אמר רב פפא בדיק לן רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כתובה כיון דאונס לגבי כהן כרצון לגבי ישראל דמי אין לה כתובה או דילמא מצית אמרה ליה אנא הא חזינא וגברא הוא דנסתחפה שדהו ואמרינן עלה מתניתין היא האומרת טמאה אני לך יש לה כתובה במאי עסקינן אילימא באשת ישראל ובמאי אי ברצון כלום יש לה כתובה ואי באונס מי מיתסרא על בעלה אלא באשת כהן ואי ברצון כלום יש לה כתובה מי גרעא מאשת ישראל אלא לאו באונס וקתני יש לה כתובה איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו ופשיט רב המנונא דנאמנת דאפילו למשנה אחרונה דקתני האומרת טמאה אני לך דלא מהימנא התם הוא דמשקרה דידעה דבעלה לא ידע בה אבל גבי גרשתני נאמנת דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה והוינן בה השמים ביני לבינך דמשנה אחרונה תהוי תיובתיה דרב המנונא והא רבא דידעה היא דבעלה ידע בה וקתני דלא מהימנא קסבר רב המנונא דהיא גופא אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומש"ה משקרה והלכתא כרב המנונא דסוגיין בכולהו תנויי כוותיה וכבר פסקה רבינו הגדול בהלכות כתובות ובגיטין (א) ומדקאמר מדמי לה למתני' שמעינן מינה דנאמנת אף לענין כתובה כדין משנה ראשונה ועוד מספר כתובתה נלמוד שכך הוא כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כדתנן בהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ומיהו איכא למידק אשמעתין הכא את אמר דכל מילתא דידע בה בעלה מהימנא דלא מחצפא ביה ודלא ידע בה בעלה לא מהימנא והתם בסוף הבא על יבמתו* אמרינן הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר ר' אמי דברים שבינו לבינה היא ונאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ אלמא במילתא דבעל לא ידע בה מהימנא ואי ידע בה ומכחש לה לא מהימנא ומסתברא לן דפירוקא דהך קושיא דכל היכא דאתיא היא לאפוקי נפשה מבעל בטענתה אי ההיא דילה מילתא דלא קים ליה לבעל כגון דאמרה בתוך עשר אינו יורה כחץ ובאה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה כיון דהיא היא דתבעה גירושין חוששין שמא עיניה נתנה באחר ולא מהימנא ואי מילתא דידע בה בעלה היא חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לאפוקי מיניה בטענה דשקרא אבל שמעתתא דהתם לאו על הדין ארחא איתמרא אלא אההיא דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל וקאמרינן דהיכא דשהה עמה עשר שנים וקא אתי הוא לאפוקה משום דלא בת אולודי היא אף על גב דקאמרה איהי האי דשהאי גבך עשר שנים ולא קא מולידנא מינך הוא אם קים ליה לבעל בטענתה וידע ודאי דשקרא קא טענה עליה דינא הוא דבעל מהימן דהמוציא מחבירו עליו הראיה וליכא למימר הכא חזקה אין אשה מעיזה פניה דהא איהו הוא דמפיק לה ואיהי לא תבעה גירושין וכיון דאיהו מפיק לה הויא לה הך טענה בשאר כל תביעות דתבעה אשה מבעלה כי מפיק לה דליכא למימר בהו חזקה אינה מעיזה אבל כי לא קים ליה לבעל במילתא ואיהי קים לה אמר רבי אמי דלדידה הימנוה רבנן דלאו כל כמיניה דלאפסודה כתובה בשמא. הדין הוא פירוקייהו דהנך שמעתתא ופירוקא תריצא ומעליא הוא:

סליק פירקא וסליק מסכת נדרים בסייעתא דשמיא בריך רחמנא דסייען אמן

מר רב יהודאי ז"ל החמיר ואמר אין בנו מי שיודע להתיר מחילת נדרים ושבועות ואין בנו לשון מרפא ומשני מר רב יהודאי לא נשנית נדרים בישיבה והגאונים שאחריו נמנעו מלהתיר נדרים אלא לדבר מצוה כגון שימת שלום בין איש לאשתו וכעין ארבעה נדרים שיראה כאילו נדר טעות ולא בחרטה ודוקא בהתרת חכם החמירו אבל בהפרת בעל לא החמירו דבעל מיפר ביום שמעו בין בנדר בין בשבועה כדברי הרב אלברגלוג"י ז"ל לרבינו האי גאון ז"ל אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר א) אין חכם מתיר אלא כעין ד' נדרים דמר [רב] יהודאי גאון ז"ל כד סליק מן מתיבתא אזקוקי לשבועות לא הוה מזדקיק ומאן דבתריה הוו אמרין לית בן כח למעבד מאי דלא עבדיה מר רב יהודאי אלא מיהו כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיית שלום בין איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא דכנשתא וכדומין לזאת מזדקקינן במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה ב) וכדרבי שמעון ברבי וכדר' ישמעאל בר' יוסי ג) וכדביתהו דאביי וכי ההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר ד) וכיוצא בה לא עבדינן: