Hon Ashir on Mishnah Oholot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנוגע בכחצי זית. כתב התי"ט בסוף דבור זה בשם מהר"ם, דמדתנן ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, מכלל דלאו רצוצה היא, דאין דבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית אלא א"כ אינה רצוצה, ע"כ. ולא ידעתי מהו הכרח זה, שהרי יכול להיות טומאה רצוצה כמו כן, דהא אפילו הכניס ראשי אצבעותיו לאהל המת נטמא כלו, וכן פסק הרמב"ם בפ"א דה' טומאת מת (ה' יא), וא"כ אפשר לדבר אחר להאהיל על ראשי אצבעו ועל כחצי זית ויהיה טומאה רצוצה, ועוד אם תבקש יש מציאיות אחרות, כגון שהחצי זית שהדבר אחר מאהיל עליו הוא כנגד סוף ראשו:
השינים והשער. שניהם הם בראש, ולא הקדים השער לשינים לסמוך הצפורן לשינים, אלא סמך השער לצפורן, משום דשער וצפורן מטעם אחד יצאו, ושינים מטעם אחר, דהא אין גזעם מחליף אלא שן אחר עם גזעו הוא הנחלף, אבל אם ישבר השן וישאר השרש בלחי אין אותו השרש מוציא שן אחר כמו השער והצפורן:
ושערו. בענין זה שכיח בקל יותר מבשנים וצפורן:
צלוב שדמו שותת. אי לא איירי בנסקל הנתלה בהיותו מפרפר, לא ידעתי איך ימצא בצלוב יותר משאר מיני מיתות שיהיה דמו שותת, ואפילו מנטף בצאת נפשו כי מת, שהרי המתים על ידי תליה בחנק לפי מה שראיתי אינו יוצא מהם בעת מותם אפילו טיפת דם. ולכן לא נהירא מ"ש התי"ט ז"ל כלומר דדרך הצלוב שיהיה דמו שותת, ע"כ. אלא הנכון בעיני הוא דלרבותא נקט צלוב, דאעפ"י שאין דרכו למות ע"י יציאת הדם מגופו, מ"מ כשאירע כן שיצא ממנו דם בהיותו תלוי מאיזה מקום שיהיה, אמרינן ודאי טיפה של מיתה מעורבת בו וטמא בהיותו שותת, ולא אמרינן כבר היה מת כשיצא הדם ממנו. ולישב לשון התי"ט, י"ל דהכי קאמר שדרך הצלוב כשיוצא דמו ממנו מחמת התליה שאין דמו מנטף טיפה טיפה, אלא כשאירע כך שיוצא דמו ממנו הוא שותת, כי זה בא לו מחמת דוחק הסודר הכרוך על צוארו, שעל ידו נצרר הדם בורידין שהוא עומד עליהם במקום אחד ונקרע הור[י]ד בכח מחמת רבוי הדם שנתרבה באותו מקום אשר יקרע, שאין הור[י]ד יכול להחזיקו ומשום הכי הדם שותת, משא"כ המת מיתת עצמו שאין לו סיבה שיצרר דמו למקום אחד, אלא אם יארע שהדם יוצא ממנו מחמת מיתה דרכו להיות נוטף ולא שותת:
טפח על טפח. לע"ד נראה דלא כמ"ש התי"ט, אלא דמקום הטומאה הוא מן המנין, כנראה מלשון הרמב"ם הסתום בפ"א מה' טומאת מת כמו שאוכיח ממשנה א' דפ' ז' ומשנה פ' י"ב:
מרובע. כתב הר"ב, לאפוקי דאין האורך משלים לשיעור הרוחב. וה"ה שאינו משלים לרום, אבל הרום עצמו משלים קצתו את קצתו, כדתנן במשנה ב' דפ"ז כל שיפועי אהלים כאהלים, לפי פי' הרמב"ם. או אפשר דאפילו הרום אינו משלים קצתו לקצתו, ושאני התם דכבר יש רום טפח באורך וברוחב טפח, ומשום הכי אף שיפועו הפחות אינו חשוב רצוץ: