Hon Ashir on Mishnah Bava Kamma Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נשברה כדו. שלא הניח אלא נתקל ונשברה, כ"כ התי"ט. וה"ט דלא קתני נשברה הכד, דהוה משמע הכד הנזכר ברישא דתנן המניח את הכד:
השופך מים. אצטריך לאשמועינן אע"ג דברשות עביד כמ"ש הר"ב:
המצניע וכו'. אצטריך לאשמועינן אע"ג דהצניעו:
את הקוץ ואת הזכוכית. לא שייך למימר הכא קוצו וזכוכיתו כדתנן גדרו תבנו וקשו, דהאי כדי להוציאם מרשותו הוא מצניעם כי מתפחד להנזק בהם:
וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו. אצטריך לאשמועינן דאע"ג דהנושא משאוי כזה מפשילו לאחוריו והנושא נר מביאה בידו לפניו, ואיכא למימר כשבעל הנר ראשון ועמד ונשרף הפשתן דהוי אנוס כיון דמתחילה כשעמד היו שני גופים מחלקים בין הפשתן לנר, אפילו הכי לא אמרינן הכי וחייב. והתי"ט כתב צריכות אחר:
שנים וכו'. החסרון הזה הוא כמו הכא במאי עסקינן, והוא מוכרח מלשון המשנה כמפורש בש"ס (דף לב.) דקתני בתחילה אחד רץ ואחד מהלך דלכאורה לא אצטריך תו שניהם רצים דאתו במכ"ש, אי לאו דמוקמינן לתרי בבי בשני זמנים:
אחד רץ. בע"ש וי"ט, נראה דלאו דווקא הוא אלא ה"ה לכל דבר מצוה, ולפי זה אתי שפיר הא דסתם התנא דבריו ולא פירט בע"ש וי"ט, דאף בשאר הימים אפשר שיהיה אחד רץ פטור כמו שניהם רצים:
ואין הנבלה יפה כלום. פי' אין הנבלה ראויה לכלום, כי לאוכל נבלות יש להם הרבה לאכול ובשביל זה אינה שוה כלום דלא קפיץ עלה שום זבינא, אבל בלאו הכי יש בה דררא דממונא, היינו טעמא דלא קתני ואין הנבלה שוה כבשר החי אלא יפה, דאילו קתני שוה הוה משמע דמחמת עצמה אינה שוה כלום כי היא כחושה או סרוחה או נרקבת, ואילו היה כן כמעט א"א שתשביח משעת מיתה עד שעת העמדה בדין דאדרבא לעולם היא מתנוולת והולכת, ורצה התנא לאשמועינן דבנבלה שהשביחה בשעת העמדה בדין פליגי כמ"ש הר"ב, וזה אינו אלא בנבלה שאינה יפה כלום לאוכלי נבלות דשכיחי להו אוכלים אחרים, אע"פ שהיא שוה דבר מה מחמת עצמה שכזו יכולה להשביח בשעת העמדה בדין במה דקפיץ עליה זבינא כשלא ימצאו אוכלי נבלות מה לאכול כבראשונה. ועוד כמעט דבר שא"א לשמוע הוא, שיהיה השור חי שוה מאתים מיד שנתנבל שלא יהיה שוה כלום מחמת עצמו:
שורו שבייש וכו'. כתב התי"ט פתח במאי דסליק, ע"כ. והא דלא פתח ברישא דמתניתין נמי בפיטורא דשור, ויהיה סדר פירוש דבריו כסדר פתיחתם, משום דהתם נמי פתח במאי דסליק במתניתין דלעיל בחיובא דשור:
שניהם פטורים. לא שייך למימר הכא המוציא מחבירו עליו הראיה כבשאר בבי דמתניתין, דאין החלוק הנזכר במתניתין בענין זה בין המזיק והניזק, אלא בין המזיקין החולקים על מי מוטל לשלם הנזק לניזק: