שלא כדרך ירידתן עלייתן. כתב התי"ט ז"ל והר"ב העתיק שלא כירידתן עלייתן, וכן הוא במשנה דירושלמי, ע"כ. והנפקותא שבין שני הנוסחאות נלע"ד דהוא זה, דאי גרסינן כדרך, מורה דעמידת הכלי מורה השינוי לא המקום, ואי לא גרסינן ליה השינוי הוא במקום, ודוק. ומדקדקו בפסחים וטמאו מקום ממש דהיינו מבואות קטנות מספק כמ"ש התי"ט, ש"מ דגירסת הר"ב עיקר דהשינוי תלוי במקום:

והמריצה. ירושלמי (ה"א לב.) מאן דאמר מריצה שהיא מריצה את האבן לבית הקברות, ע"כ. ולא ידענא אמאי הר"ב והרמב"ם לא פירשו כן:

ושלש מאות כהנים. כתב הרב, גוזמא. ש"ס (ה"ב לב:). ומ"מ יש ליתן טעם למנין זה, והוא שרומז כל המניינים השייכים ביה, דהיינו ע"ב נימין, כ"ד חוטין, היקפו ק"כ מפני שארכו ארבעים ורחבו עשרים, ושמנים ושתים רבוא, ושתים שעושים בכל שנה, סך כלם שלש מאות:

ישרף. הכא דאין בכל בבא כי אם שני חילוקים, לא שייך למימר הכל כמו במתניתין דלעיל שיש ארבעה החלוקים בבבא אחת. ועוד דשם בעי למימר חוץ, משום הכי אתי שפיר לומר בתחילה הכל:

שקלים מתחיל בבית ומסיים בשין היינו שב, שהשב בתשובה צריך שישקול ממונו לצדקה, כמו שאנו מפרישים מחצית השקל על עון מכירת יוסף (עי' ירושלמי פ"ב ה"ג ובר"ר פפ"ד יח), כמשאז"ל וחטאיך בצדקה פרוק (דניאל ד, כד). ועוד ב"ש נוטריקון "ברית "שלום, שזכה פינחס דאתי מיוסף הצדיק יסוד עולם, אשר הוא סוד ברית שלום כידוע ליודעי חן: סליק מסכת שקלים לקרבנות צבור עולים: אל תמנע בכל שנה מלתן בהלולים. את כספך במתנה לצדקה ולשקלים: