רחב ב' וכו'. עיין שבת ס"ג ב' וסוכה ה' א'.

קדש מלמטה וכו'. ובגירסא שלפנינו קדש למ"ד למטה וי"ה למעלה וכמש"כ המגיה במרן יעו"ש ובילקוט ראיתי הגירסא י"ה מלמעלה וקדש למטה ואולי ט"ס וצ"ל למ"ד י"ה למעלה וקדש למטה וכגי' רבינו. ועי' בתוס' שם ושם שקדש היה כתוב בתחלת שיטה שניה וה' היה כתוב בסוף שיטה ראשונה יעו"ש.

ופעמים כתבוהו וכו'. וכעדות ר' אליעזר ב"ר יוסי שם ושם.

כיצד הי' וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחריו עד שהאותיות בולטות מלפניו ומודבק בשעוה שאמר אינו כלום עכ"ל והנה כוונת רבינו דחופר מבחוץ כדי שיהיו האותיות בולטות מלפניו ואי היה מונח על דבר קשה היה אותו הדבר מעכבו ולא היה מניח את האותיות להיות בולטים לחוץ לכן היה מניח את הציץ על דבר רך כן נ"ל ברור כוונתו ויצא לו כן מסוגיא דגיטין כ' ב' יעו"ש היטיב והראב"ד מפרש דהיה מכה בחותם שהיו אותיותיו בולטות מאחוריו דבזה נמי שרי דעד כאן לא קמיבעיא ליה התם בש"ס רק בחותם שאותיותיו שקועות אבל בחותם שאותיותיו בולטות שפיר דמי. אבל מש"כ הראב"ד וז"ל ומודבק בשעוה שאמר אינו כלום עכ"ל לא זכיתי להבין כי כוונת רבינו לדעתי הוא כמש"כ.

בשתי קצותיו וכו'. וכתב הראב"ד וז"ל א"א עוד יש בו נקב באמצע שמכניס בו פתיל תכלת וכורכו על המצנפת וקושרו עם הפתיל שבראשו שהוא קשור לו כנגד ערפו עכ"ל והנה המחלוקת הזאת איתא ג"כ בין רש"י בחומש ובין הרמב"ן ורש"י ס"ל כראב"ד ורמב"ן ס"ל כרבינו יעו"ש ונזכר במר"ן ג"כ.

שיהיה נקשר. עי' ברמב"ן שם.

כולו תכלת. יומא ע"א ב' וזבחים פ"ח ב'.

שנים עשר. שם ביומא.

בתחלת אריגתו וכו'. מבואר בתורה וכמש"כ מרן.

ואין לו וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א גם זו מנין לו עכ"ל ועיין רמב"ן על התורה שהאריך להוכיח בזה מלשון המקרא דבמעיל כתיב הכל בלשון עטייה יעו"ש וגם הכריח שהיה לו כנפים מדכתיב בכנף מעילו ועוד מלשון הש"ס דנקטו מצד זה ומצד זה אלמא דהיה לו ב' כנפים יעו"ש היטיב ונפלאתי על מרן שכתב וז"ל והנה הרמב"ן בפי' התורה כתב כדברי רבינו ואפשר באיזה ברייתא מצא כן עכ"ל ואיך לא השגיח בדבריו לראות שהתעצם להשיג על רש"י ז"ל בסברות שהוציא מדעתו ולמה לא הזכיר מאומה שום רמז שמצא ברייתא כדבריו אלא ודאי מש"כ כתב מדעתו.

לכל בגדי וכו'. כ"ה ביומא ע"ב א' וע"ע לקמן הלכה י' ועי' מש"כ לעיל פ"א מהלכות בית הבחירה הי"ז יעו"ש והנה מבואר מלשון הש"ס דכל בגדי כהונה ילפינן ממעיל דגלי קרא בחד וה"ה באידך ואי קשיא ליליף מהא דלעיל סי' א' הנ"ל י"ל דשם איירי מענין המזבח והיכל אבל שאר דברים לא ילפינן מינייהו לכן בעינן קרא גבי מעיל וה"ה לכל הבגדים ועיין לקמן פ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"כ מש"כ בזה יעו"ש היטיב.

שזור שמנה וכו'. עי' פ"ח הי"ד.

שלא פתחו וכו'. עיין זבחים פ"ח ב'.

זוגים וכו'. בזבחים שם ובויקרא רבה אחרי מות פכ"א יעו"ש ודע כי נחלקו בזה רש"י והרמב"ן בחומש כי לדעת רש"י היו הפעמונים תלוים בין הרמונים שבין שני רמונים היה פעמון אמנם לדעת הרמב"ן היו הפעמונים נתונים בתוך הרמונים ממש והרמון מקיפו מבחוץ יעו"ש היטיב והנה לשון הש"ס שלפנינו (שם בזבחים) ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין ותולה בהן שלשים וששה בצד זה וכו' ומלשון זה משמע כדעת הרמב"ן שהיו תלוים הפעמונים בתוך הרמונים אמנם מלשון רש"י בד"ה עינבלים וכו' משמע שהיתה גירסא שלו ותולה בו וכו' ומלשון זה משמע דהיו תלוים הפעמונים על המעיל גופיה יעו"ש ולא ירדתי לסוף דעת מר"ן שהביא גי' הש"ס שלפנינו ותולה בהן וכו' ושוב כתב דלישנא דברייתא משמע כרש"י מדנקט לישנא דתולה בו יעו"ש אם לא כי ט"ס הוא והוא גורס ותולה בו וכו' ודע שאני תמה למה נתנו מספר על הפעמונים ולא על הרמונים כיון דהכל חדא. ולפי שיטת רש"י לא ידעתי למה נקטה התורה בלשון דעיקר הם הרמונים ופעמונים הם בתוך הרמונים דילמא איפכא דהרמונים בתוך הפעמונים דמאן מפיס ואולי לכן הקדימה הרמונים כיון שהם משלש מינים משא"כ הפעמונים הן ממין אחד. ושוב קאמר פעמון ורמון וכו' הקדים הפעמון לרמון להורות דהכל אחד וכשם שכל פעמון תלוי בין שני רמונים ה"נ כל רמון תלוי בין שני פעמונים ועיי"ש בויקרא רבה כי מספר הרמונים שוה למספר הפעמונים (ובס' הדרת זקנים מבואר כרש"י).

נקרא פעמון וכו'. זה פשוט שם ובהרבה מקומות בש"ס (ועי' נזיר ל"ד ב' שבת נ"ח ב') רבו מלספר.

ונותנו עם וכו'. כ"ז מבואר ביומא ע"ב א'.

מרובע ומשוקע וכו'. מש"כ משוקע כ"ה דעת רש"י בחומש אמנם הרמב"ן לא כתב כן רק שהיו בולטות לחוץ וכעין מזלגות היה מתחתיהם האוחזים בהם שלא יפלו יעו"ש היטיב וכ"ה במל"מ. וכן מש"כ מרובע עיין ברמב"ן שלא משמע כן יעו"ש היטיב וכן תמה המל"מ וצ"ע.

ונמצא כותב וכו'. כ"ז מבואר במדרש רבה ס"פ תצוה יעו"ש היטיב ותפס רבינו הראשון והאחרון ומש"כ שבטי יה עיין במרן מש"כ ע"ז.

זויות של חשן וכו'. תמוה לי אמאי לא כתב שיהיו טבעות התחתונות מלפנים החשן לצד גופו של כהן ולא מצד החוץ דהכי כתיב בקרא בהדיא על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה ואולי קורא ביתה לצד מטה לאפוקי לצד פניו וצ"ע.

באריג וכו'. ואצל הכתפות כתב ותופר עליו שתי כתפות דהכי מבואר בכתוב דאצל החשב כתיב וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהי' ואצל הכתפות כתב שתי כתפות חוברות יהיו לו אל שני קצותיו וחובר והיינו ע"י מחט וכפירש"י שם ומשמע עוד מדברי רבינו שהכתפות לא היו מחמש מינין שהאפוד נעשה מהן וכ"מ בתורה ולא פורש ממה נעשו הכתפות וצ"ע.

משוקע בבית וכו'. עיין לעיל הלכה ו' יעו"ש.

יהוסף וכו'. עיין מר"ן שהקשה על זה הא בש"ס סוטה ל"ו ב' איתותבה דעה זו יעו"ש ולפענ"ד כי לפני רבינו היתה גירסת הילקוט תצוה רמז שע"ט וז"ל הני חמשים אותיות נכי נכי חדא הוויין אמר ר' יצחק יוסף הוסיפו לו אות אחת שנאמר עדות ביהוסף שמו רנב"י אמר כתולדותם בכל התורה בנימן חסר והכא בנימין שלם ואביו קרא לו בנימין עכ"ל ולפי"ז ליכא כאן תיובתא וע"ע בירושלמי פ"ז דסוטה וז"ל והלא אינן אלא ארבעים ותשעה אמר ר' יוחנן בנימין דתולדותם מלא א"ר יהודא בר זבידא יהוסף מלא עדות ביהוסף שמו והלא אינן אלא עשרים ושלשה מכאן ועשרים ושבעה מכן א"ר יוחנן בנימן הוה חצוי בן מכן ימן מכאן עכ"ל ולכאורה מסוף דברי הירושלמי מוכח שר' יוחנן ס"ל דיהוסף היה מלא ובנימן היה חסר ושלא כדבריו הראשונים ודוחק לומר דאליבא מ"ד דכשם שהיו חלוקים בהר גריזים ובהר עיבל אזי היה יוסף מלא ובנימין חסר ולאידך מ"ד היה איפכא דא"כ מי דחקו בכך הו"ל לומר דבנימין היה חלוק כך בני מכאן מין מכאן לכן נ"ל שצ"ל איפכא ר' יוחנן אמר יהוסף מלא ור"י ב"ז אמר בנימין דתולדותם מלא ופסק רבינו כר"י ולענין קושיית הש"ס דכתולדותם בעינן י"ל דלק"מ דכתולדותם לא קאי על שמותם רק על סדר שנולדו ולפי דעת הת"ק ופשיטא דלק"מ ואי דלת"ק באבן הראשונה היה יהודה קודם לק"מ דכבר תירץ השנית כתולדותם ולא הראשונה כתולדותם. ואי כרחב"ג ג"כ לק"מ דאף דמפרש כתולדותם דקאי כל השמות יעו"ש הא לא אתי אלא למעוטי רק שמות שקרא להם משה אבל שם יהוסף לא מיעט בזה וכן ראיתי למראה הפנים שם. ועיין כאן במר"ן ודו"ק היטיב. ובפרט אם נאמר דגם לר' חנינא בן גמליאל הא דמקפידין על השמות כתולדותם אינו אלא באבן השנית ולרבינו היה כתוב שם יהוסף על אבן הראשונה. פשיטא דלק"מ. והנה דברי רבינו אינם עולים לא כפי דעת הת"ק ולא כדעת ר' חנינא בן גמליאל וכמו שהקשה מרן דלת"ק היה כתוב באחת יהודה ראובן שמעון לוי דן נפתלי ובשניה כתוב גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימין ולדעת רחב"ג היה כתוב על האחת ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן ובשניה היה כתוב יוסף דן נפתלי גד אשר בנימין יעו"ש ברש"י והנה מרן כתב דרבינו מפרש דברי רחב"ג דהיה כתוב בני לאה אחד ע"ז ואחד ע"ז וכן בני רחל היו כתוב אחד על זה ואחד ע"ז ובני השפחות היו באמצע בין בני לאה ובין בני רחל יעו"ש והטעם שפי' כן בדברי רחב"ג נראה לענ"ד פשוט דלדברי רש"י א"כ היה באחת כ"ח אותיות ובאבן השנית כ"ב וס"ל לרבינו דאף רחב"ג מודה דבעינן כ"ה על זה וכ"ה על זה ומשו"ה היפך נמי וכתב נפתלי על האבן הראשונה ודן על השניה והא דן קודם לנפתלי בלידה ועל כרחך הוא מטעם זה כי היכי דיהיה על כל אבן כ"ה אותיות. ובאמת אין לשון הש"ס סובלתו לפי' רבינו מדקאמר בני לאה כסדרן בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן וכו' ומשמע דכסדרן של בני לאה לא היה כמו בני רחל אם לא שנאמר דרבינו גורס ובני רחל וה"ק דבני רחל נמי כסידרן ושוב מפרש דהאי כסדרן אינו זה אחר זה אלא אחד מכאן ואחד מכאן והאי אחד מכאן ואחד מכאן קאי על כולהו. וע"ע בירושלמי סוטה שם יעו"ש (ושוב מצאתי אריכות דברים בזה בפתיחה לס' כנסת יחזקאל ובס' אור החיים על תורה יעו"ש ודבריהם דחוקים יעו"ש היטיב).

המזיח וכו'. עי' יומא ע"ב א' ומכות כ"ב א'.

דרך קלקול וכו'. עי' לעיל ה"ג ד"ה לכל בגדי ומש"כ שם.

וחשב האפוד וכו'. לעיל כתב דטבעות שעל חשב האפוד היה ממעל לחשב האפוד והטבעות מכוונים אל קצות החשן התחתונים והחשן היה על הלב א"כ קשירת החשב היה ממטה ללבו ולא נגד הלב ואולי ע"ז תמה הראב"ד וכתב עליו הפליג לעלות ואינו אלא למטה מטיבורו עכ"ל אך מ"מ איני יודע למה הפליג להשפיל כ"כ ובסי' שאח"ז ידובר עוד מזה אי"ה וע"ע ביו"ד סי' קצ"ח סעיף ל"ו יעו"ש היטיב ודו"ק בזה.

החשן התחתונות וכו'. כן עיקר הגירסא ועל הגליון כתב וז"ל א"ה צ"ל האפוד עכ"ל ולא ידעתי מה היה לו להגיה בדבר שאין לו שחר ונוסחא דידן ברורה כצמר צחור.