עוף טמא פטור וכו'. מפני שצריך לפרט כשהעוף טמא והבצים טהורים או איפכא, דלא הוה שמעינן זה מזה, לא קתני סתם נוהג בטהור ואינו נוהג בטמא, כדקתני לעיל בגיד הנשה:

אפילו ארבעה. דלא רמיזי בקרא כי אם שלשה פעמים, והם לא תקח א', שלח ב', תשלח ג':

וחמשה. דלא תימא ארבעה דווקא:

אפילו לטהר את המצורע. כתב התוספת י"ט משמא דגמרא (דף קמא.) דאצטריך דלא תימא הואיל והוא אסור אסור בתשמיש המטה וכו'. והנה אני רואה שהעיקר חיסר, והוא מ"ש רש"י ז"ל, כמ"ד במועד קטן (דף ז:) ימי ספירו וק"ו לימי חליטו, ע"כ. דלפי פסק הלכה דבימי חלוטו מותר בתשמיש המטה לא שייך טעם זה כי ימי סיפורו דאסור לכ"ע הם אחר שהביא השתי צפורים וליכא למימר דלמצורע דל דמביא שתי תורים קאמר דלא שייך לומר עלייהו לטהר אלא לכפר. ועוד לא שמענו מעולם שתהיה כפרתו מעכבתו אלא לאכול בקדשים ולא בתשמיש המטה, אלא כי טבל והעריב שמשו של יום השביעי לטהרתו דשרי לאכול בתרומה אין ספק שמותר בתשמיש המטה, ואפילו כי לא טבל אם כבר עברו השבעת ימים מסופק אני דשמא יהיה מותר בתשמיש המטה, שהרי כתיב (ויקרא יד, ח) וישב מחוץ לאהלו (דפירשו רז"ל (מו"ק שם) על אשתו) שבעת ימים. הרי שתלה הכתוב איסור תשמיש המטה בימים ולא בטבילה וכ"ש בכפרה:

חולין מתחיל בהא ומסיים בהא, כי חולין מדבר בענייני המאכלים שהם מותרים בעולם הזה הנברא בהא (מנחות כט:), ונכנסים בפה שיש בה ה' מוצאות, והמאכל מביא לידי חטא כדכתיב (דברים לב, טו) וישמן ישורון ויבעט. ובפרט מאכל אסור כדכתיב (ויקרא יא, מג) ונטמתם בם. ולכן צריך לסמוך עצמו להא האחרת הרומזת לתשובה, כמ"ש רז"ל (מנחות שם) דמשום הכי היא פתוחה מן הצד דאי בעי ניעול בהא: סליק מסכת חולין. שבו דיני אוכלין: אם תתן בפה איסור האל זר בך ילין. לכן רץ ואל תסור מללמוד בתוך חולין: