הקורא את המגילה למפרע לא יצא. בשום ענין, משא"כ בעל פה שאם השמיט הסופר אותיות, קוראם הקורא על פה ויצא, וכן יש היתר בקריאת המגילה בתרגום או בכל לשון כדשנינו, להכי לא כללינהו בבבא אחת:

בלעז. כתב התי"ט, כל הלשונות חוץ מלשון הקדש נקרא לעז, ע"כ. אבל בירושלמי וכן במדרש אסתר רבא (פ"ד יב) לא משמע כן, דגרסינן התם בירושלמי דמכלתין פ"א (ה"ט י.) ד' לשונות נאין הן שישתמש בהם לעולם, לעז לזמר, פרסי לאיילה, עברי לדבור, רומי לקרב, וי"א אף אשורית לכתב, ע"כ. ש"מ דלעז הוא לשון מיוחד, ואפשר דלהיות[ו] נאה לזמר, ופורים הוא יום שמחה, נקט התנא לשון הזה אע"ג דה"ה לאחריני:

חוץ מחרש וכו'. עיין מ"ש בפרק א' דתרומות משנה ב':

ולקצירת העומר. חביבא ליה, דאין חיובו בלילה מפורש בקרא כמו הקטר חלבים ואברים, משום הכי הקדימו להם אע"ג דתדירי: