מדות

מדות התי"ט הרחיב לתת טעם על מה נשנית מסכתא זו, והנלע"ד הוא, שנשנית לקיים בלמודה ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד, ג), בכל דור ודור שלא זכינו לבניינו מרוע מעללינו וקוצר מעשינו, אשר מעלה עלינו השם כאילו נחרב בימינו מחמת פשעינו, כי כן אמרו רז"ל (ירושלמי יומא פ"א ה"א ה.) כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו:

מדות יש בו חמשה פרקים כי בית המקדש הוא טבור הארץ (פרדר"א פל"ה), הנבראת בהא (עי' מנחות כט:). וע"ד הנסתר, מדה נקראת הבינה ה' ראשונה (על) [של] שם, והיא הבית ראשון, והה' תתאה כמו כן היא הבית שני, כמבואר בזהר (עי' תקו"ז ת' כא מח.).

בשלשה מקומות הכהנים וכו' והלויים בעשרים ואחד מקום. שינה הלויים מהכהנים והקדימם למנין, לסמכם אצל הכהנים, לרמוז דאף עמהם היו שומרים, כמ"ש הר"ב בסוף פרקין. דתיבת והלוים קאי ארישא ואסיפא, כאלו שנוי בג' מקומות וכו' בבית המוקד והלויים, והלויים בעשרים ואחד מקום:

קול בן לוי. כלומר לוי, דהכהנים זריזים הם משום הכי לא היו מחזירים עליהם. א"נ קול בן לוי בן יעקב, לרבות אף הכהנים, וכמו שפירש הר"ב (שקלים פ"ה מ"א) על הפקיע, להכות הכהנים והלוים. ומשום הכי לא קתני קול לוי אלא קול בן לוי, דומה למאי דתנן בפאה פ"ח, ובן לוי נאמן לעולם. דהתם נמי אתא לרבות הכהנים, וכמו שדקדקתי שם שאף הם היו נאמנים לומר של מעשר ראשון הוא, בימי עזרא שהיה להם המעשר ראשון כי קנסו ללוים כידוע (עי' יבמות פו:) ע"ש. ומה שדקדק התי"ט הכא נגד הרב אינו דקדוק ודוק:

שלשה בצפון וכו'. לעיל במשנה ג' דקחשיב אף שער במערב, קחשיב דרום בראשונה, מפני שהדין נותן שיהיה פניו למערב ששם בית קדש הקדשים, וכשפניו למערב נמצא שמאלו לדרום וימינו לצפון, וקי"לן כל פונות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, דהיינו מן השמאל לימין, אבל הכא דלא קחשיב שום שער במערב, מסתמא אין פניו למערב אלא למזרח ששם יש שער לחשוב משא"כ במערב, וכשפניו למזרח נמצא שמאלו לצפון וימינו לדרום, וכדי לפנות דרך ימין צריך לחשוב צפון בתחילה. והא דלא קא חשיב מזרח באמצע כמו שעשה לעיל במערב, מפני שרצה לחשוב שלשה שלשה זה אחר זה. ועוד דלעיל נמי קחשיב מזרח בסוף. ואע"ג דביומא דף י"ז ע"ב אמרינן דכללא דכל פונות לא יהיו אלא דרך ימין ה"מ בעבודה אבל בחושבנא אין להקפיד, מ"מ היכא דמצינן למיהב ביה טעמא כשמשנה התנא מכלל זה אף בחושבנא נכון הוא, דהא ביומא דף נ"ח ע"ב מצינו דרמי בר יחזקאל לא למד כלל זה דכל פונות וכו' אלא מחושבנא בעלמא, דקחשיב קרא בים של שלמה השנים עשר בקר דרך ימין, ואמרינן התם דכ"ע אית להו דרמי בר יחזקאל. ולפי זה צ"ל דהאי דאמרינן בדף י"ז הנ"ל דבחושבנא אין להקפיד, דחיה בעלמא היא היכא דליכא למיקם אטעמא:

שבדרום וכו'. איידי דזוטרי מיליהו פסיק ומפרש ליה ברישא:

שבמזרח וכו'. מיליה נפישו מדרום וזוטרי משבצפון משום הכי פירש צפון בסוף:

ובן לוי. סירכא דמשנה ב' נקט: