Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Trespass Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ליהנות מקדשי וכו'. זה פשוט בתורה בויקרא ה' מפסוק י"ד עד פסוק י"ז וכל מסכת מעילה נתקנה ע"ז ומפוזר כמה פעמים בש"ס עצמוּ מִסֵפֵּר.
המזבח בין וכו'. מעילה ט' ב' י"ב ב' י"ג א' ט"ו א' תמורה ל"א ב' ובתוספתא שם פ"ה ובמעילה פ"א ופ"ג.
בשוה פרוטה וכו'. עיין פסחים ל"ב ב' ל"ג א' ב"מ נ"ה א' מעילה י"ח א' י"ט ב' כ' א' כ"א א' ב' וע"ע בתוספתא שם בפ"ב ופ"ג ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"כ ופרשה י"ב.
אחר זריקת וכו'. מעילה ז' ב' ט' א' ועיין תו"כ שם פ"ב.
דם שני וכו'. שם ט' א'.
אכל הזר וכו'. כן מבואר מהא דשם ב' א' ובמנחות ק"ב א'. אבל יש לעיין קצת א"כ מאי פריך שם במעילה ז' ב' מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ואמאי הא ממונא דכהן הוא יעוין שם ומאי פריך ודילמא מיירי אם אכלן זר דקודם זריקה איכא מעילה ולאחר זריקה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא וי"ל דהכי פריך דכיון דרוצה לעשות חילוק בין קודם זריקה לאחר זריקה ולא עביד רק דכאן יש בו מעילה וכאן אין בו מעילה ליעביד רבותא יותר דכהנים מותרין לכתחלה.
נפסלו ונאסרו וכו'. שם ב' א'.
לוקה. פסחים ל"ב א' סנהדרין פ"ד א' כריתות כ"ב ב'.
ומשלם מה וכו'. לכאורה משמע דבמזיד צריך לשלם קרן ההקדש מה שנחסר והא דאיתא בכמה מקומות דבמזיד אין מעילה היינו שא"צ להביא קרבן ומשלם חומש וכ"מ לכאורה קצת בפסחים ל"ב ב' יעו"ש וכן יש לפרש בכל מקום דאיתא דבמזיד אין מעילה היינו דפטור מחומש ומקרבן אבל הקרן יש לו לשלם וכן משמע קצת לקמן פ"ו ה"ח יעו"ש והיינו דווקא לכאורה במה שנחסר אבל אם ישנן בעין לא יצא לחולין ויוחזר הדבר להקדש ובזה ניחא דלא תקשה מהא דקדושין נ"ה ב' דאסיקנא לר"י הקדש בשוגג מתחלל במזיד לא מתחלל יעו"ש והטעם כי התם מיירי בדבר שהוא בעין אבל בדבר שאינו בעין אף במזיד צריך לשלם בעבורו ואיהו נפיק לחולין ובהכי ניחא הא דאיתא בפסחים כ"ז ב' ובתמורה ל"ד א' דאיתא שם כגון דנפל דליקה מאליו ועיי"ש רש"י ותוספות דה"ה דנפל במזיד יעו"ש ולפי הנ"ל ניחא דאם במזיד היה יוצא לחולין כיון דצריך לשלם הקרן מיהת אבל מתוס' פסחים כ"ט א' ד"ה מאן וכו' וד"ה ר' נחוניא וכו' משמע בהדיא דבמזיד פטור לרבי מטעם דחייבי מיתות פטורין יעו"ש וה"ה לרבנן דס"ל באזהרה דאין לוקין ומשלמין ועיין בתוס' כתובות ל' ב' ד"ה זר וכו' יעו"ש היטב. ויותר י"ל דמיירי רבינו שאכל בזדון ובלא התראה דממונא משלם ולא לקי וכר' יוחנן דס"ל הכי בכתובות ל"ה א' יעו"ש וכן פסק רבינו בפ"ח מהל' נערה הי"ב ובפ"ד מהל' חובל ה"ז יעו"ש היטב וה"ק כל האוכל בזדון ובהתראה לוקה. ואם לא היה התראה משלם הקרן והא דכתב בפ"ו מהל' תרומות ה"ו דאם אכל תרומה בזדון לוקה ואינו משלם שם מיירי בהתראה וקמ"ל התם רבותא דאע"ג דכפרה היא כמש"כ תוס' בפסחים שם ובכתובות שם מ"מ בהזיד בהתראה לוקה ואינו משלם וכאן בהקדש ג"כ רבותא היא דאע"ג דאינו כפרה מ"מ בלא התראה חייב לשלם. ואולי זה כוונת ההג"ה שכתב דלצדדים קתני יעו"ש ומ"מ יש לעיין בזה והמגיה הראה מקום לתשובות דבר שמואל סימן שכ"ו יעו"ש ואין הספר תחת ידי לעיין בו.
לאוכל כו' וה"ה וכו'. עיין מרן שהקשה הא התם במכות י"ז א' נפקא לן שאר קדשים כל חד מקרא גופיה ולא מעולה ותירץ דהתם מיירי לאוכל בחוץ למקומם אבל באוכל במקומם ילפינן מעולה והקשה דא"כ איך יליף מעולה דילמא עולה דווקא ותירץ דיליף בבנין אב מעולה יעו"ש והקשה ע"ז במל"מ דאיך יליף מעולה דהא לא דמי לעולה דהא קדשים קלים אע"ג דקודם זריקה אסור מ"מ לית בהו מעילה וכן אימוריהם דקודם זריקה אין מועלין בהן והא אסורין לאכול אלא ודאי אף דאסורין מ"מ לא ילפינן מעולה דנמעול בהם ואיך נילף קדשי קדשים קודם זריקה ואימורי קדשים קלים אחר זריקה בבנין אב מעולה ועוד אי מעולה ילפינן דכל שאינו כמצותו יש בו אזהרה א"כ ל"ל קרא לאוכל לפני זריקה דיש בו לאו מנדבותיכם ליליף מעולה דכל שאוכל שלא כמצותו לאו יש בו כן הוא כוונת קושיות המל"מ ועיין מה שתירץ בזה כידו הגדולה יעו"ש היטב. והא דפריך הש"ס במכות י"ח ב' ולילקי נמי משום כליל תהיה לא תאכל ולא אסיק אדעתיה דיש לומר דהכא מיירי בלא היה בו כזית דאם כן אמאי חייב אשארא הא כל הנך מילי ליתנהו רק בכזית ופשוט. ודע דמה שכתב הראב"ד דאזהרתו מדכתיב היא בתרומת הקדשים לא תאכל יעוין שם עיין יבמות ס"ח ב' יעו"ש אך לא ידעתי אמאי לא הביא מוזר לא יאכל קדש דמיירי בתרומה עיין שם בסוגיא ועיין תוספות זבחים ל"ג ב' ד"ה ההוא וכו' יעו"ש היטב.
משלם מה וכו'. כ"ז מבואר בב"ק קי"א א' ועיין כריתות כ"ב א' כ"ז א' יעו"ש היטב ועיין ת"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"כ.
מעכבין הכפרה וכו'. ב"ק קי"א ע"א ויקרא דבורא דחטאת פ"כ.
לא יצא. עיין בראב"ד ומרן יישב בשם מהר"י קורקוס יעוין שם ועיין בקרבן אהרן שם בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת אות ט' גרס בש"ס גירסת רבינו יעו"ש היטב ובלי ספק שזאת היתה גירסת רבינו ומעילתו היינו הקרבן ואשמו היינו הקרן ופשוט.
פטור מן התשלומין וכו'. זבחים מ"ח א' כריתות כ"ב א' ב' כ"ה א' ובתו"כ שם פרשה י"ב והלכה כחכמים וע"ע בתוספתא כריתות פ"ב ופ"ג.
מוסיף חומש על החומש וכו'. מרן הראה מקום מב"מ נ"ד ב' ולכאורה שם לא הוזכר כלל רק מחומש דתרומה ומחומש דגואל את הקדישו אבל במועל בהקדש ליתא שם והא התם מסיק הטעם בגואל הקדישו משום דכתיב ויסף חמישית כסף ערכך מקיש חומשו לכסף ערכו יעו"ש וזה לכאורה לא שייך הכא ואולי לפי ששם אסקינן דבכל מילי החומש הוי כקרן ה"נ הכא וצע"ק.
וכבר ביארנו וכו'. בפ"ד מהל' ערכין וחרמין ה"ה ופ"י מהל' תרומות הכ"ו ופ"ה מהל' מע"ש ה"א ומקורו מהא דב"מ נ"ד א' ועיין ת"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"כ ופרשת אמור פ"ו.
אסור ליהנות וכו'. עיין יומא נ"ט ב' ד"ה הוא לפני וכו' ומנחות נ"ב א' ד"ה גזרו וכו' ותוס' תמורה ג' א' ול"ב ב' ד"ה ואי מדרבנן וכו' ובמעילה ב' ב' בד"ה ומי איכא וכו' יעו"ש ועיין בע"ז מ"ב ב' ול' ב' ברש"י שם.
ואינו מוסיף וכו'. שם במעילה ב' ב' ובתוס' בד"ה ומאי איכא וכו' ועיין ברש"י שם י' ב' בד"ה ולא נהנין וכו'.
אסורין בגיזה וכו'. עיין בכורות ט' ב' י"ד א' ט"ו ב' כ"ה א' וחולין ק"ל א' ושם קל"ז א' ושם ל"ו א' ועיין עוד ספרי ראה פיסקא קכ"ד יעו"ש היטב ועיין נדה נ"ז א'.
לוקה מה"ת וכו'. חולין קל"ז א' בכורות כ"ה א' וספרי שם ועיין מל"מ שהביא בשם התוספתא דבפרה אדומה ועגלה ערופה לא שייך זה יעו"ש והנה הא דפרה מבואר בבכורות כ"ה א' יעו"ש וכן יש להוכיח ג"כ מהתם הך דעגלה ערופה יעו"ש היטב והבן ועיין במל"מ מש"כ בזה יעו"ש היטב.
אינו כגוזז וכו'. שם בבכורות כ"ה א' ועיי"ש כ"ד ב' בתוס' ד"ה וה"ט וכו' דכתב דמיהא מדרבנן אסור יעו"ש היטב ועיין ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
כדי רוחב וכו'. עיין בהלכות שבת פ"ט ה"ח יעו"ש והא דפריך התם בבכורות כ"ה א' מהא דפרה אדומה והא התם ליכא כשיעור י"ל דמ"מ חצי שיעור אסור מה"ת ועוד כי תוס' פירשו התם אף דגוזז ג"כ שאר השערות יעו"ש ועוד עיין בשבת צ"ד ב' דנוטל בזוג שתי שערות חייב ובמלקט לבנות מן השחורות אף באחת חייב וה"נ דכוותיה ויש לעיין כיון דגוזז שער הוא תולדה דגוזז א"כ אמאי חייב בנוטל שתי שערות לא יהא חמיר מגוזז צמר ויש לדחוק בזה ועיין.
הרי הן וכו'. נדרים י"ט א' ב"מ ו' ב' בכורות י"ח א'.
כמו שביארנו. לעיל פ"א מהל' איסורי מזבח ה"י.
אינה מותרת וכו'. חולין ק"ל א' בכורות י"ד א' ט"ו א' ב' תמורה ל"א א' ועיין תוספתא בכורות פ"ב.
הותרה באכילה וכו'. זה הלשון הוא מברייתא דבכורות ט"ו ב' יעו"ש וכתב שם התוס' כ"ו ב' דה"ה הגיזה שרי אחר שחיטה דהיינו כיון שנשחטה מותר לגוזזה וכ"כ בחולין ל"ו א' ד"ה ס"ד וכו' יעו"ש היטב ועיין בכורות כ"ה ב' ומעילה י"ב ב' ד"ה חלב וכו' וי"ג א' ד"ה אתיא וכו'.
אלא מדבריהם. כ"ה בבכורות י"ד א'.
ואסור להרביע וכו'. העיקר בזה כמש"כ המל"מ דמקורו הוא מהא דמו"ק י"ב א' וכן נציין שם בעין משפט ועיי"ש בנימוק"י דכתב די"מ דהאיסור הוא משום דישהנו כדי להרביע ומתוך כך אתי לידי גיזה ועבודה יעו"ש היטב ואולי זו היא שיטת רבינו ולכן לא כתב דלוקין ע"ז אולם מש"כ המל"מ דאיסור זה אינה רק בנקבה הנרבעת אבל לא בזכר הרובע יעו"ש הן אמת דמלשון רש"י שם י"ל כן אבל לא ידעתי האיך יפרנס הא דאין מרביעין בבכור והא הבכור הוא זכר וע"כ הוא רובע ולא נרבע וצע"ק. אבל יש לעיין לכאורה היכי משכחת לה דהמרביע בפסולי המוקדשים אינו אלא איסור לבד הא יש ג"כ משום כלאים ואולי אפ"ל דלהכי הוכרח המל"מ לפרש דמיירי באוחז הנרבעת אבל לא מיירי דמעלה הזכר מפסולי המוקדשים (אע"ג דלא נתכוין לזה המל"מ מדכתב דבזכר מפסולי המוקדשין שרי לכתחלה יעו"ש) אבל אכתי משכחת לה בשהעלה הזכר ולא הכניס בידים כמכחול בשפופרת ועיין בפ"ט מהל' כלאים ה"א יעו"ש שוב מצאתי במל"מ פ"ט מהל' כלאים הי"א שכתב לחלק בין קודם שנפדו לאח"כ יעו"ש היטב.
לתלוש את וכו'. בכורות כ"ד ב' ועיי"ש כ"ה א' דבלבד שלא יזיזנו ממקומו וכמש"כ המל"מ וגם צריך שיהיה בידו ולא בכלי דומיא דהתולש כדי לשחוט.
אסור בהנייה וכו'. שם כ"ו א' וכרבנן אליבא דר"י דאסרי אפי' בנשחט אח"כ יעו"ש דמסיק דהלכה כרבי יהודה ומש"כ רבינו אי שנשר מן הבהמה או מן הבכור והמעשר וכו' האי או מן הבכור וכו' נראה דט"ס הוא דהא הדין הזה הוא רק בבכור ומעשר אבל בשאר קדשים יתבאר הדין לפנינו לכן נ"ל דצ"ל מן הבהמה מן הבכור והמעשר וכו' ויש לעיין בזה.
הנושר מן וכו'. דוקא נושר מעצמו אבל תלש בידיו אסור מדפריך שם תולש מי איכא מאן דשרי אלא צמר שנתלש וכו' יעו"ש ודומיא דהכי שרי התם בחטאת ואשם אבל בתולש גם בחטאת ואשם אסור והא דאסור בבכור ומעשר אפי' בנשר מעצמו ג"כ מטעם זה ועוד דבמשנה שם ושם בברייתא פליגי בנשר מעצמו ואפ"ה אסרי רבנן.
מכל הקדשים וכו'. דלא מיבעיא ליה התם רק בעולה תמימה משמע אבל בבע"מ וודאי שרי דבע"מ קיל טפי מתם דבתם בבכור מודה עקביא דאסור ובבע"מ פליג ומדחזינן דהש"ס בעי התם בנתלש בתמימה דוקא אבל בבע"מ גם בעולה שרי ומינה דבחטאת ואשם גם בתמימים שרי כשנפלו מאליהם אבל בבכור ומעשר אסרי רבנן בהדיא בברייתא אפי' נשר מאליו מבכור בע"מ וזהו כוונת ר"י קורקוס שבמרן (אף שלשונו מגומגם קצת יעו"ש) אבל מרש"י התם כ"ו א' בד"ה התולש צמר וכו' משמע דבע"מ חמיר טפי ובודאי דפסול בעולה (ואולי אפשר ג"כ בחטאת ואשם) ומשום דאי שרית ליה אתי לשהויי אבל בתמימים דחזי לכפרה איבעיא ליה די"ל דלא אתי לשהויי וכמש"כ הצ"ק שם ולכאורה יש ראיה לדבריו ממאי דאיתא שם ע"ב טעמא דתולש הא נתלש שרי וכו' ועיין צ"ק שם שכתב וז"ל אין לדקדק דהא אליבא דרבנן קא בעי כמו שפי' רש"י לעיל ולרבנן אפי' נשר אסור וכ"ש נתלש ויש ליישב דוקא בע"מ ס"ד דאסרי רבנן אפי' נשר אבל נתלש כשהיה תם מתירין דלא חיישינן דילמא אתי למישהא עכ"ל ואפשר דרבינו ס"ל דלא מצינו לרבנן דאסרי בנשר רק בבכור בע"מ אבל בעולה לא שמענו להם לכן פשיט מהא דבכור תם דכו"ע מודו בזה ואפי' עקביא וס"ל דבתמימים שוו רבנן ועקביא דדוקא בתולש אסור ולא בנתלש מאליו ובתמימים שוה בכור לעולה דע"כ ליכא נפק"מ בין שאר דברים לבכור רק בבע"מ ולא בתמימים ואע"ג דלדידן בחטאת ואשם שרי אפי' בתולש ובתם דוקא חטאת ואשם שאני אבל עולה אי נימא דמשהי ליה שוה לבכור ואליבא דעקביא דמשוה בכור לעולה דבתמים אסור ובע"מ שרי והנה בתם בכור שוה לעולה תמימה דהכל חד טעמא הוא ולכן פשט שפיר דכמו בבכור תם שרי בנתלש מאליו ה"נ בעולה ואף לפי האמת אסור בבכור תם בנתלש מאליו היינו משום דאפי' בבע"מ נמי אסרי רבנן והלכה כוותייהו ולא עדיף תם מבע"מ משא"כ בעולה דבע"מ שרי לכן לא אסרו רק בתולש בידים אבל לא בנתלש מאליו והבן היטב ומ"מ צ"ע בזה.
בכור או וכו'. בכורות כ"ד ב' ושם פסק רב דהלכה כרבי יוסי בן משולם.
לעשות מקום וכו'. שם במשנה איתא עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ושם בש"ס כ"ה א' איתא אמר רב אשי אמר ר"ל לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור והקתני עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן תני לקופיץ עכ"ל הגמרא וזה שכיון רבינו שכתב לעשות מקום לסכין אבל בכלי אסור ועיין מל"מ ולפי מש"כ ניחא והבן.
מדברי סופרים וכו'. חולין קל"ה א' בכורות י"ד א' כ"ה א' מימרא דר"א.
אמו אסורה וכו'. תמורה י"א ב' ומבואר שם דה"ה הקדיש עורה אסור בעבודה מד"ס מפני כחש העור ומשמע מכאן דה"ה המקדיש לבדה"ב ג"כ אסור בעבודה ורבינו כתב כאן דוקא למזבח ובדין שאחריו כתב בין בבדק הבית בין למזבח לכן נראה לענ"ד דרבינו לא מפרש לה כרש"י התם אלא הכי מפרש ת"ש האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחש עובר שבה וס"ד דמדאורייתא אסור בעבודה מפני כחש עובר וה"נ ליתסר מפני כחש עורה ואע"ג דעבודה בבדה"ב אינו אסור רק מדרבנן מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומשני התם מדרבנן וכי גזרו רבנן דוקא בקדשי מזבח דמה"ת אסור בעבודה גזרו נמי באמה אבל בקדשי בדה"ב דאינו אלא מדרבנן ל"ג רק בהיה הבהמה גופה לקדשי בדה"ב אבל לא בהיתה היא חולין ועוברה לקדשי בדה"ב וה"ה בעורה דשרי ולכן לא מייתי רבינו דין דהקדיש עורה ובעובר התנה דוקא שיהא העובר קדוש למזבח משא"כ בדין שלאחריו דהתם מיבעיא ליה אם מדאורייתא עבר עליו בגיזה ועבודה לכן גם בקדושת בדה"ב מספקא ליה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומשום דילמא דינו כאילו פשט קדושתיה בכולו ולהכי התם הספק בגיזה נמי והבן.
הרי הדבר וכו'. שם בתמורה איבעיא דלא איפשיטא וכתב שם רש"י בד"ה הקדיש אבר וכו' דבעבודה ודאי אסור משום דמכחשה ליה ולא מיבעיא ליה רק בגיזה יעו"ש וכ"מ מלשון הש"ס דלא מיבעיא ליה רק בגיזה יעו"ש אמנם לרבינו משמע ליה דה"ה בעבודה נמי מספקא ליה והא דנקט הש"ס רק גיזה י"ל משום דבאינך איבעיא ליה רק בעבודה ולא בגיזה לכן תפס הכא בגיזה דהכא מספקא ליה בגיזה ג"כ או אולי היה גירסת רבינו בעבודה ובגיזה ויש לעיין בזה וה' יאיר עיני.