ואלו מגלחין במועד. משום דקתני ואלו, מן הטעם שכתב התי"ט בשם התוספות, שייך שפיר לומר במועד, דהוא לא יצא מכלל איסור גילוח שיהיה די אמרו ואלו מגלחין סתם, אלא הכא הוא תחילת דין זה, וה"ט למועד דמשנה ב' וג':

מגלחין. שערם, כי פועל יוצא הוא דומיא דמכבסין:

מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג. לא שנאם בסוף אלא הכא קודם הזבין וכו', משום מטפחות הספרים. דמפני השנויים עד כאן הוא דמותר לכבסן כמ"ש הר"ב, ולא מפני הזבין וכו' השנויים אחריהם שהם אסורים לגלח:

הרי אלו מותרים. לכבס הם בעצמם. ושאר כל אדם אסורים. לכבס בגדים אלו. דלא מוכחא מלתא שיהיו בגדים אלו של האנשים המותרים לכבס, כן נראה פי' בבא זו. והראיה, דמי שאין לו אלא חלוק אחד דאינו מותר לכבסה אלא אם כן עומד ערום בשעת הכביסה ואזור במתניו. או אפשר דאתרויהו קאי אגילוח ואכיבוס, וקתני ליה אגבי סיפא דושאר כל אדם אסורין, דנראה דלגלות דאין לנו בענין זה אלא מאי דאמור רבנן דווקא נקט ליה, דהכי אמרינן בש"ס דף י"ב ע"א אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים להלכה, למאי הלכתא אמר רב דניאל בר קטינא אמר רב לומר שהן עקורות ואין למדות זו מזו. ופי' רש"י, ואין למדין זו מזו, דאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת, כמו בכותים דלא אמרינן כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי, אלא לא ילפינן הני מהני, ע"כ:

אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד. עיין פירוש משנה זו וכל העניינים השייכים לענינה, בספרי חושב מחשבות חלק ראשון מאמר תפילין דמרי עלמא, מיוסד על המקרא והמשנה והגמרא המדרש והסוד והסברא, ותרוה צמאונך:

במועד. אצטריך משום דסליק מאין מוליכין, דאיירי אף בחול כמ"ש הר"ב:

במועד. אצטריך דלא תימא לעולם כדסליק מיניה:

מועד קטן מתחיל במם ומסיים במם, כי כן אמרו רז"ל (שבת קד.) על מם פתוחה ומם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום. ופי' רש"י שיש דברים בתורה שהם סתומים ולא ניתנו לידרש. וכה"ג הם הלכות מועד קטן שהם עקורות כהלכות כותים שאין למדין זה מזה כדאיתא בש"ס (דף יב.), נמצא שהמאמר פחות שבדיני חול המועד, הוא סתום שאין ללמוד ממנו: סליקו דיני מועד קטן. בכל הלכתן ומשפטן: לא תפחד ולא תירא מכל רע וכל שטן. אם תשמע לאל נורא לשמור מועדו קטן: