השלחן אינו מביא את הטומאה וכו'. מ"ש הר"ב ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים, הרבוע חוצץ ומונע הטומאה מלעבור בחוץ. פי' בשאין לו בחוץ פותח טפח, דכשיש לו גריע משני חדרים והטומאה בפנימי שכלים שבחיצון נמי טמאים, משום דסוף טומאה לצאת, אפילו שיהיה הפתח שביניהם סגורה:

אפילו כגלו של עכן. דכתיב ביה (יהושע ז, כו) גל אבנים גדול. ומפני שדומה דווקא לענין זה, דהיתה שם הטומאה בצד הכלים אשר הוציאו עמו לשרפם, נקט גל זה, ולא נקט של אבשלום אע"ג דביה כתיב (שמואל ב' יח, יז) גדול מאד:

אם יש בידו פותח טפח. לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת, ואפשר שיהיה נער קטן, הרמב"ם. כלומר ומשום הכי אומר אם יש, ותמהני דלמה הוצרך לזה, דאפילו באדם בנוני לא יש ברוחב ידיו כי אם רוחב ד' אצבעותיו שהם כלם קטנים מרוחב הגודל שארבע מהם הוא הטפח, ולכן שייך לומר אם יש, שהרי אם לא (יצרך) [יצרף] הגודל לרוחב ידו, ודאי דבאדם בנוני דבגודלו משערינן לא יש: