קינים

קינים יש בו ג' פרקים, כנגד קני זבים קני זבות קני יולדות. וע"ד הנסתר ידוע כי תור הוא בחינת לאה כדאי' במאורות נתן (אות ת' סי' י"ד), והיא בבינה שלשית לבנין, ויונה היא במלכות בית דוד, ששלשה עדרי צאן רובצים עליה:

חטאת העוף וכו' חטאת בהמה וכו'. עיקר המסכתא היא על העוף משום הכי הקדימו:

בנדרים ובנדבות כלן עולות. וקנין של גר דומה לנדר ולא לחובה (עי' ברע"ב), כיון דמנדבת לבו בא להתגייר, ואל תתמה שהרי עולת נזיר קרי לה התנא דבר נידר ונידב, כדאיתא בחולין (דף מא:):

אחת לזו וכו' שלש לזו וכו'. בתלתא הוי חזקה לכל כיוצא בזה שהדין כך:

שתים וכו' מחצה כשר ומחצה פסול. דמאלו ארבעה פרידות שבשתים וכן הששה שבשלש, יכול לעשות איזה מהם שירצה חטאת ואיזה מהם שירצה עולה, המפרש דלא פירש כל קן מאלו מחבירו, אלא מתחילה לקחה ארבעה פרידות לשתי קנים או ששה לשלשה. דאי לא תימ' הכי אלא שכבר חילק' כל קן וקן בפני עצמו, בין שיהיו שנים בין שיהיו שלשה בין מועט במרובה, לא היה יכול להקריב כי אם שתי פרידות לבד, אח' חטאת ואח' עולה, שאם יעש' שני חטאות או שתי עולות דילמא הם שניהם מקן אחד וזה אסור:

אחת לזו וכו' עשר לזו וכו' ומאה לזו. שלשה מיני מספרים נקט, אחדים עשרות ומאות. ולאשמועינן רבותא, לא נשתמש באחדים שהזכיר ברישא לבדם: