Hilkhot HaRamban on Nedarim Daf 52b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בעי רמי בר חמא שאני אוכל ושאני טועם דוקא הוא או לאו דוקא באלו לא קא מיבעיא לי דדוקא הוא דתנן אמרו לו כן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי וכו' כי קא מיבעיא לי בשאני אוכל ושאני טועם (ב) דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים ומותר בטרית טרופה ובציר אמר רבא וכבר יצא מהן. והא דתנן שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם ה"ז אסור בשלא במינו הוא כמעשה דר' יהודה בביצים שנתבשלו עם הבשר אבל במינו במשהו דגרסינן בפרקא דלקמן* אמר רבא שאני קונמות דאי בעי מיתשיל עלייהו הוו להו כדבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב ומהא שמעינן דכי קי"ל כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל דוקא במינו אבל שלא במינו בנותן טעם ומתני' נמי דיקא ונפל לתוך התבשיל בנותן טעם הא במינו במשהו ותניא נמי ר' שמעון אומר *כל דבר שיש לו מתירין כנון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור א"ל והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם מדקאמר להו לא נתנו בהן חכמים שיעור ואקשו ליה שביעית במינה משמע דאיהו נמי במינו קאמר ותו דתנן במסכת חלה *הנוטל שאור מעיסת חטין ונתן לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה א"כ למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם. קתני ואם לאו פטורה ואע"פ שיש לו פרנסה ממקום אחר אינו מוציא לפי חשבון כדקתני רישא התם שמע מינה אפילו דבר שיש לו מתירין שלא במינו בנותן טעם ותו אשכתן לה למילתא בהדיא בתלמוד ארץ ישראל *דגרסינן התם זה הכלל היה ר' שמעון אומר משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו חכמים להם שיעור אלא מין במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו להן חכמים שיעור מין במינו ושלא במינו בנותן טעם אילין נדרים מה את עביד לון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מעבדינן כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אמרין אין עיקור אלא מכאן ולהבא ודא מתניתין עבדה להן כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן הנודר מן הדבר ונתערב באחד אם יש בו בנותן טעם ה"ז אסור תפתר מין בשאינו מינו (ג) (מין במינו) בדבר שיש לו מתירין ואיצטריכינן להני ראיות דתמיה לן מאי דכתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות דיליה בענין פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאכלה בכותח דכיון דשרי למיכלה בבשרא הו"ל דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל דאלמא ס"ל למרן ז"ל דאפילו שלא במינו לא בטיל והא אתברר לן מילתא דשלא במינו בטיל אע"פ שיש לו מתירין אלא מיהו איכא מימרא בגמרין דקשיא אהך סברא ודילמא איהי אקשיתיה לרבינו הגדול ז"ל דתנן בפ' משילין *האשה ששאלה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן והוינן בה וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ומהדרינן אביי אמר גזרה שמא תעשה עיסה בשותפות רבא אמר תבלין לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל ורב אשי אמר משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והא מים ומלח בעיסה שלא במינו הוא ואפ"ה אמרינן דלא בטיל וכבר איפריק בהך קושיא דקסבר רב אשי כיון דעיסה בלא מים ומלח לא מתעבדא לעולם כמין במינו הוי תדע דהא איתמר עלה בריש שמעתא כי אקשו וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ואמר להו ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטים שלו בעשרה קבים של חברו יאכל הלה וחדי ואחיכו עלה וא"ר אושעיא דשפיר עבוד דאחיכו עלה מאי שנא חטים בשעורים דלא קאמר להו דהוה ליה מין בשאינו מינו ובטיל חטים בחטים נמי לרבי יהודה הוא דלא בטיל לרבנן בטיל מדקאמר רב אושעיא הכי ולא קאמר הא מים ומלח לגבי עיסה חטים בשעורים היא שמע מינה לחטים בחטים איכא לדמוייה משום דבדידהו מתעבדא עיסה ולאו בציר מינייהו ותו איכא למימר דלאו קושיא היא דהא מים ומלח בעיסה נותן טעם הוא ובכל איסורין שבתורה נמי לא בטיל אלא טעמא דקושיא בגמרא דכיון דלא חשיבי לגבי דין ממון ותחומין איסורא דתלי בדין ממון הוא ורבנן הוא דהוו סברי מעיקרא דמדינא בטלי בטעמא דרבי יהודה דפוטר במים ומלח סדומית לפי שאינן ניכרין מה שאין לומר כן בכל האיסורין ואתא רב אשי ופריק כיון דיש לו מתירין והרי אנו מחמירין בכל דבר שיש לו מתירין שאינו בטל במינו אפילו בדרבנן אע"פ שהוא דבר מועט ולא חשיב האי נמי אין נותן טעם שלו בטל אע"פ שאינו חשוב לענין תהומין אם מצינו שהחמירו במינו יותר מכל האיסורין דין הוא שנחמיר בהן שלא במינו כדין שאר האיסורין ואי אפשר לדחויי הנך ראיות דכתבינן משום הך קושיא אלא כי אמרינן דבר שיש לו מתירין לא בטל במינו אבל שלא במינו בנותן טעם הוא וכן הלכתא: