קץ הגאולה הדבר אשר נאמין שהוא שם לשעבודנו שני זמנים: התשובה, וזמן הקץ, איזה מהם שיקדים תתחייב בו הגאולה, ואם תשלם תשובתנו – אין מביטין על הקץ. ואם תקצר תשובתנו – נעמוד עד השלמת הקץ. אולם אם ישלם הקץ קודם שנשוב, לא יתכן שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, שהוא הגלנו מפני חטאינו, וכאשר ארך גלותנו ולא שבנו – ישיבנו קודם שנתקן? – יהיה זה בשוא. אבל קדמונינו ז״ל קבלו שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות, ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא, כאמור: ״והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא״ [דניאל יב, א], ושנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות עד אשר יגרשום אל המדברות הרבים. וכן נאמר: ״והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים, כאשר נשפטתי את אבותיכם״ [יחקאל כ, לו]. וזה כדי שיתבררו ויתבחנו בטחונם וחוזק אמונתם.

אמנם אלה הדברים יהיו גורמים לאנשים שהם קטני האמונה שיאמרו: זה אשר היינו מקוים, וזהו אשר הגיע אלינו ממנו? ונגד אלה אמר אחריו: – ״וברותי מכם המורדים והפושעים בי״ [שם לח]. ועל הנשארים יראה להם אליהו וישיב את לבבם, אמר בו: ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא״ וכו׳ [מלאכי ג, כג].

וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד – ״מכנף הארץ זמירות שמענו״ [ישעיה כד, טז] (שם פ״ג ה. ראה סנהדרין לג, צה, צט, ירושלמי תענית א, מדרש איכה רבתי א, יט).