ולזה נוצר אח״כ עם ישראל כמו שאמר ישעיה הנביא מ״ט ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. ופי׳ לברית עם לתקן כל עם באמונה שהוא נקרא ברית וכמש״כ בס׳ שמות ל״א ט״ז ובכ״מ: לאור גוים בד״א. וזהו תכלית הבריאה כמו שאמר ה׳ ליהושע ד׳ כ״ד למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא למען יראתם את ה׳ אלהיכם כל הימים הרי דלכל עמי הארץ אין הרצון אלא שידעו את יד ה׳ ולא כמו תכלית סגולת ישראל שיהיו גם יראים את ה׳ כל הימים. והיה לזה התכלית. ההתחלה בימי יהושע האבנים שנצטוה לכתוב עליהם תורה שבכתב בשבעים לשון. וכתיב בזה הענין של האבנים. היום הזה נהיית לעם וגו׳ כמו שביארנו במקומו בס׳ דברים כ״ז ט׳. ואח״כ בא והגיע ע״י הפיזור הגדול של ישראל לזה התכלית כמו שנבאר ג״ז שם בעזרו ית׳. אמנם מראש הזהיר הקב״ה כ״ז לא״א ראש האומה הנבחרת. וכח כל האומה נכלל בשורשה. ובזה מובן הא דקיי״ל כר״י דגר יכול לומר אלהי אבותינו אלהי אברהם כו׳ והוא משום דכתיב כי אב המון גוים נתתיך כמש״כ התוס׳ בב״ב דפ״א בשם הירו׳ והקשה בחי׳ ריטב״א מכות פ״ג די״ט נהי דאברהם אב לגוים. יצחק ויעקב מא״ל ונדחק בישוב. ולדברינו מבואר דאברהם וכל זרעו אבות המון גוים הם:

והיינו דתנן אבות פ״ג המפר בריתו של א״א. ופי׳ בירו׳ פאה פ״א שהוא המושך לו ערלה. וכך פי׳ הרמב״ם בה׳ תשובה פ״ג ובהל׳ מילה פ״ג ה״ח. ולא כפרש״י שלא מל כלל. והא דאי׳ ביבמות פ׳ הערל דמשוך הוא מדרבנן היינו לאיסור אכילת תרומה וקדשים. וגם א״צ למול עוד הפעם. ולמדנו זה במכלתא פ׳ בא מדכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו ויבואר במקומו בס״ד אבל ודאי אסור למשוך מה״ת מהאי קרא והיתה בריתי וגו׳: והנה כבר נתקשה בהגמי״י הל׳ מילה על שתי ברכות שמברכין על המילה ולהכניסו. ונראה דהוא על שני מ״ע. תחלה מברך המוהל על מעשה החיתוך. ואחר שחתך מברך האב להכניסו שהרי בידו למשוך ערלת בנו והוזהר ע״ז במ״ע שמברכין עליה כמש״כ הרא״ש כתובות פ״א לענין שחיטה. ואע״ג שכאן הוא שב וא״ת מכ״מ מברך. והראיה מדבני מערבא מברכי לשמור חקיו בתר דמסלקי תפלייהו כדאי׳ ברכות דמ״ד ונדה דנ״א הן אמת דשיטת התוספות דטעמייהו דבמ״ע דס״ל דושמרת את החקה בתפלין הכתוב מדבר. שהוא מ״ע לחלוץ בלילה וא״כ הוא מ״ע בקום ועשה אבל בשב וא״ת לא מצינו דמברכין. אכן לשיטת התוס׳ קשה אמאי מברכין בתר דמסלקי תפילייהו היה להם לברך עובר לעשייתן או בעידנא דמסלקי. אלא העיקר כשיטת הרמב״ם בה׳ תפלין פ״ד הי״א דאע״ג דלילה לאו ז״ת דושמרת את החקה בתפלין הכ״מ מכ״מ אינו מחויב לסלק התפלין בלילה אלא אסור להניח. והכי אי׳ בירו׳ אית מימר להניח אסור כו׳. וזהו דעת רב אשי במנחות דל״ו דלא סליק תפלין בלילה. כמש״כ הגר״א א״ח סי׳ ל׳. ומכ״מ מברכי במ״ע אע״ג שהוא שב וא״ת כיון דבלשון מ״ע היא. וה״נ במילה צריך לברך על מ״ע דוהיתה בריתי אע״ג שהוא בשב וא״ת דהא שאין אנו מברכין על סלוק תפלין למאי דקיי״ל לילה לז״ת לדעת הרמב״ם היינו משום דקיי״ל כר׳ יוחנן במנחות שם וס״ל דושמרת הוא לאו. ואין מברכין אלא על מ״ע. ועפ״י דברינו מתיישב ג״כ שיטת הרמב״ם דבאין אב אין מברכין כלל להכניסו משום דמסתמא אינו ביד ב״ד למשוך הערלה: