אספקלריא. לעד"נ שפי' הרמב"ם הוא הנכון, שהוא הברי"ל שכתב התי"ט שרואים מצדו האחד מה שיש מצדו השני. כי כן אמרו ז"ל בילקוט ויקרא (רמז תל"ב) דכל הנביאים ראו מתוך שבע אספקלריות ומשה ראה מתוך אחת. וכן אמרו שם, בנבואת משה שהיה רואה באספקלריא המאירה ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה. והוא כי כינו האור הקדוש לדבר זכוכיי, וכשהוא בהיר הוא רואה השפע העומד אחר האור ההוא שמשפיע עליו הנבואה בבירור כמעט כצורתו ממש כמו שהוא, משא"כ בהיות האור ההוא עב או בלתי בהיר שאינו רואה אותו השפע מבורר. ופשוט הוא שאין השפע הזה צורת הנביא הרואה, עד שנאמר שצורתו הוא מה שרואה אחר האור ההוא שכינו אותו לאספקלריא כפי פי' הר"ב שהיא אספקל"ו שהאשה רואה בה את פניה, שהשפע נבואיי אינו כן אלא שפע אלהי המשים דבריו בפי הנביא, או שמראה לו מתוך השפע ההוא איזה חזיון והנביא רואה אותו כאדם הרואה דבר מה ע"י הפסק זכוכית בינו לבין דבר הנראה, שכשהזכוכית הוא בהיר הוא רואה אותו דבר בדקדוק רב עד שנראה בעיניו כאילו אין בינו לבינה שום מחיצה, וזו היתה נבואת מרע"ה. משא"כ בהיות הזכוכית בלתי בהיר שאינו יכול להבחין יפה הדבר הנראה מאחוריו, וזו היתה נבואת שאר הנביאים. וכזה כתב הרמב"ם בפירושו. ועוד דאספקל"ו מצינו במקרא ובמשנה פרק י"ד דמכלתין משנה ו' דנקראה מראה. ודוחק הוא לומר דשאני של מתכת משל זכוכית, ודמשום הכי שינה התנא לשונו מדפרק י"ד לדפרקין:

תמחוי שעשאו אספק"לריא וכו'. תניא בתוספתא (ב"ב פ"ז ה"ג) תמחוי שעשאו אספק"לריא אעפ"י שמשתמש בו טהור, היה טמא ועשאו אספקלריא טמא עד שיקבענו במסמר, ע"כ. ועל פיה נלע"ד לפרש המשנה הכי, תמחוי שנטמא ועשאו אספקלריא, עדיין הוא טמא כדתנא בסיפא דתוספתא עד שיקבענו במסמר. ואם מתחילה קודם שנטמא עשאו לשם אספקלריא טהור. שאינו מקבל טומאה כלל אעפ"י שמשתמש בו כדתנא ברישא דתוספתא:

שהוא נותנו על השלחן. אעפ"י שאין דרך להשתמש בו על השלחן, כיון שהוא נותנו על השלחן בעינן שיהיה ראוי לקבל כל שהוא שם לר' יוחנן בן נורי, אבל אם אינו משתמש בו לעולם על השלחן, כיון שהוא עשוי להשתמש בו בלי שיניחנו על שום דבר, וזה הוא דבר המצוי בכלי זכוכית שעלול להשתבר שיעשו אותו בענין שלא ישכחנו על שום דבר וישתבר, אעפ"י שאם יניחנו על השלחן לא יקבל כל שהוא, כיון שכשהוא בידו שהוא דרך תשמישו מקבל אפילו רבי יוחנן בן נורי מודה, כן נראה:

אמר ר' יוסי אשריך. מלכה העליונה הממונת על מסכת כלים, כמשאז"ל (שהש"ר פ"ו ב) ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, כי באמת על כל אחת ואחת ממונה מלאך אחד, כמבואר בזהר ויקהל (דף רו:) על ג"ן פרשיות, אלא שהמשנה להיותה בסוד השכינה מלכות שמים נקראים המלאכים הממונים על מסכתותיה בשם מלכות, ועל המלכה הממונת על המסכתא הזאת אמר ר' יוסי אשריך שנכנסת בטומאה, אשר סודה בקליפה כידוע ליודעי חן, שמהאי טעמא עיקם הכתוב כמה תיבות לפעמים שלא להוציא שם זה של טומאה מפיו כמשאז"ל (פסחים ג.) על פסוק (דברים כג, יא) [כי יהיה בך] (וה)איש אשר לא יהיה טהור. ואעפ"כ נתאמצת ויצאת בטהרה שאין לקליפה שליטה עליך עוד, ולכן אשריך שאילולי יצאת בשם טומאה לא היה זה סימן טוב לך שתעמוד על הפרק בתוך הקליפה דהיינו בשם טומאה. ועל כי על הכלים שלטה בהם הקליפה יותר מכל דבר, מחמת הכלים שנשברו שמאותה שבירה נתהות הטומאה לעולם כידוע לי"ח, קרא עליהם אשרי, שזכו אעפ"כ לצאת בטהרה, מה שלא עשה כן במסכת אהלות, אע"פ שגם היא מתחלת בטומאה שנים טמאים במת, ויצאה בטהרה שהמשנה קודם האחרונה קא מסיימא נמנו על קני וטהרוהו, ובמשנה שאחריה שהיא האחרונה ממש קתני עשרה מקומות אין בהם משום מדור הגויים וכו' שזה הוא סימן טהרה להם. משום דהתם אינה תמיהה שאעפ"י שנכנסה בטומאה תצא בטהרה, שהרי אהלות דמדברת בדיני אהלים הנה שרשה באהל העליון שהם אותיות לאה, שאין לטומאה שום שליטה במקומה כידוע ליודעי חן, משא"כ הכלים שהם במדרגה יותר תחתונה כמו שאמרנו במקום שליטת הטומאה, ולכן ראוי לומר עליהם אשרי בצאתם ממנה בשלום דהיינו בטהרה, כי זה הוא סימן לטוב הצפון להם לעתיד לבא שיטהרו מכל וכל, בענין שלא תהיה לטומאה עוד שליטה עליהם כי תאבד זכרה כדכתיב (זכריה יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואעפ"כ אין הענין יוצא מידי פשוטו, כי מדברי ר"י למדנו שאעפ"י שמסכת כלים נחלקה בתוספתא לתלתא בבי של עשרה עשרה פרקים לכל בבא כתלתא בבי דנזיקים, כי באמת דומה להם שכל הנזיקים משבירת הכלים נתהוו כמו שאמרנו, אעפ"כ שלשתם למסכתא אחת נחשבו דומיא דתלתא בבי דנזיקין, שנכנסה בטומאה ויצאה בטהרה, וזה לא תמצא אלא דווקא בחשבך התלתא בבי כאחת, שמתחלת אבות הטומאות וגומרת באפרכס של זכוכית טהורה, שמבלעדי זה לא תמצא המאמר הזה קיים. שהרי הבבא ראשונה יוצאת כמו כן בטומאה, שכן סוף פרק העשירי הוא כל שיש בה משקה טופח טמאה. והבבא שניה כמו כן תחילתה וסופה היא טומאה, שהרי תחילת הפרק האחד עשר הוא כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין, וסוף הפרק העשרים הוא ונשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים טמאה, מחצלת מאמתי מקבלת טומאה משתנקוב והיא גמר מלאכתה. והבבה השלישית תחילתה וסופה היא טהרה, שכן תחילת הפרק האחד ועשרים הוא הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון בנירי' בקירוס ובחוט שהעבירו על גבי הארגמן ובעירה שאינו עתיד להחזירה טהור, וסוף הפרק השלשים הוא הא דתנן האפרכס של זכוכית טהורה, הרי שאין מאמר ר"י שאמר שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה קיים אלא בחשבנו התלתא בבי לאחד, ונפקא מינה לכללי סתם משנה ומחלוקת כידוע:

כלים מתחיל באלף ומסיים בהא, כי אלף החמשי כלו מראשו ועד סופו היה כלי המקבל טומאת הגלות הזה המר, בטומאת ארץ העמים אשר בארבע רוחותיה פיזר אותנו הקב"ה ויגאלנו מהרה אכי"ר:

סליק מסכת כלים. של עשירים ודלים: עון חטא וגם אשמה אתה ממך תעלים. כי תלמוד בדין טומאה גם כל דין אשר בכלים: