נדרים

נדרים יש בו י"א פרקים, דפחות משנים אלו א"א שיהיה לנודרת ויהיה נדרה נדר (עי' נדה פ"ה מ"ו), ועוד ידוע הא דאיתא במאורות נתן אות נ' סי' ט' שהנדר מאיר מצח ז"א בעל שש קצוות בנוקבא בעלת הא אחרונה בין הכל י"א:

וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות. גמרא (דף ב:) ולתני כנוי שבועות בתר נדרים, איידי דתני נדרים דמיתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה, לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא, ע"כ:

האומר לחבירו וכו'. כגון האומר לא קתני, לגלות דאין זה פירושא דכל כנויי, א"כ משנה זאת ומשנת האומר קונם מובנים מעצמם בלי שום חסרון, אלא שאין אנו יודעים במה מדברים אם בכנויים המפורשים במתניתין אם בדבר אחר דהיינו ידות כדי להוציא מהם דבר מתוך דבר, ולזה הוצרכה הש"ס להוסיף עליה פירוש, וכן בריש נזיר. ורמז לנו התנא בקצור לשונו המראה לכאורה דמה שהוא ידות הוא פירושא דכנויים, דנדר הנתפס על ידי יד דאתיא מדרשה, חמור כנדר הנתפס על ידי כנוי דהוא מדאורייתא:

עולה מנחה חטאת תודה שלמים. כך הם מסודרים בפ' צו. ולא נקט נמי אשם, משום דא"א שיבא ע"י נדר כמו חטאת כמו שכתב הר"ב בפרק ב' משנה א', דאין הנזיר חייב אשם אלא כשנטמא, ולכתחילה אסור להטמא, ואנן קי"לן דבעינן שיתפוס בדבר הנדור כמ"ש הר"ב במקום הנ"ל:

תודה. לא ידענא מאי קאמר התי"ט דהתודה דמיא לחטאת שבאה חובה דווקא, דהא נדבה נמי באה כעולה ודומיה: