האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו'. משום דמיירי בסיט ודליקה תני להו הכא:

ידלק. כתב התי"ט בשם הרמב"ם דמתניתין כרבנן, דלא כירושלמי שהביא הר"ש דאמר דמתניתין כר"מ ע"כ תורף דבריו. ולשון זה קשה בעיני, דמי הוא זה אשר ינגד הירושלמי בלי ראיה מהבבלי. אבל ראיתי בירושלמי (ה"ב יח:) דאית דתני לה בשם ר"מ, ואית דלא תני לה. ולפי זה אתי שפיר דהרמב"ם תפס לעיקר לאית דלא תני לה. זה הוא שטחיות הענין, אבל המעמיק בכל אותה הלכה צריך עייון רב ליישבה על פסק הרמב"ם, ואמת הוא כי יש בה נפקותא לפירוש משנתנו, אבל מה אעשה כי בעוונותי לא זכיתי להבינה ומשום הכי אינני מעתיקה, והרוצה לעיין יעיין אותה בירושלמי:

אגוזי פרך. קשה למה הקדימם לרמונים:

רמוני בדן. אפשר דהקדימם לחביות, לגלות לנו דפרך הסמוך לו הוא שם מקום כמו בדן. ולמאן דלא ס"ל כן, י"ל דהחביות יכולים להיות מלאים שמן הכתוב במקרא (דברים ח, ח) אחר רמון. אבל הוא דוחק, כי כיון שמונה אלו לחשיבותן, ראוי להקדים היותר חשוב, וקיל"ן (עי' ברכות מא:) לענין ברכות דצריך להקדים החשוב, דהסמוך לארץ בתרא הוא חשוב ממה שלפניו רחוק מארץ קמא:

החדש. הקדימו לערלה דהיא עיקר מכלתין, לשנות בסדר תורה הלכה וסופרים:

ערלה מתחלת בהא ומסיימת במם, הרי הם, לשון להמם ולאבדם (אסתר ט, כד), כי ה' יהם ג' קליפות אלו אשר הם כנגד שני ערלה, מהומה גדולה עד השמדם. ואי בעית אימא מה, על שם מה אדם (תהלים קמד, ג), כי הוא עץ השדה, שאין נהנים ממנו ג' שנים, שאין בו דעת ללמוד כלל, ובשנה הרביעית ע"י פדיון שנותנים לו מגדנות ודומיהם נהנים ממנו שמתחיל ללמוד קצת, ובשנה החמשית אוכל פריו, כי יודע לקרות בתורה ומתחיל לקרוא מקרא, כדתנן (אבות פ"ה מכ"ד) בן חמש שנים למקרא, להוסיף לו תבואת כרם ה' צבאות בתורה שבעל פה: סליק מסכת ערלה. של אילני אכילה: נא תשמע בקול יועץ רע הרחק בתחבולה. לא תאכל פרי העץ עד אחר שני ערלה: