ועוד זאת היתה ירושלם יתרה על יבנה. כשנפרש במקדש דמשנה בירושלם, ונדייק דהזכירה בשם מקדש, לרמוז דתלויה היתה התקיעה במקדש דהיינו כל השש שעות שהב"ד יושבים במקדש, ושנדקדק לישנא דריב"ז דאמר בכל מקום שיש בו ב"ד, שר"ל לפני ב"ד, מדלא אמר בכל המקום, המשנה מובנת מעצמה ואיננה צריכה טעם למראית החסרון, ומה ששנה בסיפא וביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד בלבד דכבר שמעינן ליה ברישא לפי מה שדקדקנו, אתא לגלות מעלתו הפחותה מירושלם, שלא היו תוקעים במקומות הסמוכים לו במכ"ש שביבנה עצמו לא היו תוקעין חוץ לב"ד:

בראשונה וכו'. עיין מ"ש בפ"ג דסוכה משנה י"ב ד"ה ושיהא יום הנף:

רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. כתב הר"ב בש"ס (דף לב:) מפרש למלתיה דר"י הכי, ומשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא, ע"כ. זה הכריחו מכח ברייתא אחת דבה מפורש דלר"י משלים בתורה לכתחילה, ונראה דלדבריו דת"ק קאמר במתניתין דאם השלים בתורה דמשמע בדיעבד, וא"לכ לשון זה קשה להלום פירושא דש"ס, אם לא נאמר דמתניתין משבשתא היא, וזה אינו מדלא כתבו הכי בפירוש בש"ס:

אין בידו אלא אחת. כתב התי"ט בשם הר"ן די"מ אלא אחת, דהיינו התקיעה הראשונה שקודם התרועה, ודחה לפירוש זה בסברא בעלמא. אבל ראיתי בירושלמי דאע"ג דאין פי' המשנה כי"מ, מ"מ איכא מאן דס"ל הכי, דגרסינן התם (ה"י כא:) ר' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא אפילו אחת אין בידו, למה ראשה גבי סופה מצטרף, וסופה גבי ראשה מצטרף, לא ראשה אית לה סוף ולא סופה אית לה ראש, ע"כ:

ראש השנה מתחיל באלף ומסיים בנון היינו נא, ואין נא אלא לשון בקשה, כי בר"ה יושב הקב"ה על כסא דין, וצריך להרבות בתחינה ובקשה אולי ירחם עלינו: סליק מסכת ראש השנה. דינא דמלכותא הוא דינא: מעולה ומשור פר רצוי הוא לאל קנא. אם ישוב בקול שופר ביובל וראש שנה: