דגה. סתם דגה ר"ל דג מת, ע"ש והדגה אשר ביאור מתה (שמות ז, יח כא) הכי איתא בזהר (בשלח מח. ויקהל קצט:), ורמז לנו התנא באמרו דאין עם הארץ נאמן על דגה דהיינו המת, מכלל דעל הדג חי נאמן, דלא קביל הכשר אלא אחר מיתה, דאל"כ מאי שנא. והתי"ט דרך אחרת דרך בענין זה:

הטל. הקדים למים מפני שאינו נעצר:

והדם. הקדים לחלב מפני שהדם הוא המתהפך ונעשה חלב (נדה ט. דם נעכר ונעשה חלב):

דברי ר' שמעון ר"מ אומר וכו'. כתב הר"ב דהלכה כר"מ, וכתב התי"ט טעם להלכה זאת מפני שהיא כדעת חכמים דמשנה וכו'. ולא ידענא למאי אצטריך לראיה, דהואיל ור"מ מחמיר הלכה כמותו לגבי ר"ש, והכי מבואר בספר הקנה, על כי בש"ס (עירובין מו:) מספקא להו ר"מ ור"ש הלכה כדברי מי, ולכן הלכה כדברי המחמיר. ומכאן מוכח גדולתו דר"ש לאפוקי ממי שמתרחק מחכמת האמת באמור ומנו ר"ש דכמעט בכל מקום אין הלכה כמותו אוי לאזנים שכך שומעות שבמקום ענותנותו שם אתה מוצא גדולתו, שהרי רבי היה מתפאר עצמו שכל התורה שזכה הוא משום דחזא לר"מ מאחוריה (שם יג:) ולא פסקו הלכה כמותו על כי לא ירדו חבריו על סוף דעתו (שם) ולכן פסקו כמעט לעולם כבעל מחלוקתו וכשבאו לר"ש לא יכלו להכריע איזה משניהם דעתו עמוק מחבירו כדי לפסוק הלכה כשכנגדו וכשחולק ר"ש עם אחרים לא פסקו כמותו מהטעם עצמו דר"מ וכמדומה לי שכן כתב גם בעל של"ה:

אלו מטמאין ומכשירין. אין בידי לומר אלא דהקדים הטומאה להכשר אגב מתניתין דלקמן אלו לא מטמאין ולא מכשירין דהוי לא זו אף זו:

מכשירין מתחיל בכף ומסיים במם היינו מך, שאין לך דבר המכשיר לאדם לקבל טומאת היצר הרע כמו העניות, שלא הניחה מדה טובה לישראל (עי' כוזרי מאמר א' סימן יב. ועי' חגיגה ט:), ובפרט הדקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו כמשאז"ל (עירובין מא:): סליק מסכת מכשירין. לאוכלין הטהורין: אם תהיה כסוס נוהם לא תבין לשון שירין. כי משקין עלולים הם ליטמא ומכשירין: