Hon Ashir on Mishnah Bekhorot Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בהמה דקה. אע"ג דבקרא קדים גסה לדקה, ור' יוסי נמי לא פליג אגסה דסליק כי אם אדקה, הקדים הדקה משום דשלשים דידיה קדמו לחמשים דגסה, כי אי אפשר לחמשים בלא שלשים:
הלכה חמורך. לשון נופל על לשון, חמור שהחמיר ואסר. ועוד אפשר לומר דאמר בלשון זה, לרמוז דאע"ג דבכתובות פ"ט ס"ל דמרחמין בדין, ס"ל הכא בענין זה אין מרחמין, ואפילו יצטרך למכור חמורו לשלם חייב לשלם. דאין לומר דמחמת עני[ו]תו אמר לשון זה, דהא עשיר היה כדמסיק בש"ס (נדרים סב.) בההוא עניינא דאכיל תאנים בשדה חבירו:
מלובן וצואי. פי' הר"ב מלובן מצואי, שרוחץ מצואתו, ע"כ. והכי פי' לישנא דמתניתין בדקדוק, מלובן והוא עדיין צואי, כלומר שאינו מלובן ממש בצבע לבן אלא שרוחץ לבד מצואתו, ולפי זה אם הוא מלובן ממש לוקחין ממש, דכולי האי לא טרח, כן נראה:
זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. כולל כל הדינים השנויים במשנה זח"ט, ונרמז בו קצת מדיני משנה י' באמרו דנו ומעידו, דמשמע דווקא אותו דבר, לאפוקי מדר' יהודה דמשנה ט', וזה הוא כשלא נרבה הד"א בק"ו, דאז גם על הדבר אחר לא דנו ולא מעידו, ודבר זה הוא מלתא דפשיטא דאדם דן ק"ו מעצמו: