שהבעל מפר בבגר. כתב התי"ט על מאי דאיתא בש"ס (דף ע:) דהאי לאו דווקא הוא דהא לקמן במשנה ה' פליגי בה ר"א וחכמים דלר"א מפר בבגר ולחכמים אינו מפר. ז"ל, ומשום הכי לא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דהא פוסקין לקמן כחכמים, דהכא לאו תורת סתם עליו כיון שלא שנאה אלא משום איידי, עכ"ל. ובמחילה מכבודו אמינא כדינים ושכיב אמר להא מילתא, דמאי איכפת לנו דלהוי סתם ממש ואח"כ מחלוקת והיה הלכה דלא כסתם, הלא דינא הכי הוא דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, אבל כשהוא סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לעולם, אלא כפי החכמים החולקים על פי הכלל שיש לנו עליהם, כגון הכא דהם יחיד ורבים דהלכה כרבים, ואין אנו מקפידים שיהיה הלכה זו דלא כסתם הקודם למחלוקת, והתי"ט עצמו כתבו בריש פ"ח דחולין בשם רשב"א, ועיין פי' הר"ן על הש"ס (שם), ועיין עוד מ"ש התי"ט בפ"ו משנה ט' דנזיר ד"ה כיון שנזרק:

נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום. שלא כדין, דהא הלכה כת"ק דפ"ד משנה י' דיבמות. וא"ת דהאי תנא ס"ל כר"י דפליג עלה, אין לפסוק משום זה הלכה כמותו, מטעם מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם, דקי"לן (ב"ק קב.) דבשני מסכת אין סדר למשנה אלא בתלתא בבי דכחדא מסכתא חשיבא:

רע"א. פסק הר"ב הלכה כמותו, ואע"ג דקי"לן (עי' כתובות פד: ר"ן דף ז. ד"ה ולענין הלכה) דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו, והכא לא"נ שכתב הר"ן (דף עד:) והביאו התי"ט, הוו ר"א ור"י שווים ביבם אחד דמפר בשותפות דלא כר"ע, מ"מ כיון דאין טעמם שוה, דטעמא דר"א הוא משום דמאמר קונה ביבמה קנין גמור, וטעמא דר"י משום דזיקא בארוסה, לא חשיבי כחד: