יצירת האדם יצירת האדם באה בסוף בריאת מעשה בראשית לפי שביצירתו התאחדו כל היצורים. וכל הכוחות הגלויים והגנוזים במעשי בראשית הם גופים מתים שמצפים לפעולת האדם לגלותם ולהפעילם, נוסף לכך, האדם חונן בסגולה מיוחדת שאין דומה לה אפילו בצבאות השמים והיא: צלם אלקים שעל פניו, שנאמר: ״ויברא אלקים את האדם בצלמו״ ועליה אמרו רז״ל: חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם (אבות פ״ג י״ד) כלומר חביב הוא האדם מכל הבריאה כולה מפני שנברא בצלם אלקים, וחבה יתירה נודעת לו לאדם שהודיע לו יוצרו שבראו בצלמו, וכדכתב הרמב״ם ז״ל: הודעת מה שהטיבו לו שיעור הטובה, היא הטבה אחרת כי פעמים שיגמול טובה לאיש מבני אדם על דרך רחמנות ולא יודיעהו שעוד מה שעשה עמו מפני שהוא נבזה בעיניו (פירוש הרמב״ם שם). והם הם דברי רבינו יונה: חביב אדם שנברא בצלם אף כי לא יודע הדבר אליו כי נברא בצלם אלקים אעפי״כ היה חביב לפניו אחר שנברא בצלמו ובדמותו, וכשנגלה לנו הדבר חבה יתירה הודיענו .(שם).