והטל עולה. כתב התי"ט בשם התוספתא וחכ"א אין הטל עולה אלא מן הפירות. וקשה דא"כ הוא מחלוקת במציאות, ועוד קשה לרש"י ז"ל דפירש על ותעל שכבת הטל (שמות טז, יד), שאם תמלא שפופרת של ביצה טל ותסתום פיו ותניחנו בחמה תעלה הביצה באויר מכח הטל שבתוכו העולה לקראת השמש. דהנה זה הוא דלא כחכמים שאומרים שאין הטל עולה אלא מן הפירות. וי"ל דלכ"ע הטל עולה מ"מ, אלא שאינה עולה כלה אלא מן הפירות, ואף ר"א מודה בזה אבל קסבר דא"א שישאר כל כך דבק לצלוחית שיוכל להזות ממנה, כי כל מה שיוכל לעלות כבר עלה נגד השמש, ואותו מועט שאין דרכו לעלות להיות שלא עלה ש"מ שהוא דבוק יפה לדופני הצלוחית ואינו מתערב תו עם המים, ומשום הכי אפילו שתי הזאות לא בעי. וחכמים סבירא להו שאין הטל עולה כלה בענין שינגב אותו דבר שהוא עליו אלא מן הפירות אבל מן הכלים אינו כן, ואותו לחלוחית שנשאר דבוק לצלוחית חיישינן שיהיה בו כדי שיתערב עם המים:

אבל עובר הוא במים. הרי אלו שני היתרות, אחד האיש ואחד המים, משום הכי קתני הוא, דהוי כאילו אמר אבל עובר הוא ובמים, ואע"ג דבבבא שאחר זו מתיר לו עוד, מ"מ הוא מן הראוי שישמיענו בתחילה היתר העברת עצמו ואח"כ היתר העברה למה שבידו:

עד צוארו. דיותר מכאן אין לו לעבור, כדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פנ"א) והובא בילקוט יחזקאל מ"ז. אבל בש"ס פר' יוהכ"פ (יומא עז:) איתא דעד מתנים דווקא יכול לעבור ויותר אסור בנחל דרדיפי מייא, כאותו דיוצא מבית קדש הקדשים, משום סכנה. והא דפרקי ר"א דאיירי נמי באותו נחל אומר עד צווארו, משום דס"ל דאינו הולך אל מקום אחד, אלא מתחלק לארבע נהרות כדאיתא שם. יהיה מה שיהיה ביותר מעל צווארו לא מצינו היתר אף אם לא רדיפי מייא, אם לא ישוט, וזה אסור במי חטאת משום דדמי לספינה, וזה רמז לנו בהזכירו עד צוארו, כלומר דלא התיר אלא בהעברה, דלא שרי אלא עד צוארו, והוא בהולך ברגליו ואינו שט:

עובר הוא. סירכא דרישא נקט, וגילה לנו דהוא דרישא דומה לזה דבא להתיר האדם:

ואת הטהור לחטאת לא בידיו ולא בגופו. אלא ע"י כלי כדשנינו במשנה ב' פ"ח לפירוש הראב"ד: