תניא דברים שיש בהן עינוי נפש מיפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים דברים שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מיפר בינה לבין אחרים אינו מיפר כיצד אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קונם שאיני עושה לפי אבא ולפי אביך לפי אחי ולפי אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אינו יכול להפר שלא אכחול ושלא אפקס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה שלא אציע מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ פניך ידיך ורגליך אינו צריך להפר רבן גמליאל אומר יפר משום לא יחל דברו דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו הא דקתני הכא שלא אכחול ושלא אפקס דברים שבינו לבינה הויין ולא עינוי נפש רבי יוסי היא אבל לרבנן עינוי נפש הוו ויפר לעולם. גרסינן בפ"ק* רבינא ה"ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו א"ל אי מיכנפין אין אי לא לא. שמע מינה תלת ש"מ בעל נעשה שליח לחרטת אשתו וש"מ לא יאה למישרא נדרא באתרא דרביה פירוש מדלא א"ל לתלמידיה למישרא לה ואתא לקמיה דרב אשי וש"מ כי מיכנפין שפיר דמי ואי לא (א) ליכנפי לא. תנן בנגעים* כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ואשכחן במכילתין פרק נערה המאורסה בגמרא דמערבא* דגרסינן הכי נדרה ושמע בעלה (ב) והיפר לה פשיטא שאינו מופר לה לענין הבעל. מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולאו מתניתא היא אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ולאו ר' יהודה היא תנינן בשם ר' יהודה ר' חייא תנא בשם חכמים שמעינן מיהא דהלכתא כרבי יהודה שאין הבעל מתיר נדרי אשתו ואין חכם מתיר נדרי עצמו ירושלמי* קונם הנייתי על בני העיר אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם.