתא בזבחים ס' א' (ועיי"ש בתוס' ד"ה מודה ר"י וכו' שכתבו וז"ל תימה מאי קס"ד מעיקרא הא יסוד וקרן ורבוע מעכבין עכ"ל והנה לעיל נ"א ב' בד"ה תן וכו' כתב וז"ל דהא דמעכבין היינו דווקא במזבח וקודם דקדיש דוד הרצפה או אם נעקרה הרצפה סמוך למזבח או לא קדיש עד ארעית תהומא עכ"ל והנה מש"כ קודם דקדיש דוד הרצפה וכו' כבר העירותי בזה לעיל פ"א ה"י יעו"ש דשלא בדקדוק היא דהא דוד לא קדשה [אלא] בקדושת עזרה אבל מש"כ או לא קדיש וכו' לכאורה ט"ס וצ"ל אי לא קדיש וכו' דלעיל כ"ד א' מספקא ליה בזה אבל באמת זה אינו דהא אסיקנא שם דקדיש עד ארעית תהומא יעו"ש לכן עיקר כמש"כ לפנינו די"ל דמה דפשוט לן דקדיש עד לארעית תהומא היינו לענין קדושת עזרה אבל לענין נתקדשה בקדושת המזבח שפיר מסתפק להו להתוס' בזה וק"ל ועי' תוס' פסחים ס"ז ב' ד"ה מחילות וכו') ובאין מזבח אין מקריבין קרבנות עי' זבחים נ"ט א' ס' א' יעו"ש היטיב וכמש"כ רבינו לקמן פ"ג מהל' פסולי המוקדשין יעו"ש מהלכה כ"ב ואילך. וזה שהוסיף רבינו תיבת מזבח ומש"כ הזה בא לאפוקי מזבח שהיה בימי שלמה דדווקא בימי עזרא אמרינן מקריבין אע"פ שאין בית לפי שקדושה ראשונה קדשה לע"ל אבל לא מקודם לכן וכמש"כ לקמן פרק ו' הלכה י"ד יעו"ש היטיב.

משה ושעשה וכו'. עי' בברייתא דמלאכת המשכן פי"א דאיתא שם כן רק במזבח שעשה משה איתא שם פלוגתא דר"מ ור' יוסי ס"ל דהיה גובהו עשר אמות ור"מ ס"ל דהיה גובהו שלש אמות יעו"ש ובזבחים נ"ט ב' איתא ר' יהודה במקום ר"מ. והנה לדינא אין נפק"מ דבין נגד ר"מ ובין נגד ר' יהודה הלכה כר' יוסי כידוע ועי' מרן ומש"כ מרן דסתם גמרא במנחות צ"ז ב' כוותיה דר' יוסי יעו"ש הנה המעיין שם יראה כי לא נמצא שם משמעות דמיירי במזבח דמשה וי"ל דמיירי במזבח דשלמה דכתיב בהדיא דעשר אמות קומתו בדברי הימים ב' ד' פסוק א' או י"ל דמיירי במזבח דיחזקאל או דבית שני דבזה לא פליג ר' יהודה (הן אמת דמרש"י שם משמע דקאי אמזבח דמשה יעו"ש אבל אין לזה הכרח ואולי י"ל דדחקו לרש"י משום דקא מיירי התם בבנין יחזקאל וקאמר דגובה המזבח כמה הוי כעשר אמות ומנין פשוט לו כ"כ דבנין יחזקאל הכי הוה דהא לא נזכר התם כמה גובהה אלא ודאי היה פשוט לו כיון דגם מזבח של משה היה כן והא דכתיב שלש אמות היינו מסובב ולמעלה וכן ע"כ ביחזקאל היה גובהו שלש משפת הסובב ולמעלה. אמנם שוב ראיתי כי רש"י ז"ל בעצמו פי' ביחזקאל מ"ג בפסוק י"ד. ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורוחב האמה. וההאראל ארבע אמות ומהאראל ולמעלה הקרנות ארבע. ופירש"י וז"ל ומחיק הארץ מן היסוד מקרקע הארץ. עד העזרה התחתונה עד גג מלבן הראשון. שתים אמות ולא היה כן בבית עולמים שם שנינו מביא מלבן של ל"ב על ל"ב וגובהו אמה וכאן שתים. ורוחב אמה אחת. כשהניח מלבן השני עליו היה מלבן השני שלשים על שלשים נמצא כניסה לו סביב סביב אמה והוא היסוד הרי עלה שתים וכנס אמה זה היסוד. ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות מגג מלבן התחתון עד גג מלבן שעלי' ארבע אמות גובה. ורחב האמה היא כניסת הסובב עלה ארבע וכנס אמה זהו סובב והתחתון קורא קטנה לפי שאין גובהו אלא שתים והעליון ארבע גובה. וההראל הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה ובבית העולמים לא היה אלא גובהו שלש עכ"ל ולפ"ז היה גובהו של מזבח בנין יחזקאל עשרה אמות לבד הקרנות היינו היסוד ב' ועד הסובב ד' הרי ששה ומשם ד' עד הקרנות ולא עד בכלל. ובאמת צ"ע קצת כי לכאורה מבואר בש"ס דקאי על מזבח דיחזקאל דביה מיירי קראי ומבואר שם דהיה עשר עם הקרנות וראיתי בפי' הגר"א שם דהוא פי' נמי כרש"י ביסוד ובסובב רק דפי' דמה דכתיב וההראל ארבע אמות היינו עם גובה הקרנות דסוף פסוק פי' לרישיה דכתיב ומהאראל ולמעלה הקרנות ארבע היינו ר"ל עם הקרנות היה גובהו ארבע והיינו כמש"כ רבינו כאן דכלם היה גובהן בשוה וכ"מ מהש"ס דזבחים נ"ג א' דמסיק אליבא דרבי דהלכתא כוותיה כדאיתא לקמן סי' ל"ט סעי' כ"ו דהאי וההראל ארבע אמות ה"ק תופס תחת הקרנות ד' אמות דהיינו ה' אמות עם גובה הקרנות דשם חוט המפסיק דהוי חצי המזבח. אך יש לעיין לפי' הגר"א א"כ מנ"ל להש"ס זה דכל עיקר הוכחתו אינו אלא משום קושייתו וכי ההראל ארבע אמות ולפי' הגר"א לא קשה ולא מידי. אמנם זה יש ליישב בנקל דלמה ליה להפסוק לסתום והדר לפרש אלא ודאי מיתור לשון נשמע תרתי וק"ל. אולם לרש"י ז"ל לכאורה וודאי קשה דקושיית הש"ס לק"מ. ואולי מטעם זה בחרו להם רבינו והגר"א פי' אחר בכתוב ונמצא בנין עולי גולה שוה ממש לבנין יחזקאל ודו"ק) וע"ע בשבת צ"ב א' שם מבואר כר' יוסי דמזבח של משה היה עשר אמות יעו"ש וע"ע בעירובין ב' ב' דקאמר ואב"א כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף בגובהה הוא דכתיב גובהה והא כתיב וקומה חמש אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה וכו' והיינו כר' יוסי יעו"ש ברש"י והתוס' בזבחים נ"ט ב' בד"ה ואומר קלעים וכו' גרסי כך אב"א קלעים ט"ו אמה וכי כתיב וקומה ברוחב חמש אמות משפת קלעים ולמעלה יעו"ש היטיב והיינו כר' יוסי יעו"ש היטיב. הן אמת דללישנא קמא דרש"י בעירובין דגרס ההוא משפת קלעים ולמטה יעו"ש לא אתי רק אליבא דר' יהודה יעו"ש היטיב אבל כבר השיג רש"י ע"ז ומחי לה במאה עוכלי ואף דהתוס' בזבחים תירצו קושיא דרש"י ז"ל ופי' דמגובהה נמי פריך יעו"ש היטיב מ"מ גירסת ופירוש התוס' אינו אלא אליבא דר' יוסי והבן. (ובדרך אגב באתי להעיר על מש"כ בגליון הש"ס בעירובין התם וז"ל ובין לר"י לילפו מפתח שער החצר ולא ידעתי לפרש דמה קושיא על ר"י דמה נוכל ללמוד מפתח החצר יותר מהלימוד האולם הא גם מהאולם היה רחב יותר מעשרה ומזה פרכינן באמת אח"כ ומוכחי מזה דר"י פליג על הרוחב עכ"פ איך שייך למינקט לר"י ליליף מפתח החצר מה עדיפות בזה מהילפותא מהאולם והלימוד מהאולם הא צריך לענין גבוה יותר מעשרים וצ"ע עכ"ל וצ"ע עליו הלא כבר קדמוהו התוס' בזבחים שם בקושיא זו על רש"י ז"ל ומטעם זה השיגו על רש"י ז"ל יעו"ש ופי' דהקושיא היא רק מגובהה דלית לן למילף לא מאולם ולא מהיכל רק מפתח החצר יעו"ש ועי' בריטב"א בעירובין שם שתירץ קושיית התוס' וכתב דמשמע ליה להש"ס דר"י לא יליף מאולם רק לענין הגובה אבל לענין הרוחב יליף ג"כ מפתחו של היכל מדלא פליג ארחב יותר מעשר ולכן פריך שפיר אדילפי מפתח ההיכל לילפו מפתח שער החצר יעו"ש היטיב) והנה לפי מאי דמסקינן דכולם היו גובהן עשרה לכאורה יש ראיה למש"כ התוס' בזבחים ס"ב א' ד"ה מדת ארכו וכו' דמדת קומתו מעכב עיי"ש בצאן קדשים ואם כי פי' הצ"ק לכאורה אינו מוכרח כ"כ די"ל דכל שלא נעשה בשעת בנין מיקרי זה מוסיף אבנין ומקשה מקרא דהכל בכתב עי' עירובין ק"ד א' וסוכה נ"א ב' יעו"ש וע"ע בתוס' חולין פ"ג ב' ד"ה קא מוסיף וכו' ויש לפרש התוס' דחולין ע"ד שכתב הצ"ק כאן יעו"ש היטיב והבן וע"ע בתוס' זבחים שם ד"ה אף מזבח וכו' מבואר כהצ"ק ועי' לקמן הלכה י"ז ועי' לקמן שם ד"ה מאמה עוד ראיות דהלכה כר' יוסי.

מקום המערכה וכו'. היינו משפת סובב ולמעלה וכמו דאיתא בש"ס ועי' לקמן הלכות ז' ח' ושם יבואר אי"ה.

מדת ארכו וכו'. זה וודאי מבואר בכתוב (יחזקאל מ"ג ט"ו) והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע אל ארבעת רבעיו ועי' זבחים נ"ט ב' מנחות צ"ז ב' ומדות פ"ג מ"א יעו"ש היטיב.

ומהן באמה וכו'. זה יבואר לקמן בסעיפים הבאים לפנינו כל שרש דבר אי"ה.

למ"ד אמה וכו'. דע שבזו נחלקו אבות העולם עי' כל הסוגיא במנחות צ"ז ב'. והעולה משם לשיטת רש"י ז"ל דאמה יסוד בגובהה היתה באמת בת חמשה אבל אמה דיסוד דכניסה היתה בת ששה. ובסובב הוה להיפך דאותם חמש אמות דגובהה היתה של ששה ששה אבל אמה כניסה דסובב היתה של חמשה ומשפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות היתה של ששה ששה גובהם והקרנות בין גובהם ובין רוחבם היתה של חמש חמש. ונמצא לפי"ז היה המזבח גובהו נ"ח טפחים ונמצא נשאר מקום שבין הקרנות כ"ו אמות וד' טפחים ולא חשוב לה כיון דלא הוי אמה. אמנם לרבינו אמה יסוד בין בגובה בין בכניסה היתה רק של חמשה ובסובב ס"ל כרש"י דבגובהה היתה של ששה והכניסה היתה של חמשה ולמעלה מהסובב היה שלש אמות בגובהה וכל אמה ששה טפחים והוו י"ח טפחים וכרש"י ובקרנות כתב בהלכה ח' דגובהן באמה בת חמשה אבל ברוחבן לא כתב רק ורבוע כל קרן אמה על אמה ולא פי' כמה אם בבת ששה או בת חמשה אמנם בפ"ג דמדות מ"א כתב בהדיא וז"ל אבל רבוע הקרן הרי היא ששה על ששה עכ"ל וכן מוכח מכאן דכתב מקום המערכה היה כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד אמות וד' טפחים ואם איתא דהקרנות היתה של חמשה הרי מקום המערכה כ"ה על כ"ה. והנה בש"ס דמנחות איתא שם וז"ל אלא חיק האמה בגובהה. אמה רוחב כנסה. גבולה אל שפתה סביב לא שנא הכי ולא שנא הכי וכו' דיקא נמי דכתיב חיק האמה ואמה רוחב וכו' יעו"ש היטיב ומפרש רש"י דחיק האמה היינו גובה דיסוד אבל לא הרוחב. אמה רוחב קאי על הסובב ולא קאי רק אכניסה ולא על גובהה. גבולה אל שפתה סביב קאי אקרנות ובין בגובהן ובין ברוחב. והיינו כרש"י דלא כרבינו דלרבינו הוה כניסת היסוד רחב בחמשה ורוחב הקרנות בששה דאם היה רוחב הקרנות בחמשה א"כ הוה כ"ז על כ"ז ונמצא מקום המערכה כ"ה על כ"ה (הן אמת דלרש"י אינו מוכרח דקרנות היה ברוחבן באמה בת חמשה טפחים ומה שאמרו בש"ס לא שנא הכי ולא שנא הכי לאו דוקא דבין בגובהה ובין ברחבה הוו חמש רק ה"ק דלא איכפת לן אף אם נימא דהיה רוחבן בת חמשה טפחים וכ"ש אם נימא דרוחבן היתה בת ששה טפחים דניחא טפי דלא דק התנא רק בב' טפחים. וכ"מ לשון רש"י בד"ה לא שנא וכו' כלומר כניסתו דקרנות אי בעי למימר נמי באמה בת חמשה לא איכפת לן כיון דכניסת יסוד באמה בת שש לא פש ליה בין קרן לקרן אלא כ"ו אמות וד"ט ב' מכניסה דסובב וב' מכניסה דקרנות וכיון דלא הוי אמה לא חשיב לה עכ"ל מבואר מזה דכ"ש אם נימא דהקרנות היו רוחבן ששה דניחא טפי ובזה ניחא לי מש"כ מרן וז"ל ודע דאפי' לפירש"י אנו צריכין לומר דמתניתין לאו דווקא דהא גם למסקנא כנסה דסובב באמה בת חמשה טפחים וא"כ על כרחך כי קתני נמצא כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וב' טפחים אלא כיון דהוי בציר מאמה לא חשיב ליה לדעת רבינו דכניסה דיסוד נמי הוה באמה בת חמשה טפחים הו"ל ד' טפחים דלא חשיב להו עכ"ל וכתב ע"ז המל"מ וז"ל וקשה דאמאי לא הביא מאי דאמרינן נמצא כ"ו על כ"ו דאף לרש"י לא דק התנא בד' טפחים שהרי לרש"י רוחב ב' הקרנות היה באמה בת חמשה וכ"כ רש"י בפ' שתי הלחם דלפי המסקנא לא דק התנא בד' טפחים עכ"ל ולפי מש"כ מיושב דברי מרן היטיב בעזר ה' הן אמת דלא הו"ל למרן להוכיח מהא דנמצא כ"ח על כ"ח והו"ל להוכיח זה מהא דנמצא כ"ו על כ"ו או מהא דנמצא מקום המערכה כ"ד על כ"ד דלרש"י הוה כ"ו וב' טפחים או כ"ד וב' טפחים מ"מ קושיית המל"מ מיושב היטיב אבל בעירובין ד' א' פירש"י בהחלט דרוחב הקרנות היה באמה בת חמשה טפחים וכ"כ בפי' ליחזקאל מ"ג י"ג יעו"ש ועוד כיון דניחא ליה לש"ס לאוקמה אף בקרנות דאורכן ורוחבן היה באמה בת חמשה טפחים א"כ מוכרח לומר דניחא ליה דלא דק בד' טפחים. כ"ה כוונת המל"מ) אמנם לרבינו קשה איך קאמר דלא שנא הכי ולא שנא הכי דהא מוכרח הוא דהקרנות היה רוחבן ששה על ששה וכן הקשה המל"מ והנה מצאתי ראיתי בילקוט יחזקאל רמז שפ"ב וז"ל חיק האמה בגובה. אמה רוחב כנסה. גבולה אל שפתה סביב גובהם לא שנא הכי ולא שנא הכי מזבח כמה הוי חמשין ותמניא וכו' ונ"ל דזהו גירסת רבינו והכי מפרש לך הך גבולה אל שפתה סביב דקאי על הקרנות היינו בגובהן דקרנות אבל ברחבן הוו ששה על ששה. והדר קאמר לא שנא הכי ולא שנא הכי ר"ל בין דאסיקנא כאן דהכנסה של סובב הוו באמת בת ששה אבל הקרנות והיסוד היה גובהן באמה בת חמשה ובין הא דאמרינן לעיל דלא קאי רק אכניסה אבל גובה המזבח היו עשרה אמות של ששה ששה טפחים ניחא הא דקאמרינן אפי' נתנן למטה מרגליה אפי' אמה אחת כשרה ודו"ק היטיב. א"נ י"ל דרבינו ל"ג כלל הא דלא שנא הכי והא דלא שנא הכי רק ה"ג גבולה אל שפתה סביב גובהה מזבח כמה הוי וכו' א"כ ה"נ חיק האמה גובהה לא שנא הכי ולא שנא הכי אמה רוחב כנסה וכו' והבן. (ודע דלפי מאי שהבאתי לעיל בהלכה ה' דלרש"י היה גובה היסוד של בנין יחזקאל ב' אמות ואיך קאמר כאן וחיק האמה וצ"ל כי ה"ק כל אמה מהם היתה בגובה ה"ט) והנה לפ"ז דאסקינן לרבינו ולרש"י דהיה מקום המערכה כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד אמות וד' טפחים צ"ל דמשום דהוי פחות מאמה לא חשיב לה ובאמת כן משמע פשט הסוגייא ולא מיקרי זה לא דק כיון דהוי פחות מהחשבון דמיירי בו ולכן אפי' הפסוק עצמו לא חשבו בחשבון ולא מקשה הש"ס וכ"ת ה"נ לא דק והא כתיב וההראל י"ב אורך בי"ב רחב רבוע ופירש"י וז"ל וקרא ליכא למימר לא דק עכ"ל היינו לפי מאי דמיירי התם דהוי עודף אמה שלימה אבל בפחות מאמה גם המקרא לא חשיב והכי מבואר פשט הסוגיא (ועי' במל"מ) אשר מזה נ"ל כי גם הראב"ד שכתב וז"ל א"א אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדופני המזבח עכ"ל לא דבר זה דוחקתו מפני שא"א לומר כי המקרא לא דק רק אולי היה גורס עלה שלש וכנס זהו מקום הקרנות ומרן הביא בשם הסמ"ג שכן היה גירסתו במשנה ותימה שלא זכר שר המשביר מאי דאיתא בסוכה מ"ה א' ושם ברש"י ובתוס' ד"ה עלה שלש וכו' יעו"ש היטיב מש"כ בזה ואפ"ל כי הראב"ד גרס עלה שלש וכנס. והיינו כניסת ד' טפחים ונמצא החשבון מצומצם ודו"ק. ונשאר לי לבאר עוד דבר יקר. עי' בעירובין ד' א' שם פירש"י שני לשונות על הך דילפינן דכל הני הוו אמות קטנות מחמשה חמשה טפחים פירש ראשון דה"ק ואלה מדות המזבח באמות. ר"ל אמות קטנות של חמשה טפחים. אמה אמה וטופח. ר"ל שבאמה בינונית של ששה טפחים יש אמה זו ועוד טפח. ומפרש מה הן הדברים הנמדדים באמה קטנה. ע"ז אמר. וחיק האמה (היינו יסוד) ואמה רוחב (היינו סובב) וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד (היינו קרנות) וזה גב המזבח (היינו מזבח הזהב) אבל הקשה ע"ז מלשון המקרא דהו"ל לכתוב חיק האמה ולא וחיק ועוד דאיתא בתרגום יונתן אמתא דהיא אמתא ופשך אלמא דהפסוק מיירי באמה גדולה. לכן חזר לפרש דה"ק ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח. ר"ל כל מדות המזבח היו באמות בינוניות שהיו בו ששה טפחים דהיינו בכל אמה מהם היתה אמה קטנה של ה' טפחים ועוד טפח. וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב וזה גב המזבח. ר"ל אבל חיק היה אמה קטנה וכן אמה רוחב היא קטנה וכן גבולה אל שפתה סביב וכן גב המזבח. דאלו הארבעה היה בת חמשה חמשה טפחים ועי' תוס' שם. וא"כ תמהתי על רש"י במנחות שם צ"ז א' וכן התוס' שם החזיקו בהפירוש הדחוי מלפניהם בעירובין וחזרו ובחרו בו. ומה מאד יקרו לי דברי הגר"א בזה ואמרתי להעתיקם. וז"ל ואלה מדות המזבח באמות (פי' שמדד את המזבח בב' מיני אמות) אמה (פי' אמה קטנה כדרך כל האמות שהיא ה' טפחים) אמה וטופח (פי' שהאמה השניה היתה בת ו' טפחים שהיא אמה קטנה וטפח) וחיק האמה (שהחיק היינו היסוד היה נמדד עם האמה) ואמה רוחב (היינו הסובב) וגבולה אל שפתה סביב (שהיה בשפת הסובב גבול לרגלי הכהנים והיה הגבול באויר רק מחובר בשפת הסובב) זרת האחד (רוחב הגבול היה חצי אמה כמש"כ לקמן) וזה גב המזבח (למעלה ג"כ מדד עם האמה) והשתא מפרש המדות שהיו לכולם. ומחיק הארץ עד העזרה וכו' (גובהו של חיק מן הארץ והחיק נקרא עזרה קטנה וגבהו מן הארץ ב' אמות) ורחב (רחב החיק אמה) ומהעזרה הקטנה (מן החיק) עד העזרה הגדולה (זה הסובב שהוא נקרא עזרה גדולה) ארבע אמות (גבהו מהחיק) ורחב (של הסובב) האמה (היא האמה הקטנה וכל היכא שמזכיר האמה פירושו האמה הקטנה שהיא הראשונה שאמר שבידו היתה ב' אמות וכתב שהראשונה אמה והשניה אמה וטופח וכשמזכיר האמה קאי על האמה הראשונה) ואח"כ בפסוק י"ז כתב וז"ל והעזרה ארבע עשרה (הסובב היה י"ד אמה כי לכל צד היה הסובב והוא הנקרא עזרה יוצא אמה כמש"כ למעלה) והגבול סביב (חצי האמה הקטנה היה הגבול יוצא לחוץ וכמש"כ לעיל) והחיק לה אמה (לה להסובב הי' רוחב החיק אמה אבל לחוץ לא היה בולט רק חצי אמה מחמת הגבול שהיה מחובר לסובב כנגדה ותחת הגבול היה אויר עד החיק אבל לא היה מן החיק בולט לחוץ רק חצי אמה עכ"ל) עוד כתב בפסוק כ' וז"ל על ארבע קרנותיו (אלה הקרנות) ואל ארבע פינות העזרה (זה הסובב) ואל הגבול סביב (זה הגבול חצי אמה שאצל הסובב עכ"ל). והנה במה שהאיר עינינו בפי' חדש בפסוק אמה אמה וטופח דהכוונה על שני מיני אמות הנה ממקום קדוש יהלך מן התוספתא דכלים (ב"מ פ"ו) ועי' באליה רבה בכלים פי"ז מ"י יעו"ש וכן פי' לה רבינו בפי' המשניות מדות פ"ג מ"א יעו"ש היטיב (ומתוך כך תמה תמה אקרא על ההג"ה הנמצאת בגי' התוס' במנחות שם על תוס' ד"ה באמות וכו' וכתב שם בהג"ה וז"ל כל פי' זה איתא בתוספתא דכלים עכ"ל ולא ידעתי מבטן מי יצאה ההג"ה זאת ומי הולידה דהא פי' התוס' דמנחות הוא כפי' קמא דרש"י דעירובין שם וכמש"כ לעיל וכמה רחוקה ממנה דרך התוספתא) אמנם מש"כ לחלק בין אמה דהיא אמה גדולה להאמה דהיא אמה קטנה לפ"ז צריך יישוב קצת דלפי"ז יהיה וחיק האמה היינו אמה קטנה. ואמה רוחב דהיינו אמה גדולה וזה דלא כמסקנת הש"ס וצ"ל על כרחך לומר דהאי ואמה רוחב קאי על האמה הנזכר למעלה וה"ק ואמה רוחב יהיה ג"כ באותה האמה הנזכרת וכן מבואר באליה רבה שם. אך לפ"ז יקשה עלינו הפסוק הבא אחריו דאיך קאמר ומחיק העזרה התחתונה שתים אמות ורוחב אמה אחת ואם נימא דהכל היה באמה הקטנה וכשיטת רבינו דהיסוד בין בגובהו בין רוחבו דהיינו הכניסה היה הכל באמה הקטנה (ולפי"ז היה המזבח נ"ז טפחים גובהה כיון דב' אמות היסוד היה גובהן רק עשרה טפחים ולפ"ז צ"ל דבאמת במזבח העתיד לא יהיה כשר אמה מתחת רגליו לדמים העליונים ודו"ק) וא"כ איך קאמר ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורוחב האמה דהא גובהו מהיסוד עד הסובב לכו"ע היה באמות הגדולות (וזה יש ליישב דכיון דכתיב אמות והאמה אלמא דאמות היינו גדולות והאמה היינו קטנה וכמש"כ הגר"א ולא אתי לחלק בין אמה להאמה רק עיקר החילוק הוא בין אמות לאמה והבן) אבל הא דכתיב וההראל ד' אמות ויהיה השלשה מן שפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות כל אמה בת ששה והקרנות עצמן בת אמה של חמשה אתמהא. ועוד יש סתירה מן פסוק י"ג לפסוק י"ד דבפסוק י"ג כתיב דהיסוד היה נמדד באמה הקטנה ובפסוק י"ד אמר דהיה נמדד היסוד באמה גדולה גם מש"כ בפי' וגבולה אל שפתה סביב פי' חדש כי היה גבול בסוף הסובב לא ראיתי זה במקום אחר זולתו. ואולי באמת במזבח העתיד יהיה קצת בענין אחר ממה שהיה בבית השני כי ע"כ יהיה בענין אחר כי במזבח שהיה בבית שני היה היסוד גובהו אמה ובבנין העתיד יהיה ב' אמות ונמצא יחזקאל נתנבא בפסוק י"ג על בנין בית שני ובפסוק י"ד על מזבח העתיד (אבל לפי"ז יהיה גובה מזבח לעתיד ששים טפחים ויהיה כשר אמה אחת לדמים העליונים מתחת לסובב כמו שהיה בבנין בית שני אבל מ"מ אינו צודק הא דכתיב בפסוק י"ג וגבולו אל שפתו וכו' ופי' הגר"א דהיה גבול סביב לסובב מה שלא מצינו זה בשום מקום) וצ"ע וה' יאיר עיני בתורתו ויראני את נוהו (ודע דלפי' הגר"א אפ"ל דהא דמקשה הש"ס במנחות צ"ז ב' וכ"ת נמי לא דק והכתיב וכו' א"צ לפרש כפירש"י דקרא וודאי דק אלא ה"ק דהא חזינן דחשיב חצי אמה במרובע דהיינו חצי אמה לכל צד וה"נ הו"ל למיחשב מקום המערכה י"ב וחצי אמה על י"ב וחצי אמה והבן).

וארבעה טפחים וכו'. כתב ע"ז הגה"ה (לא ידעתי מבטן מי יצאה) וז"ל כתב התוס' יו"ט שנראה שרבינו חזר בו כאן ממה שפי' בפירושו ששם בפירושו לא כתב אלו הד' טפחים ואני אומר שאחר נטילת רשות ממעלת תורתו אישתמיטתיה מש"כ רבינו בפי' וז"ל וכן אמר נמצאת כ"ח על כ"ח היינו וד' טפחים וכו' אלא שהוא לא מנה הטפחים שהוא פחות מאמה כיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ע"כ הא קמן דאין בדבריו חזרה כלל אלא צדקו יחדיו עכ"ל ובאמת לכאורה הוא השגה גדולה על התוס' יו"ט אבל באמת במעט עיון תראה דהאמת עמו דז"ל רבינו בפי' המשניות וז"ל והואיל והענין במדות כן כמו שאמרנו הרי הוא מבואר כי מה שאמר נמצא שלשים על שלשים הרי שלשים וב' טפחים על שלשים וב' טפחים לפי שלא כנס אלא ה' טפחים כמו שביארנו וכן אמר נמצאת כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וד' טפחים על כ"ח וד' טפחים אלא לפי שהוא לא מנה הטפחים לפי שהם פחות מאמה וכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה וזה המאמר קיים עכ"ל והובא במרן ומדחזינן דהביא הנך תרי ולא כתב כן אדלקמיה אהא דנמצא כ"ד על כ"ד אלמא דהתם הוי החשבון מכוון ומצומצם ומטעם דכנס להנך ארבעה טפחים וכהראב"ד וכן משמעות לשון התוס' יו"ט להמדקדק בו והבן (שוב ראיתי בס' לחם שמים שהתמרמר עליו כדרכו בזה יעו"ש).

חמשה טפחים וכו'. כבר נתבאר זה למעלה היטיב.

חלולות היו וכו'. דעת רבינו מבואר דכל הארבע קרנות היו חלולות וכדעת רש"י בזבחים נ"ד ב' אמנם התוס' שם בד"ה ומלאו וכו' השיגו ע"ז וכתבו דלא היו חלולות רק הקרן מערבית דרומית יעו"ש.

וגובה מקום וכו'. כתב הראב"ד וז"ל לא ידעתי מהו גובה המערכה אם אמר על התפוח שבאמצע המזבח והלא הוא אומר למטה שהתפוח ההוא אינו אלא הדשן המונח שם ועוד התפוח אינו מקום המערכה אבל הנוסחא המדוייקת ורוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים וב' הטפחים הם שפחתו מב' הקרנות ברחבן ואולי י"ל שאותן ב' טפחים היה פגימה שהקרנות היו כנוסין מדופן המזבח ב' טפחים זה טפחיים מכאן וזה טפחיים מכאן. אחר כל זה התבוננתי מדבריו שהוא קורא מן הסובב ולמעלה מקום המערכה וזהו שכתב וגובה מקום המערכה שמנה עשר טפחים שהם שלש אמות ולמעלה במזבח של משה כתב כמו כן (כצ"ל) בזה הלשון כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה ומשנה לשון חכמינו עכ"ל והנה מש"כ בסוף דבריו כי בלשון אחרת וכו' כתב מרן שתמיהתו למה במזבח של משה בהלכה ה' כ' דהיה שלש אמות קומת המערכה וכאן כתב בי"ח טפחים (ולפי לשון זה צ"ל בראב"ד כמו שהוא לפנינו ולמעלה במזבח של משה כתוב כמובן ר"ל בלשון המובן היטיב) אבל לפענ"ד לא נראה כן רק דעיקר השגתו דהו"ל לכתוב מהסובב ולמעלה וכדאיתא בזבחים ס' א' והכתיב ושלש אמות קומתו ההוא משפת סובב ולמעלה אבל שיהא נקרא מהסובב ולמעלה מקום המערכה לא נמצא זה כי גם במדות שם ובמנחות שם ובסוכה מ"ה א' לא נזכר בשם מקום המערכה רק הכל בשם סובב וכן הוא בהרבה מקומות בש"ס זהו תורף כוונתו. אבל באמת גם רבינו לא מעצמו בדה לשון זה ועי' בזבחים נ"ד א' שם תמצא כדברי רבינו. ועי' בפ"ג דמדות מ"א שם משמע מלשון רבינו דהיתה גירסא בזבחים שם ההוא משפת מערכה ולמעלה יעו"ש ונמצא שלשון רבינו הוא לשון חכמינו ז"ל. ומש"כ הראב"ד מענין התפוח וכו' עיין לקמן פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ז ושם יבואר אי"ה מזה. אבל מש"כ אבל הנוסחא המדוייקת ורוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים ושני הטפחים הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן ואולי י"ל שאותן ב' טפחים היה פגימה שהקרנות היו כנוסין מדופן המזבח ב' טפחים מכאן ומכאן. לכאורה הם דברים תמוהים וכמו שתמה עליהם מרן (הן אמת מש"כ מרן וז"ל גם מש"כ וב' טפחים הם שפיחתו מב' הקרנות ברחבן וכו' איני יכול ליישבו דרבינו מיירי בגובה ואותם ב' טפחים הם ברוחב ומה ענין זה לזה עכ"ל לק"מ כי אחרי שכתב הראב"ד דהנוסחא המדוייקת ורוחב מקום המערכה וכו' א"כ גם רבינו מיירי ברוחב) אבל עם כל זה אינו שוה לי כי מה מועיל פגימת כניסת מקום הקרנות למקום המערכה לקצרה בזה הא מלפנים מקום הקרנות אכתי היה מפסיק אמה מזה והאמה מזה למקום רגלי הכהנים ואז התחיל מקום המערכה וא"כ הקרנות לא מיעטו כלום במקום המערכה (ואף שי"ל כיון דנכנסו הקרנות לפנים ה"נ נכנס מקום רגלי הכהנים לפנים ומיעט מקום המערכה) ולבד זה יש זרות גדול בלשונו דמאן מפיס דהו"ל להיות עשרים טפחים ומחמת שפחתו הקרנות ב' טפחים נעשו י"ח אשר ע"ז כתב כי אותם הטפחיים הם מחמת כניסת הקרנות דהיינו פגימתם דהוו טפחיים בכל צד. סוף דבר דבריו תמוהים מאד ולית ליה פתר כלל זולת מה שתמה מרן דהא מקום המערכה הי' כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים אשר הם באמת קושיות חזקות ובצורות. ולכן מכל הלין טעמי ולמען לא נשווה דברי הראב"ד לדברי הבל וריק ח"ו אמרתי להגיה שט"ס נפל בדבריו וכצ"ל ורוחב מקום המערכה פחות שמנה ועשרים טפחים וב' הטפחים הם שפחתו וכו' וה"פ מקצות המזבח תגרע שמנה ועשרים טפחים היינו מכל קצה תגרע י"ד טפחים והנותר מהם הוא מקום המערכה והיינו אמה מזה ואמה מזה מקום הקרנות והיינו י"ב טפחים והאמה מזה והאמה מזה מקום רגלי הכהנים שהם כ"ד טפחים שצריך לפחות ממקום המערכה נשאר לנו עוד ד' טפחים וע"ז כתב וב' הטפחים הם שפחתו מב' הקרנות ברחבן ואיני יודע להם מקום לפוחתן ואכתי נשאר עוד ד' טפחים וע"ז כתב ואולי י"ל שאותן ב' טפחים היה פגימה וכו' ודוק ויש ידים מוכיחות לזה ממש"כ בסוף דבריו וז"ל וזהו שכתב וגובה מקום המערכה שמנה עשר טפחים שהם שלש אמות וכו' ולא כתב כן מקודם שהם ג' אמות אלמא דמתחלה ל"ג י"ח רק עשרים ושמנה טפחים שהוא ד' אמות וד' טפחים (אבל א"י לפי"ז כי הראב"ד אזיל לשיטתו בהלכה ז' שכתב דהיו הקרנות כנוסים לכל דופן ב' טפחים אבל רבינו לא ס"ל כן דהד' טפחים היו נוספים על מקום המערכה וצ"ע) וה' יאיר עיני במאור תורתו ואם ח"ו שגיתי אתי תלין משוגתי (אחר כל זה התבוננתי בראב"ד לקמן פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ז שכ' דהתפוח היה מחזיק כ"ב אמה על כ"ב אמה א"כ י"ל שלא נשאר למקום המערכה עצמה רק י"ח טפחים ועי' לקמן פ"ז מאיסורי מזבח ה"ז ופ"ב מתמידין ומוספין הי"ז יעו"ש היטיב ושוב מצאתי כן בס' לחם שמים שהאריך בזה והעלה ג"כ יעו"ש היטיב וע"ע לקמן הי"ז מש"כ בזה). ודע שמה שכתב רבינו בסוף ההלכה כ"ט טפחים מסוף הסובב ולמטה אין לו ביאור כלל וצ"ל כ"ט טפחים כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה (ומאי דאיתא בהלכה ט' מוקף בשני חצאי לבנה אין מקומו כ"א כאן).

היה חוגר באמצע המזבח להבדיל בין וכו'. כצ"ל עי' מדות שם פ"ג מ"א וזבחים נ"ג א' ומנחות צ"ז ב' ובכורות י"ז ב' (וע"ע זבחים י' ב') ותוספתא דזבחים פ"ו. ודע דאיתא בזבחים ס"ב א' וז"ל ת"ר איזהו כרכב בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה אטו הכהנים בין קרן לקרן הוו אזלי אלא אימא ומקום הילוך רגלי הכהנים אמה והכתיב תחת כרכבו מלמטה עד חציו אמר רנב"י תרי הוו חד לנוי וחד לכהנים דלא נשתרקי עכ"ל הגמ' ובאמת תמהתי מה צורך לומר לנוי כיון שהיה עשר אמות גובהו וכי לא הוצרך לסובב כדאיתא לעיל ס' א' משפת סובב ולמעלה לכן לבי אומר לי כי הברייתא אזלא אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דאמר לעיל כרכב זה הסובב ואיהו קאי בשיטתיה דאבוה דס"ל כל המזבח היה גובהו שלש אמות ולא יותר ולכן לא הוצרך לסובב רק לנוי אמנם לר' יוסי דס"ל דהוי עשר אמות גובהו אה"נ דהוצרך לסובב ממש וזה אני אומר אחר נשיקת כפות רגליו של רש"י ז"ל. ועי' בברייתא דמלאכת המשכן פי"א וז"ל חוט של סיקרא היה חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים מחוט סיקרא ולמטה ה' אמות. ביסוד וג' אמות כרכוב ואמה סובב ושם היו נותנים דמים הניתנין למטה. מחוט הסיקרא ולמעלה ה' אמות אמה קרנות וג' אמה כרכב ואמה כלה עורב עכ"ל וזהו כחידה ואין פותר. חדא דמש"כ דאצל הסובב היו נותנים דמים הניתנים למטה והא הסובב היה למעלה מן החוט אמה ועוד כרכב למטה ג' אמות מאי היא ועוד הא למעלה חשיב ג"כ ג' אמות כרכב ומאי היא ועוד אמה כלה עורב מאי היא סוף דבר לא ידעתי פתר לה וה' יאיר עיני בזה. וע"ע ברש"י בחומש מש"כ בזה ואני מבטל דעתי נגד דעתו הקדושה. (ועי' בתרגום אונקלוס שתרגם כרכב סובבא יעו"ש וברש"י).

לא היה וכו'. שם במדות ובתוספתא דזבחים ובזבחים נ"ג ב'. ושם איתא הטעם דלא היה בחלקו של טורף וא"כ למ"ד לא נתחלקה לשבטים לכאורה היה היסוד בכל מקום והנה לקמן פ"ז ה"ד פסק כמ"ד לא נתחלקה לשבטים וכאן פסק דלא היה לו יסוד בקרן מזרחית דרומית. וצ"ל כמש"כ התוס' ביומא י"ב א' ד"ה ירושלים וכו' דאפי' הכי גמירי שלא לעשות יסוד למזרחית דרומית כדכתיב הכל בכתב יעו"ש ולפי"ז א"צ כלל למש"כ התוס' בזבחים ס"א ב' ד"ה ארבע וכו' יעו"ש היטיב ולפי"ז י"ל כי גם במזבח שעשה משה לא היה לו יסוד בקרן מזרחית דרומית. ובזה י"ל נמי הא דפסק כרב ולא כלוי והא דכתב מרן בזה לכאורה אינו מספיק כיון דלוי תירץ שפיר דאתיא כוותיה אבל לפי מש"כ אפ"ל בפשיטות דעד כאן לא פליגי רק אליבא דמ"ד נתחלקה לשבטים והטעם שלא היה לה יסוד במזרחית דרומית לפי שלא היה בחלקו של טורף לכן ס"ל ללוי דדי בזה שלא יהיה קדושתו כקדושת טורף אבל בבנין לא נשתנה אבל לרבינו דס"ל דלא תלי מידי בחלוקת השבטים רק הכי גמירי להו ומטעם הכל בכתב א"כ הסברא נותנת דלא היה לה יסוד כלל ועיין בתרגום אונקלוס דתרגם בחלקיה יתבני מקדשא יעו"ש והיינו כלוי ולא כרב (ועיי"ש בזבחים בתוס' ד"ה שיתין וכו' שם ס"ב ב') ולפי מש"כ אתי שפיר והבן. ועיין ברע"ב פ"ג דמדות מ"א דבר תמוה שפסק כרב והביא התרגום שהוא כדעת לוי יעו"ש היטיב (שוב מצאתי בתוס' יו"ט פ"ה דזבחים מ"ד שתמה עליו בזה יעו"ש).

והן הנקראין וכו'. עיין בפ"ג דמדות מ"ב פי' רבינו וז"ל וכבר נתבאר בפ"ה מזבחים ששירי דמים כולם יש מהם שנשפכין על יסוד מערבי ויש מהם שנשפכין ליסוד דרומי לפיכך נתן הב' נקבים בקרן דרומי מערבי מן היסוד כמו שבארנו בצורה זו עכ"ל מבואר מזה כי הנקבים הללו היו בקרן מערבית דרומית ביסוד ולא למעלה בקרן ואלו השיתין היו למעלה בקרן מערבית דרומית עי' זבחים ס"ג א' וסוכה מ"ח א' איתא עלה בכבש ופנה לשמאלו וכו' יעו"ש אלמא שהיו למעלה ואף אם נימא ליישב שזה נמי נקראו שיתין אף שזה דוחק מ"מ קשה אמאי לא כתב השיתין ממש ועוד דהא בסוכה מ"ט א' ב' ושם איתא דרבנן ס"ל דהשיתין מחוללין ויורדין עד התהום וא"כ איך אפ"ל דדרך אותן נקבים היו יוצאין באמה ויורדין לנחל קדרון ועוד הא הקרן כנוס לכל הפחות ב' אמות מהיסוד וא"כ על כרחך אינן מכוונין הנקבים שבקרן נגד הנקבים שביסוד וע"ע פ"ג דמעילה מ"ג ששם פי' רבינו וז"ל כבר ביארנו בסוכה ששיתין הם שני נקבים במזבח שמתמצין מהם ייני הנסכים ע"כ (אף שבסוכה לא מצאתי זה) וע"ע לקמן פ"ב מהל' מעשה הקרבנות ה"ו יעו"ש היטיב ובמרן שם שכתב שדעת רבינו שהיו מנסכין באותן נקבים שביסוד ולא בנקבים שהיו בקרן ולפ"ז אתי שפיר הכל וי"ל דגם הנקבים שבקרן מלמעלה היו פתוחים להנקבים שביסוד והיו הולכים דרך שם לשיתין והשיתין היו מכוונים כנגד הנקבים שביסוד וע"ע בהלכה שאח"ז.

היו מקום וכו'. כ"ה בפ"ג דמדות מ"ג ועי' בסוכה מ"ט א' ומעילה י"א ב' לול קטן היה במערבו של כבש בין כבש למזבח ורבינו לא הביאו ואין לומר משום דס"ל כרבנן דהיו מחוללין השיתין עד התהום ז"א דא"כ למאי צריך לנקות הכא (ובעין משפט שם ושם משמע דהכל אחד) ואולי אפ"ל דהכל לול אחד ורבינו ס"ל דלא היו נעשים עיגולי דבילה כיון שהיו יורדין לתהום רק מ"מ צריך לנקות כותלי השיתין שלא יסריחו מריח היין העובר דרך שם אבל אם נעיין בלשון רבינו שכתב ומנקין אותו ולא כתב ומנקין אותן ובאמת במשנה איתא ויורדין לשית ומנקין אותו ולכן י"ל כי ב' שיתין היו האחד עד התהום והוא היה לנסכים ואחד לדמים וזה שהיה (יורד) לדמים היה יורד דרך שם הדם לאמה ולא היה עמוק כ"כ ואותו היו צריכין לנקות אבל אותו של הנסכים לא היו מנקין אותו לפי שבו לא היה נקרש היין שהיה מחולל ויורד עד התהום ולכן לא הביא הא דלול והביא הא דהכא ומה דאיתא דשיתין היו מחוללין ויורדין עד התהום לאו בדווקא הוא (ודע כי בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ו ובתוספתא דמעילה פ"א איתא בדברי ראב"צ דהיה הלול בין מזבח לאולם ומשמע דהיינו במערב המזבח ולפנינו איתא בין כבש למזבח ועי' היטיב תוס' זבחים ס"א ב' ד"ה ארבע וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בשיירי קרבן בירושלמי שם ודו"ק היטיב) אמנם בענין הנקבים והשיתין עדיין לא נחה דעתי בזה ואף שראיתי בס' לחם שמים שהלך על דרך זה שכתבתי מ"מ עדיין לבי נבוך בזה וה' יאיר עיני. ולכאורה יש עוד ראיה דהשיתין היו תחת היסוד ולא תחת הקרן מהא דאיתא בזבחים ס"א ב' דמתחלה היו השיתין רחוק מן המזבח ולבסוף הכניסום בתוך המזבח יעו"ש בזה ודי בזה דהכניסום תחת היסוד ולא בעינן שיכניסוה תחת הקרנות והבן ועדיין צ"ע.

כבשים קטנים וכו'. היינו המזרחי פונה לסובב והמערבי ליסוד וכמש"כ רש"י הובא במר"ן ולדעת התוס' בזבחים ס"ד א' ד"ה יותר וכו' היה עוד כבש קטן ממערבו לסובב יעו"ש ורבינו שלא הביאו מסתמא לא ס"ל כן ועיי"ש בתוס'. ועי' במל"מ שהביא זאת.

וחלון היתה וכו'. כתב בהשגת הראב"ד וז"ל א"א לא כי אלא החלון לבד והרבובה לבד וכך היא שנויה במס' מדות. והנה במדות פ"ג מ"ג איתא וז"ל ורבובה היתה לו במערבו ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף עכ"ל וכתב שם הר"ש וז"ל ורבובה כעין ארובה חקוקה בכבש במערבו ושם נותנין פסולי חטאת העוף עד שתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה עכ"ל מבואר מזה כי בכבש עצמו היה זה וכ"מ שם מלשון רבינו בפי' המשניות שבכבש עצמו היה זה ובפסחים ל"ד א' איתא וז"ל ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה עכ"ל הגמ' ומדקאמר בין כבש למזבח אלמא ברצפה היתה וכדכתוב שם בפירש"י בהדיא ובתוספתא דזבחים פ"ז איתא וז"ל ר"י בר"י בן ברוקה אומר חלון היתה שם למערבו של כבש ורבובה היתה נקראת ששם זורקין פסולי חטאת העוף שתעובר צורתה ותצא לבית השריפה עכ"ל והנה אם נימא דהיינו כתנא דמתניתין דמדות זה אינו חדא דבמשנה משמע דהיה בכבש עצמו והלול דהוא החלון משמע דהיה ברצפה ועוד אם נימא דהמשנה מיירי ג"כ בחטאת העוף כדי שתעובר צורתו ויצא לבית השריפה א"כ הא דפריך הש"ס בפסחים שם מהתוספתא דהיא לר"י בנו של ריב"ב לפרוך טפי מסתם מתניתין דמדות אלא ודאי המשנה מיירי בפסולי חטאת שאין טעונים עיבור צורה רק היו נותנין אותם במקום אחד שמה כדי לקבצם כלם ולשורפם הכל ביחד ואותן שטעונים עיבור צורה לא היו נותנים שם ור"י בנו של ריב"ב מוסיף ואומר כי על אותם שטעון עיבור צורה היה חלון בפ"ע ולול היתה נקראת והוא היה ברצפה והנה לפנינו לא נזכר בשום מקום ארכו ורחבו של הלול הזה רק רבינו העתיק בפי' המשנה מהתוספתא כי אמה על אמה היתה יעו"ש אבל הרבובה שבמשנה לא נמצא בה שיעור מפורש רק רבינו ס"ל כי הכל חד ולכן העתיק לשון התוספתא שהיתה לפניו אבל דעת הראב"ד כי שתים להנה וכמש"כ לעיל וזה ברור לענ"ד דעת הראב"ד. ומיושב מה שתמה עליו מרן. אבל דעת רבינו ג"כ ניחא לפי התוספתא שהכל אחד הוא. שוב ראיתי בס' לחם שמים שכתב קצת מעין זה.

לדרומו של וכו'. בזבחים ס"ב ב' ובמדות פ"ג מ"ג ועי' לעיל פ"א ה"ו והי"ז.

על היסוד וכו'. לרב דפסק רבינו לעיל הלכה י' הלכה כוותיה אסקינן בזבחים נ"ד א' דצ"ל כנגד אמה יסוד ועל אמה סובב יעו"ש והש"ס דשם ס"ב ב' דנקט לשון זה על אמה יסוד וכו' כבר כתבו התוס' שם בד"ה שיתין וכו' דאזלא אליביה דלוי יעו"ש וא"כ לכאורה לשון רבינו שלא בדקדוק וצע"ק.

היה מפסיק וכו'. ולקמן בהלכה י"ד כתב ומובדלין מן המזבח כמלא נימא משום דהתם הטעם דבעינן שיהא מרובע לכן די בהפסק כל שהוא אבל כאן הטעם דבעינן שיהא זריקה כמו דם לכן בעינן אויר גדול וניכר וכמש"כ התוס' זבחים ס"ב ב' ד"ה אויר קרקע וכו' ועי' בסוגייא דהש"ס דהתם. ועי' תוס' זבחים פ"ז ב' ד"ה אויר וכו'. ודע כי בספרי ראה פיסקא ע"ח איתא וז"ל הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם מקיש בשר לדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה יכול יהא עומד ברחוק וזורק ת"ל וערך הכהן אותם עומד בקרוב ומסדרו ע"ג המערכה עכ"ל וזהו לכאורה דלא כמסקנת ש"ס דידן ובתוספתא פ"ד דזבחים כך הגירסא מה אני מקיים הבשר והדם מקיש בשר לדם מה הדם בזריקה אף הבשר יכול יהא זורק ודובק ת"ל וערך הכהן אותם זורק ועורך לא זורק ודובק עכ"ל ולכאורה כוונתו שלא יעמוד בקרוב סמוך למערכה אלא יעמוד ברחוק על הכבש וכמסקנא דש"ס דידן. וראיתי בתו"כ ויקרא פרשה ד' וז"ל ד"א הדם ע"ג המזבח אע"פ שאין בשר מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם הקיש הדם לבשר מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה יכול יהא זורק ורובג ת"ל וערך הכהן אותם הא כיצד זורק ועורך עכ"ל ופי' שם הק"א זורק ורובג היינו שלא יסדרם זה ע"ג זה רק יזרקם זה ע"ג זה בלי סידור נכון יעו"ש ומעתה נ"ל להגיה בתוספתא הנ"ל כן וזהו כוונת הספרי ג"כ (ודלא כזרע אברהם שכתב שכוונת הספרי כס"ד דש"ס) ועי' לקמן פ"ה מהל' כלי הקודש הי"ג וי"ד ופ"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש וכתבו התוס' בפסחים ע"ז א' בד"ה אויר וכו' דהאי אויר מפסיק היינו משום דלא ישכח לזרוק יעו"ש והכוונה כיון דכל עיקר הקפידא בכדי שיהיה בזריקה א"כ למה מקפיד דווקא על אויר מפסיק והא אפי' אי לא היה אויר מפסיק היה יכול לקיים זה שיעמוד על הכבש רחוק ממקום המערכה ויזרוק לכן נותנים טעם להפסיק דהטעם הוא כדי שלא ישכח (ולא רחוק הוא כי בעל מימרא זו הוא רשב"י כדאיתא בזבחים שם והוא דריש טעמא דקרא בכ"מ כידוע) ובזה מסולק מה שתמה בחכם צבי סי' קנ"ג יעו"ש והבן. אבל לכאורה יש לעיין דהא מבואר בפסחים ע"ז א' ובזבחים ק"ד א' ושם בתוספתא ובספרי דזה אינו אלא לר"א אבל לר' יהושע דס"ל דבעי האי קרא ועשית עולתיך הבשר והדם להשמיענו דאם אין בשר אין דם ורבינו פסק לקמן פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"א כר"י ואם כן מנ"ל דאויר מפסיק וצ"ל על כרחך דגם ר"י מודה להאי היקש מדכתיב עולותיך הבשר והדם והא בעולה מצטרף חצי זית בשר לחצי זית אימורים ולא בעי כזית בשר דווקא אלא ודאי אתי להאי היקישא ומתוך כך ניחא נמי הא דאיתא בזבחים שם ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם וכו' ומאי קושייא דילמא כר"י ס"ל אלא ודאי דגם ר"י מודה בזה ולפי שגם סתמא דמתניתין פ"ז דתמיד והובא במנחות צ"ד א' דהבשר בזריקה פסק רבינו בפשיטות כן. שוב מצאתי להלח"מ בפ"ו דהל' מעשה הקרבנות ה"ד שכתב מזה יעו"ש היטיב וע"ע שם בצל"ח פסחים מש"כ בזה יעו"ש היטיב.

פחות שתות. היינו פחות שתות אמה שמיעט גובה היסוד וכמש"כ מרן ועי' תוס' זבחים ס"ג א' ד"ה חוץ וכו'. ותוס' מנחות צ"ז ב' ד"ה אל חק וכו' יעו"ש היטיב מש"כ בזה.

של שיש וכו'. עי' שקלים פ"ו מ"ד ובירושלמי שם ובתמיד ל"א ב' ועי' בתוס' מנחות צ"ט ב' ד"ה אחד וכו' דכאן כו"ע מודים דשל איברים היה של שיש יעו"ש היטיב.

כולו אטום וכו'. עי' לעיל פ"א ה"ז והי"ג יעו"ש.

סיד וזפת וכו'. כ"ז מבואר בזבחים נ"ד א' ומשמע שם דבקרנות לא היו סיד דכן איתא שם וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן יעו"ש ועי' סוכה מ"ט א' תוס' ד"ה שכל מזבח וכו' שבקרן הי' ג"כ סיד יעו"ש (והשיגו על רש"י מש"כ שהקרן היה אבן אחת יעו"ש) וכ"מ מדברי רבינו כאן שסיד ג"כ הי' בקרנות (והגר"א הגיה בש"ס גפסים תחת זפת יעו"ש) ומש"כ רבינו מלבן גדול כמדתו וכו' היינו ר"ל בכל מדה ומדה ששייך לו היינו ביסוד הי' נותן מלבן של ל"ב על ל"ב ולמעלה ממנו הי' נותן מלבן של ל' על ל' בגובה ה' אמות וזהו סובב ולמעלה ממנו הי' נותן מלבן של כ"ח על כ"ח בגובה ג' אמות ולמעלה ממנו הי' נותן בקרנות ד' מלבנים כל מלבן אמה על אמה כמו שמבואר הכל בזבחים שם יעו"ש.

ונותן בתוך וכו'. כן איתא שם בש"ס ע"ב והתוס' שם ד"ה דגייז וכו' כתב תימה מעיקרא ליעבד מלבן בענין זה עכ"ל אבל י"ל כי בכך הי' הדבר נקל יותר וגם התוס' לא הקשו רק על מאי דמקשה וכ"ת דגייז לי' וכו' ואכתי לא מסיק אדעתי' דמחית מידי מתותי' לכן הקשו הו"ל לומר דעביד מלבן בענין זה אבל למאי דמסיק דמחית מידי מתותי' שוב ל"צ לדחוקי דעביד מלבן בענין זה כיון שעכשו הוא בקל יותר וק"ל ויש לעיין בזה.

וישארו הקרנות וכו'. עי' לעיל ה"ח.

מעכבין. עי' זבחים ס"ב א' וסוכה מ"ט א' ועיי"ש בירושלמי וביומא פ"ק ובתוספתא פ"ג דסוכה ובפ"ו דמנחות ועי' מש"כ לעיל פ"א הי"ד. והטעם דאצל כל אלו כתיב המזבח לעכב. וצע"ק הא אצל כרכב כתיב נמי המזבח ורבי ס"ל דהיינו כיור ור"י בר"י ס"ל דהיינו סובב (יעו"ש ס"ב א') ומ"מ בין למר ובין למר מעכב כדאיתא התם בש"ס ואנן כמאן ס"ל דלא פסיל שום חד מינייהו ורש"י ז"ל בסוכה כתב שם וז"ל ר"י בר"י אומר אף הסובב מעכבו דסבר כרכב המזבח זה הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן ס"ל זהו הכיור והכי אמרינן בזבחים וכו'. יעו"ש וא"כ הו"ל לומר דהכיור מעכב ובאמת לא קחשיב שם רק ד' דברים וכ"מ דפריך התם בזבחים אלא מעתה כיור לר' וסובב לר"י בר"י וכו' משמע דלברייתא לא מעכב לא זה ולא זה וצע"ק וה' יאיר עיני.

ומדת קומתו וכו'. עי' מש"כ לעיל הלכה ה' בשם התוס' דמדת קומתו מעכב יעו"ש ועי' בתוספתא פ"ו דמנחות וז"ל קרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין זה את זה ר"י בר"י אומר אף הסובב מדת המזבח בין אורכו בין רחבו אינן מעכבות אבל ריבויו מעכב עכ"ל והוגה שם אבל רבועו מעכב יעו"ש אבל לדעתי שפת יתר הוא לכן נ"ל להגיה אבל רומו מעכב וכשיטת התוס' והבן.

מאמה על וכו'. באמת בש"ס לא נזכר מגובהה כמה יהיה רק נזכר שם רחבו וארכו ואולי רבינו אזיל לטעמיה לעיל הלכה ה' והלכה ח' דזהו מקום המערכה הוא קורא משפת סובב ולמעלה ובש"ס (ס"ב א') איתא דבעינן מקום המערכה שיהיה שוה למזבח של משה יעו"ש א"כ ס"ל לרבינו כל מה שכתבה התורה בפירוש במזבח של משה זה מעכב וכיון דכתיב שלש אמות קומתו ה"ז מעכב והנה לפ"ז צ"ל מקום המערכה ה' על ה' בעינן שיהא נשאר אמה על אמה מקום המערכה לבד וכ"ה בש"ח שם (ומזה ג"כ ראיה לרבינו דפסק לעיל הלכה ה' הלכה כר' יוסי דלר' יהודה מקום המערכה היה עשר על עשר וכשתסיר מקום הקרנות ואמה מקום הילוך הכהנים היה נשאר שש אמות על שש אמות. וכן מהא דקאמר שם גזירין שעשה משה ארכן אמה וכו' מזה ג"כ ראיה מוכרחת דהלכה כר' יוסי והבן. וע"ע בירושלמי פ"ו דשקלים ה"ד וז"ל ר' יהושע בן לוי אמר עוביין אמה באמה שוחקת וארכן באמה גדומה ר' חוני בשם ר' אמי כמין טורטני א"ר שמואל בר רב יצחק לפי שלא היתה מקום המערכה אלא אמה על אמה לפיכך לא היה בו אלא אמה גדומה ותני כן אמה היסוד אמה סובב אמה כרכב ואמה קרנות ואמה מערכה עכ"ל אלמא דכר' יוסי אתי ודו"ק (והנה גם הירושלמי אין לו פתר דמאי קא חשיב אמה יסוד ואמה סובב ואמה כרכב כיון דרצה לחשוב את שטח מקום המערכה למעלה על המזבח ויסוד וסובב מאי בעו התם (ועי' פי' מהר"א [פולדא] שלפי פי' מיושב קצת דה"ק דכל אלה היה שיעורן אמה אלמא חזינן דמקום קרנות ומקום הילוך כהנים (דהוא כרכב) היה כל אחד אמה וכן תני בהדיא דמקום המערכה היה אמה) אבל ראיתי בשם הגר"א דמחק כלל להא דאמה יסוד ואמה סובב יעו"ש ובזה ניחא טפי (ודע דלפי' הראב"ד וכמש"כ לעיל ס"ק ט"ז דהתפוח היה כ"ב על כ"ב ולא נשאר למערכה רק אמה וכ"כ הלחם שמים וכמש"כ שם יעו"ש היטיב א"כ אין ראיה מזה דאתי כר' יוסי ולא כר' יהודה דאף לר' יהודה היה מקום המערכה לא יותר על אמה. ויש לעי' לפ"ז האיך יפרנס הסוגייא דזבחים נ"ט ב' דפליגי במקום המערכה יעו"ש ולכאורה מאי נפק"מ בגודל המערכה כיון דהיה התפוח במקומו ועל מקום המערכה לא נשאר רק אמה אחת ואולי דשם דהיה המזבח חדש ביום שהוקם וא"כ אכתי לא היה עליה דשן רב וא"כ לא היה מקום גדול לתפוח. אבל אכתי יקשה מאי שקלי וטרו במזבח של משה אם היה גדול או קטן הא מ"מ שם היה דשן רב ומקום המערכה לא היה רק ערך אמה ויש לדחוק בזה).

מבניינו טפח וכו'. עי' במרן מש"כ טעמא למה פסק רבינו כרשב"י ולא כראב"י ועי' בס' הכריתות ובליקוטי מאמר מרדכי אות תמ"ז מה שהביא להקת הרבה ראשונים ואחרונים שדברו הרבה בזה הכלל. ועי' לעיל סי' א' ס"ק ל"ב מש"כ שהכבש אין נפסל בפגימת הסיד. יעו"ש.

אבן פגומה. דבאבן פוסל כדי חגירת צפורן כמבואר לעיל פ"א הי"ד יעו"ש.