היתה שלימה ב"ה וכו'. משום דלשון היתה שלימה משמע דקאי אקדרה הנזכרת לעיל, ורוצה לגלות לנו דאין זאת הקדרה כמו הנזכרת לעיל דאיירי בכל ענין בין של חבר בין של ע"ה, אעפ"י שהיא מונחת במקום הנזכר לעיל, הקדים לבית שמאי סברת בית הלל, דבזה מורה דטעמא דאמרו בית הלל בתחילה מצלת על הכל הוא מפני שעדיין לא שמעו מלתייהו דבית שמאי בטעמיהו דאחר ששמעו חזרו, והא דחזרו מחמת טעמיהו דבית שמאי הוא בכלי של ע"ה וכמו שפירש הר"ב בפרק ט' משנה ב' דכלים, ושם לא נצרך לשנות כמו הכא משום דאין שם מקום לטעות ולומר דאיירי בכל ענין כמו הכא, והתי"ט כתב בשם מהר"ם טעם לקדימת ב"ה בענין אחר:

לגין שהוא מלא משקין וכו' האשה שהיא לשה וכו'. אשמועינן דינא דאוכלין ומשקין, ונקט אוכלין בסוף לרבותא, דאע"ג דבהם היינו יכולים לטמאם מחמת הכלי הראשון, דהא אפשר למצוא שהקדרה תציל על האוכלים שהם חוץ מן הכלי, משא"כ המשקין דא"א שיהיו כי אם בכלי לפי מ"ש הר"ב, אפילו הכי אף הם לא נטמאו מחמת הכלי הראשון. אבל תמהני דאפשר למשקין להיות בכלי חרס דניצול אף הוא כמו המשקין:

באר חלקה. וברישא קתני בור, כי סתם בור הוא מים מכונסים, ושכיח שיעשו לו מחיצות בידי אדם כדי שלא יהיו מימיו נבלעים בקרקע שסביבו, משא"כ באר שאינו צריך לכך להיותו מים נובעים כי כן הוא סתם באר, ומשום הכי בו שכיח שיהיה חלק: