במערבו שעליה וכו'. משמע מכאן דהארון שהיה עומד עליה היה במערב קדשי הקדשים ועי' תוס' ב"ב כ"ה א' ד"ה וצבא וכו' שכתבו בשם ריצב"א דהארון היה במזרח קדשי הקדשים יעו"ש ועי' ביומא נ"ד א' שאיתא שם דהיו בדי הארון דוחקין בפרוכת יעו"ש וכן איתא במנחות צ"ח ב' וא"כ משמע כהתוס' דב"ב אמנם התוס' במנחות שם ד"ה דוחקין וכו' כתב דהיה עומד באמצע בית קה"ק והא דדוחקין בפרוכת מעשה נסים ועי' ברשב"ם ב"ב צ"ט א' ד"ה ארון וכו' דמשמע כדברי רבינו יעו"ש (ומש"כ מרן דהכי איתא בברייתא דמלאכת המשכן יעו"ש עיי"ש בפ"ז וז"ל אמרת היה נתון בתוך הבית וחולק את הבית עשר אמות על עשר אמות ושני כרובים של זהב היו עומדין על רגליהם בארץ מכותל לכרוב ה' אמות ומכרוב לארון ה' אמות מנין אתה אומר שכיון שהכהנים הכניסו את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרכת ונגעו בפתח לפיכך לא ננעלו דלתות בקדשי הקדשים מעולם שנאמר ויאריכו הבדים וגו' עכ"ל ולכאורה משמע מכאן שהיה עומד באמצע וע"ע בתוס' יו"ט יומא פ"ה ובפ"ב (דיומא) [דב"ב] יעו"ש (וע"ע במד"ר שמות פ"ח דארון של שלמה היה עשר אמות יעו"ש).

מונח וכו'. עי' יומא נ"ג ב' ובתוספתא שם פ"ב איתא בהדיא דהארון היה מונח על האבן שתיה יעו"ש וע"ע יומא נ"ב ב'.

המן וכו'. יומא נ"ב ב' נ"ג ב' הוריות י"ב ב' כריתות ה' ב' ועי' תוספתא שקלים פ"ב ובתוספתא דסוטה פי"ג וע"ע ירושלמי שקלים פ"ו ה"א וע"ע מגילה ט' ב' ונזיר מ"ז ב' ועי' אבות דר"נ פמ"א ובירושלמי דסוטה פ"ח ה"ג יעו"ש ובברייתא דמלאכת המשכן בפ"ז שם תמצא מבואר כל מש"כ רבינו כאן.

ואף אורים ותומים וכו'. עי' כ"ז בתוספתא דסוטה פי"ג וביומא כ"א ב' ובכתובות כ"ד ב'. והראב"ד כתב וז"ל א"א והלא אורים ותומים ורוה"ק ב' דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים עכ"ל ולי העני בדעת יקשה ולדבריו מי ניחא והא כיון דלא הוו אורים ותומים א"כ פשיטא דלא היו משיבין וא"כ למה חשיב לה בתרתי אבל העיקר כפירש"י ביומא שם דרוה"ק היינו שלא שרתה רוה"ק על הנביאים וכ"מ בתוספתא דסוטה שם. ועי' בתוס' ביומא שם שכתב בהדיא כדעת רבינו יעו"ש ועי' ברש"י שמות כ"ח ל' וברמב"ן שם שדעתם כדעת הראב"ד יעו"ש וע"ע מד"ר פרשת בהעלותך ובמדרש תנחומא שם כי חשיב שם ארון וכרובים בתרתי יעו"ש וזה סיוע לרבינו וע"ע לקמן פ"ח מהל' כלי המקדש ה"י.

היה כותל וכו'. יומא נ"ב א' וב"ב ג' א' ועיי"ש ביומא נ"א ב' ונ"ב ב' ונ"ד א' ופ"ד דמדות מ"ז וע"ע בברייתא דמלאכת המשכן פ"ז שם. יעו"ש.

אם עובי וכו'. מלשונו זה מבואר כי הבית הראשון איסתפיק להו אם הקה"ק היה כ' אמה או י"ט אמה וכן איסתפיק להו אם ההיכל היה מ' אמה או ל"ט וכן מבואר יותר בלשון רבינו שבפי' המשנה במדות שם וז"ל וכן כתוב בענין בית ראשון שארכו של היכל היה ששים ורחבו עשרים והיה קה"ק שלישיתו כמו במשכן והוא עשרים אמה וההיכל ארבעים והכותל המבדיל בין ההיכל וקה"ק והוא הנקרא טרקסין היה בו פתח ועליה פרוכת אחת ונולד להם הספק בבית שני על עובי כותל הטרקסין אם היה נכלל עם הארבעים של היכל ויהיה רוחק הפרוכת מכותל המערבי כ"א אמה או היה מכלל הקה"ק ותהיה שפת הפרוכת בשליש בצמצום ולפיכך נתנו עובי הכותל מחוץ למדת ההיכל וקה"ק וכו' יעו"ש היטיב ובש"ס דיומא נ"ב א' איתא א"ר נתן אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ מתקיף לה רבינא מ"ט אילימא משום דכתיב וכו' ולא ידעינן אמה טרקסין אי מהני עשרים ואי מהני ארבעים ודילמא לא מהני עשרין ולא מהני ארבעין וחללה קחשיב כותלים לא קחשיב תדע דכל היכא דקחשיב כותלים חשיב ליה לדידיה דתנן וכו' אלא קדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ וכו' יעו"ש היטיב ועי' ברש"י דב"ב ג' א' שכתב כמסקנת הש"ס וכן מבואר ברע"ב ביומא ובמדות ורבינו תפס כס"ד דש"ס. אמנם לשון הירושלמי דכלאים שהובא במרן (וכן הוא לשון הירושלמי דיומא פ"ה ה"א) משמע דהספק הוא אם היה בכלל העשרים או בכלל הארבעים ועי' בקרבן העדה שם שפי' דגם הירושלמי ס"ל כמסקנת הש"ס יעו"ש אבל אינו מוכרח יעו"ש היטיב (ועי' בהג"ה שבמרן שהגיה ברש"י דיומא נ"ב א' מ' במקום מאה יעו"ש ועי' ב"ב ג' א' ובהגהת הב"ח שהגיה כן ועי' עוד בס' לחם שמים בפ"ה דיומא מה שהאריך בזה לקיים גירסת רש"י שלפנינו).

במקדש ראשון וכו'. כתב מרן וז"ל נראה דלמשכן קרי ליה מקדש ראשון דאילו בבית ראשון לא היה פרוכת אלא כותל עכ"ל אבל מדברי רבינו בפי' המשניות שהבאתי בס"ק ו' מבואר דגם במקדש ראשון היה פרוכת כנגד הפתח וכמו שהעתקתי לשונו לעיל וכן מבואר בברייתא דמלאכת המשכן בפ"ז שהבאתי לעיל בהלכה א' וכן מבואר ביומא נ"ד א' דהיה במקדש ראשון פרוכת נגד כל פתח יעו"ש ועיי"ש בתוס' נ"ז א' ד"ה אני וכו' יעו"ש היטיב וא"כ דברי רבינו כאן אמת ויציב כפשוטם וע"ע ברש"י מנחות צ"ח א' בד"ה בפרוכת וכו' וע"ע לקמן פ"ה מהל' כלי המקדש הי"א ומש"כ שם ובפ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"א ומ"מ יש ליישב לשון מרן דאותו הפרוכת לא בא להבדיל בין קדש לק"ק רק היה לצניעותא בעלמא (שוב ראיתי בס' לחם שמים כאן שהרגיש על מרן בזה).

מאה אמה וכו'. יומא נ"ב א' מדות פ"ד מ"ו.

אטום סתום וכו'. עי' מרן שכתב שזה היה ע"ג קרקע וכדעת הר"ש שם. וכן נראה לענ"ד ומש"כ סתום משום שבכל כותלי ההיכל היו עשוי תאים תאים ואותן הששה אמות התחתונים היו כמו עמוד סתום בלי שום חלל באמצע והיה עשוי בחלל הפתח כעין מפתן לדעת הר"ש המפרש למדות והיו עולים במעלות ע"ג המפתן ויורדים משם לחלל קרקע ההיכל ע"י מעלות ומה שהשיג התוס' יו"ט ע"ז כמו שמובא בהג"ה דא"כ איך כתב רבינו לקמן פרק ו' דההיכל היה שוה עם האולם יעו"ש לענ"ד לק"מ דאטו וכי משום שיש בו מפתן לא מיקרי עומד במישור בשוה דבשלמא אם היה הקרקע גבוה זה מזה כמו עזרת ישראל מעזרת נשים וכן עזרת כהנים מעזרת ישראל והאולם היה גבוה מעזרת הכהנים אבל הכא הקרקע היה שוה לשניהם לאולם והיכל ורק גובה ששה אמות ברוחב הפתח היה מפסיק בין חלל זה לחלל זה מיקרי שפיר עומד בשוה אבל יש לעיין דא"כ היה פתח שער ההיכל גובהו מקרקע ששה אמות כגובה האוטם א"כ מאי קאמר הש"ס ביומא ט"ז א' אי אמרת בשלמא ר' אלעזר בן יעקב היא היינו דאיכסי ליה פיתחא אלא אי אמרת רבנן הא איכא פלגא דאמתא דמתחזי ליה פיתחא בגוויה יעו"ש היטיב והא אכתי איכא ששה אמות גובה עד הפתח לכך צ"ל דלא היה שם כעין מפתן כלל רק דנגד רוחב הפתח דהיינו עשרה אמות רוחב לא היו שם אוטם ולא צריך כלל למעלות ולמורדות שכתב הר"ש שוב ראיתי שגם התוס' יו"ט הרגיש בזה יעו"ש היטיב. ודעת התוס' יו"ט שזה האוטם היה גובה הקרקע על כל שטח ההיכל והאולם בחללם ולא דווקא בכתלים לבד כי אם על פני כל האולם וההיכל יעו"ש היטיב וכן מצאתי להגר"א (במשניות החדשים על הגליון) יעו"ש ומי יבא אחר וכו'.

ורום הכיור וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א לא האיר ולא הצהיר ולא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל חזק מבפנים בסיוד וכיוד כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא כמו מרזבות קבועות בכותלים ובולטות לקבל דלף התקרה ולשופכו לחוץ ואיך אפשר להיות מש"כ ועדיין לא הגיע לתקרה עכ"ל והנה מפי' הר"ש משמע קצת כהראב"ד דהיה זה בגובה הכותל ולא בתקרה ועי' מש"כ מרן ע"ז וע"ע ברע"ב ובתוס' יו"ט. ורבינו מפרש דילפא מלשון דלף טורד שהוא הגשם היורד אמנם הרע"ב פי' דשורשו לייף שהוא לשון התחברות והד' שבראשו היא שימושית יעו"ש וכ"ה דעת הערוך בערך דלף יעו"ש אולם הראב"ד והר"ש בבאור המלה שוים הם לרבינו יעו"ש.

והוא הנקרא וכו'. פסק כת"ק דמשנה דמדות שם ולא כר' יהודה דס"ל דלא היה שם אמה כליא עורב רק דהמעקה היה גובהה ארבע אמות יעו"ש ועי' שבת צ' א' ומ"ק ט' א' ומנחות ק"ז א' וערכין ו' א' דבכל הנך מקומות אזלא הסוגייא הכל כת"ק יעו"ש ועי' פ"ב מהל' ערכין וחרמין ה"ט יעו"ש.

שבין שני כותלים וכו'. זהו ששנינו במשנה דמדות שם כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש עכ"ל ואי"ה לפנינו נדבר עוד מזה.

עובי כותל וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א כל זה הבל ורעיון רוח שלא היה שם כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל עכ"ל והנה שם בפ"ד דמדות מ"ז איתא וז"ל האולם עודף עליו ט"ו אמה מן הצפון וט"ו אמה מן הדרום והוא היה נקרא בית החליפות ששם גונזים את הסכינים וההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לארי יעו"ש היטיב והנה רבינו מפרש דהאולם היה ג"כ מצד צפון ודרום כמו שהיה במזרח וכותלו היה עוביו חמש כמו במזרח רק שבמזרח היה חללו י"א אמה ובצפון ודרום היה חללו עשר אמות כמו שאמרה המשנה עודף עליו ט"ו אמה מכל צד וכן מפרש לה הרע"ב עד שמפני זה כתב לא ידעתי איך היה רחב מלפניו וצר מאחוריו שהרי מאה על מאה היה בשוה יעו"ש. וכקושיית הראב"ד אבל רבינו נשמר מזה בפי' המשניות וכמו שהובא כאן במרן ועי' בסוף מדות בצורות המיוחסות לרבינו בצורה י"ד שם תמצא מבואר דעת רבינו דהיה האולם ג"כ מצפון ומדרום יעו"ש ועי' בזבחים כ' א' אבל מן החליפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול עיי"ש ברש"י ותמצא דדעתו כדעת הראב"ד יעו"ש היטיב וביומא ל"ו א' שם ברש"י ד"ה אבל מן וכו' רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח למערב ואותו עודף קרוי בית החליפות שהיה בהן כ"ד חלונות חלון לכל משמר וכו' ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים מן החליפות עכ"ל הרי מבואר לפניך דדעתו כדעת הראב"ד ז"ל (ומש"כ אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח למערב וכו' לא ידעתי מקום לזה ויותר נ"ל להגיה שצ"ל אלא אחד עשר אמות ממזרח למערב וכו' והיינו דהכי הוה רוחב האולם אחד עשר אמות כמו דאיתא לעיל הלכה ד' וכ"כ רש"י בזבחים נ"ה ב' ד"ה שני פשפשין וכו' יעו"ש. ומש"כ רש"י ביומא דבאויר שבין צפון כותל העודף וכו' אסור לשחיטת קדשי קדשים כן משמע שם נ"ה ב' בזבחים יעו"ש ברש"י ותוס') ובאמת מזבחים נ"ה ב' לכאורה משמע כרש"י וראב"ד דכיון דס"ד דהפשפשים פתוחים למערב ואיך יהא נכשר כל עזרה הצפונית והדרומית ע"י זה שפתוח בית החליפות למערב שנמשך בשוה עם קצה ההיכל המערבי דהוא לצד מערב העזרה ובשלמא לרש"י והראב"ד ניחא אבל להמסקנא דהפשפשין היו בקרן זוית ניחא גם לרבינו דמכשיר שפיר רוח הצפוני והדרומי (ודע כי בתוספתא דזבחים פ"ז איתא וז"ל וכן היה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות פתוחין למערב גבוהין מן הארץ ח' אמות שתהא עזרה כשרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים אפי' אחורי בית הכפורת וכו' יעו"ש א"כ י"ל שפיר שהיה בית חליפות נמשך על פני כל הצפון והדרום והפשפשין היו פתוחות למערב להכשיר אחורי בית הכפורת או לפי המסקנא דהיו פתוחים בקרן זוית וזהו דלא כמו דאמרינן בש"ס שם דלול קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה ח' אמות להכשיר את אחורי הכפורת יעו"ש אבל על כרחך העיקר כמו שהוא בש"ס דידן וסמי הא דתוספתא קמי ש"ס דידן וצריך על כרחך להגיה בתוספתא שיהיו שוה עם תלמודינו). ועי' בסוכה נ"ו א' ברש"י ומשמע קצת שס"ל כרבינו דכל אורך הצפון והדרום נקרא בית חליפות שפי' בד"ה וחלונה סתומה וכו' חלונות היו בבית חליפות בעובי כותלי התאים שבצפונו של היכל ששם גונזין את הסכינים יעו"ש ואילו בזבחים שם ושם פי' שהיו גונזים סכיניהם בכותל המערבי שבאותו עודף יעו"ש היטיב ויש לעיין קצת בזה (ודע כי רבינו בפי' המשנה שבסוכה לא כתב כלל דמיירי בסכינים רק חלונות שהיו מונחים בהם בגדי כהונה והטעם נ"ל כי רבינו מפרש לה הא דקאמר ששם גונזים את סכיניהם לא מיירי בסכינים ששוחטים בהם כי אם בסכינים שנפגמו ונפסלו מלעבוד בהם עוד וטעונין גניזה כמו שביאר בהדיא לקמן פ"א מהלכות כלי המקדש הט"ו יעו"ש וא"כ אין קנס בזה שקנסוה שיהיה חלונה סתומה והיכן נזכר שהיה לכל משמר חלון קבוע בפ"ע לכן פי' דקאי על חלוני בגדי כהונה וכמש"כ רבינו פ"ח מהל' כלי המקדש ה"ח יעו"ש שכתב שהיו צ"ו חלונות במקדש להניח בהם בגדי כהונה ד' חלונות לכל משמר יעו"ש ולקח זה מהא דאיתא בפ"ה דתמיד מ"ג כי תשמיש הכלים היה כתוב עליהם ופי' שם רבינו כי כל מין בגד היה מונח בחלון בפני עצמו. והיה לכל משמר ומשמר בפ"ע חלונות מיוחדים וא"כ היה לכ"ד משמרות צ"ו חלונות ועי' בתוספתא דסוכה פ"ד יעו"ש היטיב דהיה לכל משמר חלונות בפ"ע ולרבינו קאי זה על בגדי כהונה (הארכתי קצת בזה כי במרן לא נתבאר כל הצורך) אמנם בירושלמי סוף סוכה איתא בהדיא כרש"י וז"ל וחלונה סתומה שלא העמידו אותה על סכיניהן כההיא דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החלפות ששם היו גונזין את הסכינין עכ"ל והבן היטיב) נמצינו למדין כי רש"י ותוס' קיימו בחד שיטה עם הראב"ד וכן מבואר כאן בר"ש וע"ע בתוס' ר"ה כ"ד א' ד"ה אכסדרה וכו' משמע שם שבאולם משני צידי השער מקום שמתחילין שני העודפים לבית החליפות היתה שם מחיצה מפסקת והיו שתי בתי החליפות כעין שתי לשכות והיו מחיצות מפסיקות שם ונראה עוד מזה דהיו מחיצות המפסיקות משני צידי השער ולא אצל התחלת הבתי חליפות דאל"כ עדיין נשארו גיפופי הכתלים כ"ה אמה מצד זה וכ"ה אמה מצד זה נגד כל עובי הכתלים של ההיכל מכאן ומכאן ואנן צריכין שיהיה פרוץ במילואו ודוק היטיב בכל מש"כ.

וביניהן חמשה וכו'. כ"ז מבואר במשנה שם ובצורה מוחשת יתבאר לך בצורת י"ד בציורים שצייר רבינו בסוף מדות יעו"ש ויתבאר עוד לפנינו אי"ה.

ומהלך בין וכו'. פסק כת"ק דר"י שם פ"ד מ"ב ובתמיד חדא דהלכה כת"ק לגבי ר"י ועוד דשם במ"ג סתם לן תנא כוותיה דת"ק ועיי"ש בר"ש ורע"ב יעו"ש היטיב וע"ע בתמיד פ"ד מ"ג דסתם כת"ק יעו"ש היטיב ועי' לקמן הלכה י"א יעו"ש היטיב.

והפנימית נפתחות וכו'. פסק כת"ק דשם במדות פ"ד מ"א ודע כי במשנה שבגמרא יש ט"ס וכצ"ל חצי אמה מזוזה מכאן וחצי אמה מזוזה מכאן וכן הוא במשנה שבמשניות (ומה שהביא מר"ן בשם הרע"ב יעו"ש יותר הו"ל להביא פי' רבינו עצמו שהרע"ב לא הוסיף כלום על דברי רבינו שם).

היו גבוה מ' וכו'. עי' עירובין ב' א' ועי' מדות פ"ב מ"ג ופ"ג מ"ז שם מבואר גובה ורוחב השערים כלם.

ולא היה לו שערים. מ"ג פ"ב דמדות וע"ע תוס' מנחות כ"ח ב' ד"ה אכסדרה וכו'. ומ"מ היו לו פרוכת למסך כדאיתא לקמן פ"ז מהל' כלי המקדש הי"ז ויש להוכיח מכאן דקדושת היכל ואולם לאו חדא היא דאל"כ היכי יתכן לשחוט תמיד קודם שנפתח דלתות ההיכל והא האולם לעולם פתוח ואי משום פרוכת הא וילון כפתוח דמי עי' לקמן פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ה ועי' בזבחים נ"ה ב' תוס' ד"ה לפרבר יעו"ש היטיב דיש ליישב והבן ועי' לעיל פ"א ה"ד ויש לדקדק דלמה לא הביא רבינו הא דכלונסות של אבן היו קבועין מכותלו של היכל לכותלו של אולם (מדות פ"ג מ"ח) ואית דגרסי של ארז עי' לעיל שם במר"ן שם וכ"ה גי' הסמ"ג סי' קס"ג יעו"ש היטיב) כן הוא במשנה שבמשניות יעו"ש ועי' מש"כ לעיל פ"א ה"י יעו"ש.

היו על גבי וכו'. עירובין ג' א' ומדות פ"ג מ"ז וז"ל רבינו שם בפי' המשניות מלתרא הקורה המפותחת שבה חופרין צורות ודמיונות והוא שקורין לה הבנאים בלשון ערבי מקרני"ן ואומר במערב מקרבין וכבר זכרנו זה בעירובין וחכמים קורין אותה מלתרא והקבוץ בלשון משנה מלתראות ומילא הוא שם למין הקורות שבהן היה הפיתוח הזה או שם לבניין ההוא הנקרא מקרבין ואמר עוד שהמערכה של אבנים היתה בין כל מלתרא ומלתרא ואע"פ שכל אחת עודפת בארץ (צ"ל באורך) כמו שאצייר עכשו היתה ג"כ כל אחת יוצאת על האחרת ולא היו כלם בשטח אחד עד שהם מגיעות בפתח האולם כמו דבר בולטת כמו שהוא מפורסם בבניינים הגדולים עכ"ל ונמצינו למדים מדבריו דהיו בולטים כל אחד ע"ג חבירו וזה דלא כמש"כ התוס' יו"ט בפשיטות דלא היו בולטים יעו"ש ואולי כוונתו מדהשמיט רבינו כאן ולא כתב שהיה אחד בולט ע"ג חבירו אולי חזר בו ממש"כ בפי' למשניות ועי' מש"כ לעיל פ"א ה"א וה"י יעו"ש וע"ע בעירובין ג' א' דאיתא שם דאפשר דגם בהיכל היה כך יעו"ש ורבינו השמיטו משום דלא בלשון ברור נאמר כן בש"ס דקאמר התם בלשון ודילמא ומילתא דלא פסיקא ליה לא נקט.

רחב מלפניו וכו'. עי' לעיל הלכה ה'.

היה מקיפים וכו'. עי' בהשגת הראב"ד שכתב וז"ל א"א איני יודע מהו על גבה אלא שבכותל של היכל היה מקצר אמה ונמצא חלל התא שש משש אמות ולמעלה ואותן שש אמה שהתא בהן חללו חמש הם היו כנגד אוטם ההיכל שהיה שש אמות וזהו שחשבו רוחב ההיכל כותל התא חמש והתא שש וכותל ההיכל שש והוא למעלה מן האוטם עכ"ל. והנה לבאר דברי רבינו ודברי הראב"ד המשיגו מוכרח אני להאריך קצת בזה. הנה במדות פ"ד מ"ד איתא התחתונה חמש ורובד שש והאמצעית שש ורובד שבע והעליונה שבע שנאמר היציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה עכ"ל וכתב ע"ז רבינו שם וז"ל היציע הם הגזוזטראות המקיפות להיכל מבחוץ והיתה גזוזטרא אמצעית יותר רחבה מן התחתונה והעליונה יותר רחבה מן האמצעית כדי שלא יהיה אפשר להדבק בכותל והוא מה שנאמר כי מגרעות נתן לבית וגו' וכן היה מוקף כל ההיכל מבחוץ לכותל המסיבה והוא מה שנאמר ג' גזוזטראות כצורה זו (י"ז) עכ"ל נראה מדבריו אלו כי היציעים היו כעין אצטבאות סביב כותל המסיבה והיה מתועלתן כדי להרחיק מן הכותל ולא היה עליהן לא תקרות ולא גגות רק היה כעין אצטבאות סביב שלשה זו למעלה מזו והיתה התחתונה רחבה חמש אמות רק השורה העליונה ממנה היתה רחבה ששה אמות והאמצעית היתה רחבה ששה אמות והשורה העליונה ממנה היתה רחבה ז' והעליונה היתה רחבה ז'. אבל לפ"ז לא נזכר כמה היה גובה כל גזוזטרא וכמה גובה הרובד של כל יציע. ובמ"ו פ"ג דמדות איתא שם וז"ל וי"ב מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה אמה אמה ורובד שלש אמה אמה ורובד שלש והעליונה אמה אמה ורובד ארבע ר' יהודה אומר אמה אמה ורובד חמש עכ"ל וכתב שם רבינו וז"ל אלו י"ב המעלות כבר ציירנו אותם ודברנו עליהם במקומותם. אח"כ אמר שכותל האולם היה בנוי כסדר הזה והוא שאמה אחת מגובה הכותל לארכו היתה חלק ושוה כשאר הכתלים אח"כ בנין בולט מהכותל כגון כצוצרה גבהו ג' אמות אח"כ מרחיק אמה ג"כ ויוצא בנין והוא הנקרא רובד וכן כל בניינו אמה ורובד ג' כאילו הוא אומר אמה כותל ורובד ג' מרחיק אמה בכותל ורובד ג' עד שהיו אלו בולטין כצוצרות לכצוצרה העליונה היתה בו ד' אמות וכן היה סובב ההיכל כמו שיתבאר בפרק זה (צ"ל שלאחר זה) לפיכך היתה צורת הכותל כן (י"א) עכ"ל ומזה תבין כי כוונתו ברור בפי' ההיכל כן כמו שתראה בצורות המוחשות צורה י"א וצורה י"ז. ופסק כת"ק ולא כר' יהודה כמו שהראיתיך כמה פעמים והכצוצרות לא היה שם לא תקרה ולא רצפה ולא היה שום חדר רק היה כעין איצטבאות בעלמא סביב כותלי המסיבה מצפון וסביב כותלים החיצוני מההיכל לדרום וכן היה באולם. אמנם הראב"ד ז"ל הבין דהך מ"ד דפ"ד דמדות מיירי בתאים כי הכותל הפנימי שסמוך להיכל היה בגובה האוטם שהוא שש אמות שם היה עובי הכותל ז' אמות ורחוק ממנו חמש אמות היה כותל התא ובין ב' הכותלים היה ביניהם תא חמש אמות רחבו ובסוף גובה האוטם כנסו אמה אחת בעובי כותל ההיכל והניחו עליו רצפה שהיתה תקרה להתחתון ורצפה להתא האמצעי והטעם שכנסו אמה לפי שהיה להם להניח ראשי הקורות על אותו כניסה ולא היו רוצים לעשות נקבים בכותלי ההיכל כדכתיב בקרא (מ"א ו' ו') היציע התחתונה ה' באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית יעו"ש ברש"י ושם היה כותל ההיכל עובי' שש אמה וגם התא היה חללו שש אמות ושוב כנס אמה ונתן ע"ז תקרה שהיתה תקרה לאמצעית ורצפה לעליונה ושם היה חלל התא העליון ז' אמות ועובי כותל ההיכל לא היה שם רק חמשה אמות וזהו כוונת הראב"ד ברור ומש"כ הראב"ד ואותן שש אמה שהתא בהן חללו חמש הם היו כנגד האוטם ההיכל שהיה שש אמות ר"ל נגד גובה האוטם שהיו שש אמות גובהו נגד גובה זה היה חלל התא שאצלו רחב חמש ושם היה עובי האוטם ז' אמות ומש"כ וזהו שחשבו רוחב ההיכל כותל התא חמשה והתא ששה וכותל ההיכל ששה והוא למעלה מן האוטם עכ"ל כוונתו על מ"ז פ"ד דמדות דחשיב שם חלל התא ששה ועובי כותל ההיכל ששה הכוונה על התא האמצעי אבל בתחתון היה כותל ההיכל ז' וחלל התא ה' ובעליון היה כותל ההיכל ה' וחלל התא ז' ועי' בתוס' דיומא נ"ב א' ד"ה כותל וכו' ותוס' ב"ב ס"ב א' ד"ה והתא וכו' שכתב ג"כ כדברי הראב"ד. ומיהו לפי הפי' שכתבו התוס' בשם ר"י דבבית שני היו כל מדות התאים שוים ולא היו כמו בבית ראשון והיו כל התאים התחתון והתיכון והעליון הכל חללו ששה אמות וכן עובי כותל ההיכל היה שוה בעובי בכל גובה הכותל היה עב ששה אמות יעו"ש א"כ הוא דוחק לומר דהמשנה מיירי שלא על בית שני דהא כל המסכת מיירי בבנין בית שני כידוע ועוד יגיד עליו ריעו המשנה ג' דשם דקא חשיב ל"ח תאים והיינו בבנין בית שני כמש"כ התוס' בעצמם שם ושם ועל כרחך צ"ל דמפרש כרבינו וצ"ע הא המשנה מביא ראיה מקרא דהיציע התחתונה וכו' ובקרא מפורש דקאי על התאים לפי' ר"י אמנם לפי' דמייתו התם דיש חילוק בין תאים המערביים לתאים הצפוניים והדרומיים אתי שפיר הכל דמשנה זו מיירי מהצפוניים והדרומיים ומשנה ז' מיירי מתא המערבי ודו"ק ולהראב"ד על כרחך צ"ל כתירוץ קמא שבתוס' שם ושם יעו"ש היטיב והנה לרבינו צ"ל מאי דכתיב לבלתי אחוז בקירות הבית מיירי נמי בגזוזטראות וה"ק כדי להרחיק מלהדבק בכותל הבית וכמו שפי' במ"ד והבאתי לשונו אמנם בתרגום יונתן פי' שם כפי' הראב"ד ודעימיה וז"ל מחיצתא ארעיתא חמש אמין פותיה ומציעתא שית אמין פותיה ותליתיאה שבע אמין פותיה ארי נפקתא רישא עבד לביתא סחור סחור לברא מן מחיצה למיהוי שריתא ניחין על זיזיא ולא יהון שריתא מעברין בכותלי ביתא עכ"ל הרי לפניך כפי' הראב"ד ודעימי' וכן הוא דעת הר"ש במדות שם (וע"ע בס' שבט יהודא בענין בנין הבית יש שם קצת באופן אחר רק מש"כ שם שבנין זה היה מעצי ברושים לא מהימן הגוי הזה להעיד נגד הדין המבואר בפ"א ה"ט). והנה בהא דמ"ו פ"ג דמדות כתב שם הר"ש וז"ל ושילחה משך שלה כלפי האולם אמה אמה ורובד שלש כשעלה אמה אמה בשלח ב' מעלות היתה אמה שלישית חלוקה ברובד ג' אמות רוחב שוה הרי ה' אמות בג' מעלות אמה אמה ורובד ג' כן עשה בג' מעלות אחרות שהן ה' אמות הרי עשר אמות והעליונה היתה אמה אמה ורובד ד' שהן ששה אמות הרי ט"ז אמות העלאה ושש אמות של רום חצי אמה לי"ב מעלות הרי כ"ב אמות אין הדבר מכוון לי שכן רום המעלה אינו מאריך במדה כלל ורובד חמש רצפה חלקה ה' אמות היה בעליונה שאצל אולם ולר' יהודה כ"ג אמות היה ואי אפ"ל כן שלא להותיר סכום המדה אף רבינו לא עמד במדה זו עכ"ל והנה מפורש בדבריו דלענין רוחק האולם מן המזבח מיתנייא הך מתניתין ומה שתמה ז"ל הלא אין מגיע לחשבון זה רק ט"ז אמה תמהתי הא בששה מעלות פירנסת עשרה אמות א"כ בששה הנותרים אפי' אם תאמר שהיו ששה בלא שום רובד אחר רק ברובד העליון שהוא ד' אמות לת"ק הרי הן י"ט אמה לת"ק ועשרים אמה לר' יהודה וכ"ש אם תאמר שכולן הי' אמה אמה ורובד ג' והתנא אטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל נמצא בט' מעלות התחתונות היו ט"ו אמות ובשלשה העליונות שהיו אמה אמה ורובד ד' אמות הרי כ"א ולר"י היתה העליונה חמשה הרי כ"ב אמות בצמצום ולת"ק לא התחילו המעלות סמוך למזבח ממש רק ברחוק אמה ודו"ק. וראיתי להרע"ב שהוא מפרש דמתחלה היו ג' מעלות כל א' היתה שלחה אמה ורובד ג' הרי ששה אמות במשכה שוב היו תרי מעלות כל אחת אמה ורובד ג' הרי י"א אמות במשכה ל"ז מעלות נשארו עוד ה' מעלות לד' מעלות היה ד' אמות כל מעלה אמה והעליונה רובד ד' הרי ח' אמות בס"ה יש י"ט אמות וג' אמות היתה רצפה חלקה מן המזבח עד התחלת המעלות הרי כ"ב ולר"י היתה הרצפה חלקה ב' אמות יעו"ש ותמהתי למה לא פי' בפשיטות וכמו שפי' מתחלה וכ"ש לפי מש"כ לעיל בפי' השני דניחא יותר (שוב מצאתי כן במשניות החדשים בגליון בשם הגר"א שכתב כמו הפי' השני שפירשתי ונהניתי) הן אמת דקשה לי לפי זה א"כ איך אמרינן ביומא ל"ה ב' דהעמיד פרו בין האולם ולמזבח הא רוחב הפר הוא יותר כדאיתא בעירובין [דף] י"ט אמה ושני שלישי אמה המחזיק רוחב פרה וא"כ איך העמידו בין האולם ולמזבח וכי על המעלות היה עומד ועוד איך עמד הכיור בין האולם ולמזבח וי"ל דהי' כן מתחתיתו וכשהתחיל לעלות בגובה אז נתרחב האויר טפי כידוע (ועי' בפ"ג דיומא מ"י בתוס' יו"ט ובלחם שמים שם מש"כ בזה) אמנם לרבינו היה בין המזבח והמעלות של האולם קרקע חלקה עשר אמות ושוב התחילו המעלות כל אחת אמה במשכה הרי י"ב אמות והבן. הרי לפניך כמה דיעות בענין מעלות האולם איך היה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת ותמהתי על הציור הכולל שבסוף מדות שצייר מעלות האולם כך ג' מעלות של אמה אמה ורובד ב' ושוב ד' מעלות של אמה אמה ורובד ג' ושוב ג' מעלות של אמה אמה ורובד ד' ס"ה י"ט אמות וזה דלא כסתם משנה ודלא כחד מהנך פירושי אמנם בלוח הציונים שם בסי' ל"ה כתב לפי פי' הרע"ב יעו"ש היטיב ולפי"ז יש להגיה בציור כך ג' מעלות של אמה אמה ורובד ג' וב' מעלות של אמה אמה ורובד ג' וד' מעלות של אמה אמה ורובד ד' דו"ק והבן. והרע"ב כתב דחוץ לכותל המסיבה היו יציעים כמין חדרים שלשה זה ע"ג זה יעו"ש הובא במר"ן והעולה מדבריו דמצפון כותל הצפוני שבמסיבה היו היציעים וזה היה מלבד החמשה התאים שבחמש חללי כותלי ההיכל והיה זה אצל האולם והיו בו ג' יציעים תחתון תיכון ועליון ועיי"ש בתוס' יו"ט ושם כתב התוס' יו"ט במשנה ז' דלפי"ז היה כותל המסיבה יותר מחמש אמות ולא חשיב רק מהיציע העליונה ממעל לה היה כותל המסיבה חמש אמות ולפי"ז היה ההיכל רחבו מלמטה יותר מק' אמות ודו"ק וזה דלא כהראב"ד ודעימיה דלדידהו היציעים הם התאים שהיו סביב כותלי ההיכל והכניסות היו בכותל ההיכל עצמו ולהרע"ב היו הכניסות בכותל המסיבה ולחוץ ולפי"ז בתאים גופייהו י"ל דהיה כותל ההיכל שוה מלמטה כלמעלה ולפי"ז אתי שפיר מאי דקא חשיב במשנה ז' התא חמש וכותל ההיכל שש ול"צ למה שנדחק הראב"ד והתוס'. ומר"ן כתב שרבינו קאי בשיטתו יעו"ש היטיב ובאמת לכאורה מוכרחים אנו לומר כן דהיציעים היינו חדרים וכמו דאיתא בב"ב ס"ב א' יעו"ש היטיב (ולהראב"ד ודעימיה ניחא טפי דהיציעים הן התאים ושם איתא דיציע ותא הכל אחד ויש ליישב זה אליבא דהרע"ב) אבל באמת מלישנא דפירוש המשנה אינו מורה כן רק כמש"כ למעלה.

נמצאו התאים וכו'. גם בכאן ראיתי מלאכי אלהים עולים ויורדים בזה. דעת רבינו כי החמשה תאים שבצפון ושבדרום היו בחמשה חללי הכותלים היינו בכותל המסיבה אחד ובמסיבה עצמה הרי שתים ובכותל התא הרי שלשה והתא עצמו הרי ארבע ובכותל ההיכל הרי חמשה. וכן בדרום בכותל ההיכל הרי א' והתא עצמו הרי שתים ובכותל התא הרי שלשה ובית הורדת המים הרי ארבע ובכותל הרי חמשה. ושניים על גביהם הרי עשרים. ושלישיים על גביהן הרי שלשים ובצד מערב היו שמונה בכותל ההיכל הרי אחד והתא הרי שתים ובכותל התא שלשה ושלשה על גביהן הרי ששה ושנים שלישיים עוד על גביהם הרי שמונה סך הכל ל"ח תאים. כן הוא דעת רבינו כאן ועי' לעיל הלכה ה' ועי' במ"ג פ"ד דמדות בפי' רבינו שם יתבאר לך זה היטיב ועי' בצורות שבסוף מדות המיוחסות לפי' רבינו צורה ט"ו ט"ז יעו"ש היטיב אמנם יש דעה אחרת והוא שס"ל שכל אלו הכותלים היו אטומים היינו כותל המסיבה וכותל התא וכותל ההיכל ורק חלל התא היה חלול ושם היו חמשה תאים לאורך הכותל לצפון וכן לדרום ושניים על גביהם ושלישיים על גביהם וכן במערב היה בתא ג' תאים וג' על גביהם ושנים עליהם הרי שמנה ודעה זו תמצא בפירוש הר"ש שכ"כ וז"ל חמשה ע"ג חמשה וחמשה על גביהם רוחב התא מפורש לפנינו התא שש וכותל התא חמש בין תאי המערב בין תאי הצפון אבל לאורכו לא ניתן בו שיעור לא במשנה ולא במקרא ולפי חשבון הנביא צריך רבינו מנחם ג"כ ליתן ט"ז אמה בין אורך התא וכותל וכו' יעו"ש היטיב ולדעתי כי ט"ס הוא וצ"ל י"ז אמה עי' ברש"י יחזקאל מ"א ו' יעו"ש היטיב ובמלכים א' ו' ו'. והנה לפי פירושו הם היציעים דשם משנה ד' וכל התאים התחתונים היו רחבן חמש והתיכונים שש והעליונים שבע ועי' מש"כ למעלה בהלכה ט' אמנם לרבינו כי רוחב התאים היה לו כ"א רוחב בפ"ע היינו ג' התאים שבכותל המסיבה היה החלל עם הכתלים ה' והתאים שבמסיבה עצמה היו ג' אמות ושבכותל התא היו עם עובי הכתלים ה' והתאים השלישיים שבחלל התא ששה אמות ושבחלל כותל ההיכל עם עובי הכתלים ששה וכן שבדרום ג"כ ע"ז הדרך וכן שבמערב משא"כ לפי' הר"ש ודעימיה והבן. ולכך הוכרח רבינו לפרש לעיל ביציעים פי' אחר דלא קאי על התאים ודו"ק והרע"ב הולך בשיטת רבינו בזה ובזה וע"ע בתוס' יו"ט מ"ג פ"ד דמדות ד"ה ובקרן וכו' יעו"ש היטיב. ובציור הכולל שבסוף מדות מצוייר לפי פי' הר"ש ודעימיה יעו"ש.

ושלש דיוטות היו וכו'. צריך להבין דעת רבינו מהו דיוטא. והנה נראה להגובה קורא דיוטא כמש"כ וג' דיוטות היו דיוטא ע"ג דיוטא. א"כ מה שכתב אח"כ שתים על גביהן בדיוטא אחת ר"ל בגובה אחד ואתי לאפוקי שלא תימא שהשתים אלו היו אחד ע"ג חבירו ואתי לאפוקי דלא ואולי דע"ז תמה הראב"ד וכתב וז"ל א"א א"צ לזה ומה נשתנו אלו מן הג' עכ"ל ור"ל א"צ לכתוב דהיו בגובה אחד דזה פשוט דמהיכי תיתי ישתנו אלו הב' מאלו הג' דהא כל ג' היו בדיוטא אחת וה"ה אלו השתים ולפ"ז אזדא ליה מש"כ מר"ן ע"ז יעו"ש ולענ"ד נראה ליישב דעת רבינו דלא נטעה לומר דאלו השנים ע"כ היה מדתן שוה למה שתחתיהן וא"כ עמדו ב' העליונים ע"ג ב' האמצעים ואמצעי הנשאר היה בלי תא מעל גבו כזה ציור

מן התאים וכו'. כן הוא במ"ג פ"ד דמדות וצ"ל דהאי כל או"א מן התאים לאו דוקא דהא בחוץ שאין עוד חוץ ממנו וכן פנים שאין עוד פנים ממנו שוב אין לו פתח לימין או לשמאל אמנם העליונים שפיר מיקרי ג' פתחים לכל אחד דהא יש פתח ברצפה שלהם למה שתחתיו והוא מה ששנינו ואחד לתא שעל גביהן ועי' תוס' יו"ט שם ד"ה ושלשה פתחים וכו' יעו"ש היטיב.

חמשה פתחים וכו'. מדכתב בתא שבדיוטא האמצעית מבואר מזה דמיירי בשורה האמצעית דלשורה קרי רבינו דיוטא כמו שמבואר בסעי' י' ועי' בתוס' יו"ט שם שהאריך טובא בזה לבאר החמשה פתחים והעולה מדבריו דמיירי הכא באותו התא שהיה בחלל הנקרא בשם תא מוחלט ותא שבו הפשפש היינו אותו תא שהיה בכותל ההיכל והנה החמשה פתחים הוא כך אחד לתא מן הימין היינו להתא שהיה בכותל התא. ואחד לתא שעל גביו היינו להתא שהיה בשורה העליונה. ואחד למסיבה ואע"פ שיש הפסק כותל תא ביניהם מ"מ ראוי ליכנס במנין ולומר שפתוח אל המסיבה אחרי שזה התא שאל הימין המפסקת בשם כותל נקרא אלא שלפי שבאמת יש שם ג"כ תא לכן נחשב ג"כ פתחה לפתח בפ"ע. ואחד לפשפש הוא התא שבכותל היכל וקא חשיב נמי לאחד שבהיכל מטעם הנ"ל שאותו תא שבכותל היכל נקרא בשם כותל ולפיכך ראוי לחשוב הפתח של ההיכל וליחסו אל התא המוחלט בעצמו ומ"מ הואיל ובכותל היכל יש חלל וחדר ראוי להכניס פתחו ג"כ במנין הפתחים יעו"ש היטיב וכמה דחיק ואתי מרחיק זה הפי' ועיי"ש במש"כ מתחלה וג"כ הוא דוחק גדול גם לא שם לבו לבאר דברי הראב"ד (וז"ל הראב"ד א"א לא היה שם תא אחר לאותו הפשפש אלא באותו התא שבקרן מזרחית צפונית היה הפישפש למזרחו והיה פתח קטן כעין חלון שמכניס זרועו בה והוא נקרא פשפש ופותח פתח התא המזרחי שהיה המנעול מבפנים ושני מנעולים היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון ואם כדבריו היה תא למזרח והרי לא מנו אותו במנין התאים עכ"ל). לכן נ"ל כי הראב"ד הבין דרבינו ה"ק דפשפש הצפוני הוא בתא המזרחי כמש"כ רש"י בב"מ ל"ב א' יעו"ש היטיב והנה באותו התא לא היה פתח פתוח להיכל רק שמתא ההוא יש פתח להתא שבכותל ההיכל הצפוני ומשם נכנסין לאותו התא ובאותו התא יש פתח להיכל ונמצא שבתא שבכותל ההיכל יש שם חמש פתחים. אחד להתא שמימינו והוא התא שנקרא תא בשם מוחלט. ואחד לתא שעל גביהם היינו השורה העליונה. ואחד למסיבה ולאו היינו המסיבה שהולכת בצפון ההיכל דהיא מרחקא טובא אלא היינו המסיבה העולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שהובא בהלכה י"ב ונמצא שהיה הפתח במזרח כותל ההיכל ששם המסיבה הולכת. ואחד לתא שיש בו הפשפש והיינו בדרום אותו התא שדרך אותו פתח נכנסין מהתא שיש בו פשפש לאותו התא שבכותל ההיכל. ואחד להיכל היינו שבתא שבכותל היכל יש בו פתח מדרומו לההיכל ודרך שם נכנסין להיכל לפתוח שער הגדול שבהיכל המבואר לעיל בסעי' ו' וע"ז השיג הראב"ד וכתב דלא היה כלל תא למזרח ההיכל ובמשנה לא נזכר ואחד לתא שבו הפשפש רק ז"ל המשנה ואחד לפשפש והכוונה שבאותו תא גופיה היה פשפש לצד מזרח והיו נכנסין באותו תא דרך הפשפש עד שהוא מגיע למקום הפתוח להיכל. והנה לפי פי' זה מש"כ רבינו לעיל סעי' ו' ושבצפון בו נכנסין ומהלך בין ב' הכתלים עד שמגיע למקום פתוח לקדש משמאלו ונכנס לתוך ההיכל וכו' ה"ק נכנס בתא המזרחי ומשם מהלך בכותל הצפוני פניו למערב ושמאלו לדרום עד שמגיע כך למקום פתוח אל ההיכל רק לפ"ז יש לעיין במש"כ רבינו בפי' המשנה וז"ל (והובא במרן) וזהו הפתח שהיה בצפונו של תא וכו' ולפי"ז היה צ"ל בדרומו של תא ואולי דקאי על התא המזרחי וקאמר דהפתח דהיה פתוח התא שבו הפשפש להתא שבקרן צפונית מזרחית היה הפתח בהתא שבו הפשפש בצפונו ודחוק קצת. ומ"מ מה שנסתייע בו מרן לסלק השגת הראב"ד ממנו לא ידעתי האיך ואדרבה משם ראיה שדעת רבינו שהיה עוד תא במזרח וכהראב"ד שהבין בו כן וצ"ע בזה וה' יאיר עיני להבין תעלומות חכמה. אך לפי"ז יש להבין מי דחקו לרבינו שזה היה בשורה אמצעית ובשלמא בשורה העליונה אי אפשר מדקאמר ואחד לתא שעל גביו אלמא דלא מיירי בעליון אמנם הא יכול להיות דהיה זה בשורה התחתונה לכן נ"ל שהפתח שהיה למסיבה היה בתחתית התא ולא בכותל מזרח והשתא אתי שפיר הכל וע"ע בפי' הר"ש מה שפי' לשיטתו דהתאים כלם היו בעובי כותל ההיכל יעו"ש היטיב ועוד לא רציתי להאריך בזה ודי בזה.

עולין לגגות וכו'. עי' מרן מש"כ בפי' מסיבה והראה מקום לרש"י ביומא פ"ק. והוא שם בדף י"ט א' וע"ע בתוס' יו"ט מש"כ בזה וע"ע בתמיד פ"ק מ"א במפרש שם.

של ארז וכו'. דע כי לשון המשנה פ"ד דמדות מ"ה כלשון רבינו כאן. ולפי"ז הדבר פשוט שהוא דבר בפ"ע מתחלה קאמר שבמקצוע מזרחית דרומית שם היה פתחה של עלייה ושם היו שתי כלונסות של ארז וביניהן שליבות כמו בסולם שבהן עולין לעלייה והדר קאמר מילתא בפ"ע דראשי פספסין היו מפסיקין בין עליית הקדש לעליית קדשי קדשים אמנם במשנה שבש"ס איתא הגירסא כך ובראשן פספסין מבדיל בעלייה בין הקדש לבין קדשי הקדשים. וכתב הר"ש וז"ל ה"ג הולך כל פני הצפון של היכל דרך גגות התאים. היה מהלך בדרום היכל מעל גגות התאים עד שהוא מגיע בבין קה"ק ובין ההיכל ושם פתח לעליות תקרה ומעזיבה שעל כל אורך סיפון הבית שמבפנים ובפתחה של עלייה בפנים על המערכה (אולי צ"ל על המעזיבה) היה שני כלונסות זקופות למעלה כלפי גג הבית ובין הכלונסות שליבות שבהן עולין לגגו של עלייה ובראשן פספסין בראשי כלונסות של מטה שראשן העב הופכין למטה וחודו של כלונסות הדק זוקפין למעלה ושם היו פספסין וגזרין מונחין כלפי של אמה טרקסין והן מבדילין בעלייה בין עליית ההיכל ובין עליית קדשי הקדשים וביומא נ"ד א' אמרו ב' פרוכת בדביר וב' כנגדן בעלייה כדי להפסיק בין ב' עליות עכ"ל מבואר מדבריו אלו שהוא מפרש פי' אחר. לרבינו היה מהלך כל אורך הצפון ממזרח למערב וכשהגיע לקצה המערבי היה הופך פניו לצד דרום והיה מהלך כל צלע המערבי עד שמגיע למקצוע מערבית דרומית ומשם הופך פניו לצד מזרח והיה מהלך כל צלע הדרומי עד שהוא מגיע למקצוע מזרחית דרומית ושם היה מקום נקרא פתח עלייה שדרך שם הולכין לגגה של עלייה והר"ש מפרש כך שלא היה הולך בעלייה כל צלע צפון וכן כל צלע הדרומי רק היה מהלך בעלייה עד המקום שמפסיק בעלייה בין הקדש ובין קה"ק ומפרש דמתחיל והולך מצד מזרח לצד מערב בצלע דרום כמו שהלך בצלע צפון (ואולי היה לו גי' אחרת במשנתינו) ומהלך על כל פני העלייה עד המקום שמפסיק בין עליית הקדש לעליית קדש הקדשים שמשם ואילך אסור לילך כדאיתא לקמן פ"ז הכ"ג יעו"ש ושם במקום שמפסיק בין עליית הקדש לעליית קה"ק היה שם ב' כלונסות של ארז ובהן שליבות שדרך שם היו עולין ע"ג גג העלייה ר"ל שהוא גבוה הרבה ממעל להעלייה כדאיתא לעיל ה"ג והכלונסות היו זקופין מלמעלה למטה היינו שראשן העב היה ע"ג העלייה וראשן הדק היה מגיע להגג שע"ג העלייה וקאמר שראשן העב שהיה מונח ע"ג התקרה של העלייה היה שם ראשי פספסין וגזרין מונחין על העלייה כדי להפסיק כנ"ל ברור (וגם לרבינו צ"ל כן דמיירי שהולך מהעלייה לגג העלייה ועי' מש"כ לקמן לרבינו היו ראשי פספסין מפסיקין בין הקדש ובין קה"ק בגג העלייה ולא בעלייה עצמה). והנה התוס' יו"ט העיר למה לן לראשי פספסין להבדיל בין עליית קדש לעליית קדשי קדשים הא היו ב' פרוכות מבדילין בין עליית קדש לעליית קדש הקדשים יעו"ש היטיב. ולכאורה משמע מהירושלמי כי מאן דס"ל זה לא ס"ל זה דהכי איתא שם ביומא פ"ה ה"א וז"ל מ"ט דרבנן והבדילה הפרוכת לכם וגו' מה עבד ליה ר' יוסי בין קדש הקדשים שלמעלן לקדש הקדשים שלמטן ולית לרבנן כן אית לן כההיא דתנינן וראשי פספסין מבדיל בעלייה בין קדש לבין קה"ק עכ"ל אלמא דרבנן לית להו הא דב' פרוכות אמנם ברבינו לא יתכן זה דהא לקמן פ"ז מהל' כלי המקדש הי"ז הביא להא דשתי פרוכות לכן נ"ל דהפספסין היו מפסיקין מלמעלה על הגג והפרוכות היו מפסיקין על העלייה עצמה מתחת לגג וכן מדוייקין דברי רבינו ודוק אך יש לעיין לענין מאי צריך הפסק על הגג הא גגות לא נתקדשו כדאיתא בפסחים פ"ו א' יעו"ש ויש לעיין בזה.

ופעם א' בשנה וכו'. עיין לעיל פ"א הט"ז יעו"ש.