הפעוטות והן כבן ט' וכבן עשר מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון. קשיא לי הא דאמרי' ביבמות פ' בית שמאי ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר קטנה שאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן. הא ידעה לשמור צריכה למאן והכא אמרי' עד שתגיע לפעוטות. לא קשיא התם שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה אבל הכא מתקדשת ע"י עצמה קאמרינן דבעיא שתהא כפעוטות: הגיעו לעונת נדרים כו'. פי' לאותו זמן שאפי' אמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו נדריהם נדר והקדשן הקדש דהיינו מי"ג שנה ויום אחד: כנגדו בקטנה חולצת. והוא שהביאה שתי שערות אבל קודם הזמן הזה אע"פ שהביאה שתי שערות לאו כלום הוא דקי"ל תוך זמן כלפני זמן: ואני תמה למה הניח פרק אחד והוא שאם יודע בטיב משא ומתן שממכרו ממכר בנכסי אביו אפי' בקרקעות מעונת נדרים ולמעלה כדאיתא בב"ב ולאו מלתא היא שלא חשב רבא כי אם שינוי העתים בפרקי השנים כמו שאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים אבל זה השנוי אינו תלוי בשנים אלא בדעת התינוק ובחריפות שלו: