מזבח שמתו וכו'. מעילה ב' א' ב' י"ב א' ט"ו א' ודווקא בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב שפיר אית בהו מעילה כדאיתא התם ט"ו א' יעו"ש היטב ואי משום דבעי העמדה והערכה וכמש"כ רבינו בפ"ה מהל' ערכין וחרמין הי"ב י"ל דמיירי הכא שהיה לה העמדה והערכה כמש"כ התוס' שם בד"ה ואפי' וכו' יעו"ש ואי משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים עיין מש"כ תוס' שם ועיין מש"כ לעיל בפ"א מהל' איסורי מזבח הי"א ושם הארכתי בזה אמנם דברי רבינו הם גמרא ערוכה ומרן כתב וז"ל ואיכא למידק אמאי נקט רבינו קדשי מזבח הא ר"י קדשים סתם נקט וי"ל דלרבותא נקט קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב ועוד משום דבהאי פירקא עסיק בדיני קדשי מזבח משו"ה פתח בזה עכ"ל ולא ידעתי מה לו היה בזה לעין הבדולח ודעת רחבה כמהו. ויש ליישב קצת על פי מש"כ המל"מ בפ"ה מהל' ערכין וחרמין הי"ב בשם תוס' דחולין ר"פ ראשית הגז דבעינן דוקא שיפדה מחיים יעו"ש וכתב שכן היא דעת רבינו ג"כ יעו"ש היטב ולפ"ז צ"ל כתירוץ הראשון דתוס' במעילה יעו"ש אבל צ"ע דא"כ הך סוגיא לא אתי רק כר"ש ולא כרבנן עיין בכורות י"ד ותמורה ל"ב ב' וצ"ע בזה.

שכבר ביארנום. היינו כל הפסולין שנתבארו בהלכות פסולי המוקדשין.

מדברי סופרים. לכאורה הוא תמוה דהא במעילה ב' א' מבואר דמועלין בהם מד"ת יעו"ש היטב הן אמת כי שם ב' מבואר דדבר שעלה ירד אין מועלין בו מד"ת רק מד"ס יעו"ש ועיין מרן מש"כ בזה אבל יש לעיין דהא רבינו פסק בקדשי קדשים ששחטן בדרום דאם עלו לא ירדו עיין לעיל פ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"ז יעו"ש מש"כ שם וא"כ מועלין הכא מדאורייתא וכן בשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלכו"ע לא ירדו וא"כ יש לעיין אמאי סתם רבינו וכתב דבכולן אין מועלין רק מדברי סופרים וי"ל דרבינו ס"ל כי לפי מאי דמסקינן בשם רבה דקדשי קדשים ששחטן בדרום דאין מועלין בה רק מדרבנן אה"נ דבכל הפסולים אין מועלין בהן רק מדרבנן דבחדא מחתא מחתינהו כל הנך פסולין במשנה ומשמע דהמעילה דכל הנך כולהו מדרבנן ועוד יש להביא ראיה קצת לסברתו מהא דכתבו התוס' בזבחים ס"ז א' ד"ה והרי וכו' שכתב שם דק"ו דר"א הוא מדרבנן אלמא דה"ה דעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דמועלין בה מדרבנן יעו"ש היטב והבן והא התם אין מטמא בבית הבליעה וא"כ אם עלו לא ירדו ומ"מ אין מועלין בהן רק מדרבנן דליכא למימר דגמר ק"ו דלמעול מן התורה א"כ איך מייתי ראיה ממעילה דרבנן למעילה דאורייתא. וצ"ע עוד בזה ואי"ה יבואר עוד מזה.

בשלא היה וכו'. שם במעילה ב' א' ומנחות ק"ב א' ועיין לעיל פ"א ה"ב.

לאכילת כהנים. וכרבי יוחנן שם ה' א' ועיין מרן (ועי' מש"כ לעיל פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הט"ו מזה) שכתב דמשום דסוגיא דמנחות ק"ב א' אתי כוותיה דר"י יעו"ש והיינו לכאורה לפי שיטת רש"י התם אבל לשיטת התוס' שם בד"ה לא ראויה וכו' משמע אדרבא דאזלא אליבא דחזקיה יעו"ש היטב אבל נראה לענ"ד מטעם דהסוגיא דמעילה ז' ב' אתיא אליבא דמ"ד היתר אכילה שנינו עיי"ש בתוספות ד"ה האי ממונא וכו' יעו"ש היטב וע"ע בזבחים ס"ו ב' תוס' ד"ה ואלא במיצוי וכו' דמהתם מוכח דהלכה כר"י יעו"ש היטב.

כמו שביארנו. לעיל פ"א ה"ב.

אע"פ שקבלוהו וכו'. כצ"ל על כרחך למאן דס"ל היתר אכילה שנינו כדאיתא התם ה' א' ב'.

והבשר כולו. כ"ה עיקר הגירסא וכמש"כ מרן ושיעור דבריו דבדם אפילו יצא מקצת לא כדאי' התם במעילה ז' א' מימרא דר"פ ובבשר דוקא שיצא מקצת אבל יצא כולו לא כדאיתא התם ו' ב' מימרא דר"י יעו"ש היטב ועיין תוס' מנחות י"ב א' בד"ה הני וכו' (ועיין בתוספתא פ"ד דמנחות ולקמן הלכה ט).

וזרקוהו וחזרו וכו'. מעילה שם ה' ב' ועיין לעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין הכ"ח יעו"ש היטב.

כבר ביארנו וכו'. לעיל פ"ב ה"א.

אין מועלין וכו'. עיין מעילה ד' ב' ו' א' דשם מבואר דלאתויי לידי מעילה בעינן דוקא זריקה כתיקונה ועיי"ש ד' ב' תוס' ד"ה הפיגול וכו' טעם דלאתויי לידי פגול בעינן זריקה כשרה טפי ובתוס' שם ו' א' ד"ה כל וכו' והנה לפי מאי דפסק רבינו לעיל הלכה א' דהיתר אכילה בעינן א"כ מיירי המשנה בזרק בפיגול ומוכח דהלכה כרב גידל ג"כ לענין הא דאף לאפוקי ממעילה בעינן דוקא זריקה המועלת ולא זריקת פיגול ועיין בתוס' ו' א' ד"ה ת"ש ר"ש וכו' יעו"ש היטב והכי נמי משמע ז' א' מהברייתא דזריקה פסולה לא מפקא מידי מעילה ולא מייתי לידי מעילה אמנם רבינו מדלא הביא דין דמפקא ממעילה י"ל דסמך אברייתא דהתם ו' א' דתני ר"ש אומר וכו' דמשמע שם דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה אבל יש לעיין לכאורה דמברייתא דשם דהפיגול בקדשי קדשים וכו' לכאורה אי נימא דהיתר אכילה שנינו א"כ על כרחך ברייתא אתי כרב גידל יעו"ש היטב ובתוס' ד"ה ת"ש הפיגול וכו' יעו"ש היטב ועיין מש"כ לעיל בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ל"ג יעו"ש היטב ויש לדבר הרבה מזה ועי' בתוספתא דמנחות פ"ד וכתב שם המפרש דמוכח מינה דס"ל דזריקת פיגול מוציא מידי מעילה יעו"ש ואין דבריו מוכרחים ועיין לקמן הלכה ט' פירשתי אדרבה להיפך יעו"ש היטב.

חטאות המתות וכו'. ערכין ה' ב' תמורה כ"ב א' מעילה ג' א' י' ב' תוספתא שם פ"א ועיין לעיל סימן פ"ט סעיף ט"ז יעו"ש.

לא מעל. לכאורה משמע דאף מדרבנן אין בהם מעילה וכפרש"י בהדיא במעילה ג' א' אמנם בערכין ובתמורה שם פירש"י דוקא דפטורים מקרבן משמע דקרן מיהת משלם ככל מעילה מד"ס וכן פרש"י בהדיא במעילה י' ב' יעו"ש היטב ועיין בתוס' מעילה י"א ב' ד"ה תורין וכו' שכתב דאפילו מדרבנן לית בהו מעילה וכדמשמע משם ג' א' יעו"ש היטב וכן משמע מדברי רבינו כאן ולעיל סוף פ"ב יעו"ש.

מועלין בה וכו'. שם במעילה י"א א' ובתמורה שם.

חטאתו ואבדה וכו'. מעילה ו' ב' ועיין תוספתא פ"א שם.

אחר זו וכו'. שם ז' א' מימרא דר"א וכן מסיק שם רבי יוחנן יעו"ש היטב משום דלאו כגוף אחד דמי ועיין בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין הי"ג יעו"ש היטב ושם מיירי אפי' בשחטן בבת אחת יעו"ש בש"ס וברש"י ועיי"ש בתוס' ע"א ד"ה לא וכו' דנסתפקו אם בעינן שישחט שניהם בבת אחת או כל שקיבל דם השנייה קודם זריקת דם הראשונה בבת אחת מיקרי יעו"ש ומרש"י משמע דבבת אחת היינו ששחטו שני כהנים בבת אחת יעו"ש והיינו כחלוקה הראשונה יעו"ש.

חטאת העוף וכו'. זבחים ס"ו ב'.

בשינוי מקום וכו'. אחטאת מיירי שהזה אותה למעלה דאילו מליקתה בכל מקום במזבח כשרה כמו שנתבאר לעיל פ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ט ועי' לעיל פ"ז מהל' פסולי המוקדשין הל' ה' ז'.

שנתפגלה או וכו'. כדלעיל הלכה א' וכ"מ בתוספתא דמנחות פ"ד יעו"ש היטב.

קומץ שיצא וכו'. דהוי כמו דם שיצא לחוץ דלעיל הלכה א' וכ"ה בתוספתא דמנחות פ"ד.

לן וחזר וכו'. דהוי כמו דם שלן קודם זריקה דלעיל הלכה א' ועיין בתוספתא שם. ואמרתי להעתיק לשון התוספתא בשלמות ואנתחנה לבתרים לאותיות כל דין ודין בפ"ע. (א) קמץ בשתיקה ויצא הקומץ חוץ לקלעים וקטרן בשתיקה ה"ז כמות שהיה מועלין בשירים ואין חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא. (ב) נטמא הקומץ וקטרו בשתיקה אין מועלין בשירים אבל חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמא ואין הציץ מרצה לא על הלן ולא על היוצא. (ג) קמץ בשתיקה ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר הקומץ בשתיקה ר' אליעזר אומר ה"ז כמו שהיה מועלין בשיריים ואין חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא ר' עקיבא אומר הורצה הציץ על היוצא ואין (מועלין כצ"ל) בשיריים אבל חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא. (ד) נטמאו השיריים והקטיר את הקומץ בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בהם אבל חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. (ה) קמץ בשתיקה ויצא קומץ חוץ לקלעים וקיטרו חוץ לזמנו או שקמצו חוץ לזמנו ויצא קומץ חוץ לקלעים וקטרו בשתיקה או שקימץ חוץ לזמנו ויצא חוץ לקלעים קיטרו חוץ לזמנו מועלין בשיריים ואין חייבין עליהם משום פיגול. (ו) נטמא הקומץ וקיטרו חוץ לזמנו עדיין מועלין בשיריים וחייבין עליהן משום פגול שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. (ז) קמץ בשתיקה ויצא שיריים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שיריים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו ר' אליעזר אומר ה"ז כמות שהיה מועלין בשיריים ואין חייבין עליהן משום פגול ר' עקיבא אומר הורצה הציץ על היוצא עדיין מועלין בשיריים וחייבין עליהן משום פגול. (ח) נטמאו השיריים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו הכל מודים שעדיין מועלין בשיריים וחייבין עליהן משום פגול שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא. (ט) שתי הלחם שיצאו חוץ לקלעים ונזרק דמן של כבשים חוץ לזמנו ר' אליעזר אומר אין חייבין על לחם זה משום פיגול עכ"ל התוספתא (וכ"ה בתוספתא זבחים פ"ד לענין קרבנות יעו"ש). ועכשיו אתחיל לפרש מש"כ בסימן א' הוא פשוט לפי שהקומץ הוא כדם שהקמיצה הוא כשחיטה כמש"כ לעיל פי"א מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש וביצא הדם כו"ע מודו דאין הציץ מרצה לכן אין הקטרה כדין לכן לא יצא מידי מעילה ואין חייבין עליהן משום נותר וטמא דאין חייבין עליהן משום נותר וטמא רק עד שיקרבו מתיריו עיין לעיל פי"ח מהל' פסולי המוקדשין הט"ז והי"ט יעו"ש היטב וכאן לא קרבו מתיריו מיקרי שההקטרה היתה פסולה. ובדין ב' שנטמא הקומץ והציץ מרצה על טומאתו ומיקרי קרבו מתיריו לכן אין בו מעילה לפי שההקטרה כדין היה והו"ל שעת היתר לכהנים אבל חייבין עליו משום נותר וטמא דזה מיקרי קרבו מתיריו בהכשר ועיין במנחות כ"ה א' ב' (ובתו"כ צו פרשה ט') ופשוט. ובדין ג' שיצאו השירים בהא פליגי דלר' אליעזר דאמר דאין זריקה מועלת ליוצא הוי כאילו לא קרבו מתיריו לכן מועלים בהם ואין חייבין משום נותר וטמא אבל לר' עקיבא דזריקה מועלת ליוצא הוי זריקה מעלייתא ולכן אין מועלין בשירים וחייבין משום נותר וטמא ומיירי הכא ביצאו מקצת השירים וכנ"ל בהלכה א'. ובדין ד' בנטמאו השיריים וס"ל דציץ מרצה על אכילות כדאיתא במנחות שם כ"ה ב' והו"ל כאילו נטמא הקומץ המבואר בדין ב' (ויש לעיין קצת הא מבואר בפסחים ע"ז א' דליכא תנא דס"ל דציץ מרצה על אכילות רק ר"א יעו"ש והא מבואר הכא דר"ע נמי ס"ל כן אמנם עיין מש"כ לעיל פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד דר"ע כיון דס"ל דמועלת ליוצא כ"ש דמועלת לטומאה יעו"ש ומכאן ראיה ברורה לפ"ז והבן). ובדין ה' דיצא הקומץ חוץ לקלעים דבזה לכו"ע לא מרצה כמש"כ בדין א' גם ההקטרה היתה במחשבת פיגול או דהקמיצה היתה במחשבת פיגול ושוב יצא לחוץ והקטרה היתה ג"כ במחשבת פיגול דהוי כאן תרתי לריעותא מחשבת פיגול ויציאת הקומץ לכן לא יצא מידי מעילה לפי שלא היתה הקטרה כדינה ולא היה לו שעת היתר לכהנים וגם אין חייבין משום פגול לפי שנתערב בה פסול אחר וכמו שנתבאר לעיל בפט"ז מהל' פסולי המוקדשין ה"א יעוין שם היטב וכ"ז פשוט. ובדין ו' בנטמא הקומץ דבזה ודאי מועיל הזריקה כמבואר בדין ב' רק שההקטרה היה חוץ לזמנו מועלין בו לפי שס"ל כרב גידל דאין זריקת פיגול מוצאת מידי מעילה (עיין לעיל הלכה ג') וחייבין עליו משום פיגול לפי שקרבו כל מתיריו ואי משום טומאה לית לן בה. ובדין ז' בקמץ בשתיקה ויצאו השיריים והקטיר הקומץ חוץ לזמנו דיש כאן תרתי לריעותא דהקטרה היה במחשבת פיגול והיה ג"כ יציאת אימורים או דהקמיצה היה חוץ לזמנו והזריקה היה בשתיקה דיש ג"כ תרתי לריעותא בקמיצה וביציאת השיריים או דבין הקמיצה ובין ההקטרה היה במחשבת פגול ובאמצע היה יציאת שיריים והנה לר' עקיבא דיציאת שיריים לא מעלה ולא מוריד וכמו שנתבאר בדין ג' א"כ אין כאן רק ריעותא חדא דנעשה במחשבת פגול ולכן ס"ל דמועלין בו דזריקת פגול אינה מוציאה ממעילה (כמו שנתבאר בדין ו') אבל חייב משום פגול דקרבו כל מתיריו במחשבת פיגול מיקרי והוי כאילו לא נתערב בו פסול אחר משא"כ לר' אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא א"כ נתערב בו פסול אחר דיציאה לכן ג"כ אין חייבין משום פגול (ולכו"ע אין חייבין משום נותר ומשום טומאה). ובדין ח' בנטמאו השיריים וס"ל דציץ מרצה על אכילות (וכמו שנתבאר בדין ד') והוי כאילו לא נטמאו רק שהיה בו פסול שהקטיר חוץ לזמנו (וה"ה בקמץ חוץ לזמנו והקטיר בשתיקה או שקמץ והקטיר חוץ לזמנו וכמו שנתבאר בדין ז' רק שלא רצה להאריך ונשמע זה מדין הקודם) לכן כו"ע מודים שחייבים עליו משום פיגול דלא נתערב פסול אחר בזה אבל מועלין בו דזריקת פיגול אינה מוצאת מידי מעילה. ובדין ט' הדבר פשוט כמו בדין ז' כי טעם אמר להן והדבר מובן מאיליו. והנה הארכתי בבאור התוספתא כי כמה הלכתא גברוותא איכא למישמע מינה חדא דהלכה דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה. ומדין ז' מוכח דאפי' פיגל בשחיטה והזריקה היתה כתיקונה דמ"מ אין מועלת להוציא מידי מעילה ודלא כמו שמשני במעילה ג' ב' רק כמסקנא דהתם ז' א' דאם פיגל בשחיטה וזרק בשתיקה אינו מוציא מידי מעילה יעו"ש היטב ודוק. ועוד נשמע מינה כי בדם מודה ר"ע דאינו מועיל ליוצא וגם נתגלו דברי רבינו בסעיף זה והמפרש כתב דכללא הוא דס"ל דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה רק היכא שנתערב בו פסול אחר הוי זריקה פסולה ואינה מוציאה מידי מעילה ולא הוי פיגול יעו"ש ודבריו אין לו שחר וכמו שרמזתי עליו לעיל ה"ב ד"ה אין מועלין יעו"ש היטב ודוק היטב בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה'.

יצאו השיריים וכו'. כבר נתבאר זה בעזר ה'. ועיין מרן שהקשה מהא דלעיל פ"ב ה"ז שכתב ואם נפסלו השיריים או שחסרו יעו"ש ובאמת בש"ס במנחות י"ב א' לא נזכר שם רק שחסרה ומטעם דדילמא זה גרוע מיוצא אבל יוצא לר"ע פשיטא לן דמוציא מידי מעילה וכן טומאה וכמש"כ לעיל פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד וכן לעיל שם פט"ז הי"א לא העתיק רק חסרו השיריים ובאמת לא ידעתי מקור לדברי רבינו בפ"ח. אבל דלא לישווייה ט"ס צ"ל על כרחך דנפסלו לא מיירי בטומאה ויוצא רק דומה לחסר כמו התליעה הסולת שנתבאר פסולו לעיל פ"ו מהל' איסורי מזבח ה"א שנגעו בה מחמת פסול בע"מ כמו דאיתא שם ובהלכה ג' יעו"ש היטב וכדומה לזה ועוד צ"ע בזה ואולי י"ל שנפסלו היינו שיצאו כולם או נטמאו כולם (אבל הא בנטמאו כולם אין מקריבין קומץ עליהם וכן ביצאו כולם כמבואר לעיל פי"א מהל' פסולי המוקדשין ה"כ וצ"ע). גם מש"כ בשם ר"י קורקוס דמיירי ביצאו מקצת השיריים והנה כן כתבתי לעיל בהלכה ט' בתוספתא בדין ג' ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעתו הגדולה.

מק"ק כולם וכו'. משמע אפי' נהנה מחטאת דינא הכי ולא דמי לנהנה מדמי חטאת שמבואר לקמן בפ"ד ה"ז דלא דמי דמים לגוף הבהמה כיון דנהנה מגוף הבהמה מ"מ הבהמה עצמה קרבה חטאת כמצותה לכן אין דינה כחטאת המתות וכן משמע לכאורה שם בש"ס דדוקא בנהנה מדמי חטאת אז הדין באם כיפרו הבעלים ילך לים המלח אבל אכתי צ"ע קצת בזה.

לנדבה. כרב במעילה ט' ב' ומש"כ מרן בשם ר"י קורקוס הטעם משום דהא דתניא כוותיה דלוי אינו עיקר כיון דהוא בעצמו תני לה יעו"ש עיי"ש היטב בתוס' ד"ה הלמידין וכו' שלא כ"כ יעו"ש וביותר נראה שסמך על התוספתא.

ללשכה. עיין מרן בשם התוספתא דסוף מעילה.

ק"ק שנטמא וכו'. מעילה י' א' מבואר דמפרש בנהנה קודם זריקה וכן פרש"י התם אבל התוס' בד"ה הכל מודים וכו' פירשו דמיירי שנטמא קודם זריקה והוא נהנה אחר זריקה יעו"ש היטב דהוכיחו מהא דשם ו' ב' דפליגי ר' אליעזר ור' עקיבא לגבי יוצא יעו"ש היטב אמנם באמת לפי מה שהבאתי התוספתא דמנחות לעיל ס"ק כ"א מבואר שם דהכל מודים דנטמאו השיריים דהציץ מרצה עליו יעו"ש וא"כ מותר מטעם דהוי זריקה מעלייתא והוי כמו שעת היתר לכהנים ואילו הכא משמע דלכן לא מעל משום דלא חזי למידי ומאי קא מפסיד משמע דהטעם כיון דבלא"ה פסולי לא מיקרי קדשי ה' ולהתוס' צ"ל דאה"נ קאמר מאי קא מפסיד כיון דזרק כבר א"כ הרי הורצה והוי כשאר קדשי קדשים שיש בהם היתר לכהנים (ועיין בהתחלת דבריהם יעו"ש) ודחוק קצת. ולדברי רש"י ורבינו יש לומר דהתם ביצאו מקצת האימורים שהדם נזרק כהלכתו א"כ יש בו מעילה קודם זריקה כשאר קדשי קדשים קודם זריקה משא"כ הכא דמיירי בנטמא כל הבשר דאז הוי קדשים פסולים ואין הדם נזרק עליהם לכן לא מיקרו קדשי ה' ועיין לעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ל"א יעו"ש היטב ומ"מ צ"ע בזה דהו"ל למעול מד"ס כמו קדשים שמתו לעיל הלכה א'.

אע"פ שהעלן וכו'. שם בש"ס משמע דווקא משהעלן לראש המזבח דפטור מטעם דנעשה מצותו משא"כ אם נהנה קודם שהעלה לראש המזבח דחייב ומיירי לאחר זריקה ועיין לעיל פ"ב ה"א יעו"ש וא"כ זה שכתב רבינו אע"פ שהעלן לראש המזבח דמשמע דזהו רבותא וכ"ש אם לא העלן לראש המזבח דלא מעל צ"ע. ואם נימא דמיירי שנהנה מהם קודם זריקה וקמ"ל אע"פ שהעלן לראש המזבח אע"פ שקלטן המזבח מ"מ לא מעל חדא דלישנא דש"ס לא משמע כן דמשמע דהטעם משום שכבר נעשה מצותו ועוד דהא כבר כתב זה בפ"ב ה"א וצ"ע.

חלבן וביציהן וכו'. שם במעילה י"ב ב' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"כ. ומה דאיתא שם י"ג א' מה בכור מועלין בו וכו' ר"ל דאסור ליהנות ממעשר וכ"כ תוס' יומא נ"ט ב' ד"ה והרי וכו'.

הקדשים וכן וכו'. שם י"ג א' ובמכילתא משפטים פרשה י"ט.

ולומר חלב וכו'. כן פי' רבינו בפי' המשניות שם וכ"ה שיטת התוס' בד"ה אתיא וכו'.

הקדש לוולדות וכו'. עיין ראב"ד ומרן.

למזבח קדושת וכו'. מעילה י"ב ב'.

דמי בהמה וכו'. דאם היה אומר על בהמה דמי זה לשלמים היה הוא בעצמו קרב כדאיתא בהל' ערכין פ"ה הי"ד ולעיל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ה יעו"ש היטב.

כמו שיתבאר. לקמן פ"ה הי"ג.