Hilkhot HaRamban on Nedarim Daf 46a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איבעיא להו בנדרו פליגי הדירו זה את זה מאי מי אמרינן בנדרו הוא דפליגי רבנן אבל בהדירו זה את זה מודו ליה רבנן לר' אליעזר בן יעקב דכי אנוסים דמו או דילמא אפילו בהדירו זה את זה פליגי רבנן ואתינן למיפשט מהא דקתני היה אחד מהן מודר הנאה מחבירו ופליגי רבנן תני נדור מחבירו הנאה ואמרינן הכי נמי מסתברא דקתני סיפא וכופין את הנודר למכור את חלקו אי אמרת בשלמא דנדר הוא היינו דכופין אלא אי אמרת דאדריה אמאי כופין אותו הא מינס אניס. הוו בה רבוותא בהדין שמעתא מאי קא מיבעיא להו תפשוט מהא דתנן הריני עליך חרם ואת עלי שניהן אסורין ואסורין בדבר של אותה העיר ואי סלקא דעתך בהדירו מודו ליה רבנן לראב"י הא אמאי תרמייה ופריקו איכא למימר כי קתני שניהן אסורין בבית הכנסת ארישא דמתניתין קאי דתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה וכי קתני הריני עליך ואת עלי שניהם אסורין בדבר שיש בו דין חלוקה ובכל דבר מיוחד לכל אחד ואחד ומילי מילי קתני והיינו עיקר בעיין בנדרו פליגי אבל בהדירו מאי משום דאיכא לפרושי למתני' להאי אנפא ולהאי אנפא והאי פירוקא לא מעלי דודאי אסיפא קתני לה ועוד דאי הוה צריך גמרא למיתי סכינא חריפא דמפסקא מתני' הוו מייתי לה למיפשט בעיין מינה ודחו לה בהאי שנויא דחיקא אלא הכי הוא דאיכא למימר דהם קתני ואסורין בדבר של אותה העיר אנודרין קאי אהני דקא אמרינן הרי את עלי אבל לא (א) אנודרין ושמעינן מדמרין דהא דקתני מתני' וכופין את הנודר שימכור את חלקו (ב) נדור והוא נודר קתני דכיון דאסר נפשיה בדחבריה חיישינן דלמא אתי לאשתמושי בדחבריה תשמיש דאסור כגון העמדת תנור וכירים דאסור אפילו לרבי אליעזר בן יעקב אבל מדיר לא אשכחן דכופין וכ"ש מודר דמינס אניס דודאי אין כופין וירושלמי פריש איפכא דאתמר התם בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ואתמר כופין לא על הדא אתאמרא אלא על הדא בתוך של חברך אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך (ג) (ואתמר כופין לא על הדא אתאמרא אלא על הדא) כופין את הנודר למכור את חלקו באומר הנייתי עלך אבל באומר הנייתך עלי לא כדחזינן לחד מרבוותא דסמך עליה וקא כתב בפיסקין דיליה שנים שהיו שותפים בחצר ונדר אחד מהם שלא יהנה בו השני כופין את הנודר למכור את חלקו ואנן לא סמכינן אלא אגמרא דילן אלא מיהו אשכחן דתניא בתוספתא היה אחד מהם רגיל להדיר אחרים הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור את חלקו ובהא איכא למימר מתרצתא היא ורגיל שאני ובדאמר חצרי אבל אמר חצר זו כי מכר נמי אסור. רישא דתוספתא כשם ששניהם אסורים לדור (ד) בחצרי כך שניהם אסורים לדור כשם ששניהם אסורין לגדל תרנגולים כך שניהם אסורין לגדל בהם בהמה דקה אמר רבה אמר זעירא מחלוקת כשיש בה כדי חלוקה אבל אין בה כדי חלוקה ד"ה מותר אמר ליה רב יוסף הרי בהכ"נ דכמי שאין בה כדי חלוקה דמי ותנן שניהם אסורים בדבר של אותה העיר אלא אמר רב יוסף אמר זעירא מחלוקת שאין בה כדי חלוקה פי' ומאן תנא ואסורין בדבר של אותה העיר רבנן אבל יש בה כדי חלוקה ד"ה אסור אמר רב הונא הלכה כראב"י וכן א"ר אלעזר הלכה כראב"י הדין הוא מסקנא דשמעתא וקי"ל כוותיה ואע"ג דאשכחן ליה לרבינא דהוא בתרא בפ' שור שנגח את הפרה* דאוקי פלוגתא דראב"י ורבנן ביש ברירה ובאין ברירה דראב"י סבר יש ברירה והאי לדנפשיה קא אזיל והאי לדנפשיה קא אזיל ורבנן סברי אין ברירה וקיימא לן בעלמא דבדאורייתא אין ברירה אפ"ה לא דחינן מסקנא דשמעתין מדלא אשכחן דפליגי עליה אמוראי במידי ולא דמיא האי ברירה לדעלמא דהכא לאו מידי דלא איתבריר האידנא ומתבריר למחר הוא דנימא (ה) איברא מילתא למפרע דכהשתא הוא אלא חצר שאין בה דין חלוקה היא וכל חד משתמש בכולה וכיון דשותפין כה"ג הוי תשמישתייהו מהשתא אמרינן כמאן דעייל לדנפשיה הוא ולא משתמש בדחבריה שאם תאסור עליו נמצא זה מוציא אותו מחצירו ואין אדם אוסר נכסי חבירו על בעליהן ובכה"ג אתמר התם בגמרא תדע דהא מיבעיא בעו לה הכא בהדירו דילמא אפילו רבנן מודו ליה לרבי אליעזר בן יעקב משום דכאנוסין דמו ולאו כל כמיניה דאסר נכסי חבירו עליו ואיצטריכינן לברור מילתא משום דאשכחן לרבינו חננאל ז"ל דפסק התם בפרק הפרה כרבנן ואנן כתבינן מאי דסבירא לן והכי פסקי בתראי אלא דאיכא מינייהו מאן דמזכי שטרא לבי תרי הוא דפסיק הלכה כראב"י וכמתניתין דקתני ואסורין בדבר של אותה העיר וכו' והא גמרא קתני בהדיא בית הכנסת כחצר שאין בה כדי חלוקה דמי ולא קא מפליג בינייהו במידי הילכך לראב"י זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו וכן הלכתא:
המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם יש לו בהן תפיסת יד אסור אין לו בהן תפיסת יד מותר׃
היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא:
האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר קונם לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח מת או שמכרן לאחר אסור:
בעי אבימי קונם לבית זה שאי אתה נכנס ומת או שמכרן לאחר מהו אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו או לא ופשטינן דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו והוא הדין בית זה ונכסים אלו והוא הדין לביתי זה ונכסי אלו אבל אמר ביתי ונכסי לכשיצא מרשותו מותר: ירושלמי*. ביתך זה משם מה אתה תופסו משם ביתך או משום זה נפל ובנאו הא לית ליה נשמעינה מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני או בית ארמלות לבתי ונפל היורשין חייבים לבנותו בית זה ונפל אין היורשים חייבים לבנותו׃