ברכה אחת למשמר היוצא. לרמוז דלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצין פ"ג מי"ב), קרי לה ברכה אע"ג דאין בה הזכרת ה' ומלכות, ובזה אזלא לה תמיהת התוספות (ברכות יב. ד"ה ברכה אחת) וכתבה התי"ט. ועוד דברכה זו דומה לברכת כהנים שהכהנים מברכים את ישראל דאין בה אלא פסוקים, ומוסיף אברכת כהנים קאי, ולא אשלש ברכות:

למשמר היוצא. רמז לנו בלשון הזה, דהמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (ב"ק צב.), כי הברכה שמברכים היתה מי ששיכן וכו' ישכן ביניהם אהבה אחוה שלום ורעות, והטעם דמברכים להם ברכה זו, נראה משום דשכיח שינצו על העבודה בדברים שלא היה להם פייס, ולכן המשמר היוצא היתה צריכה לאותה ברכה גם היא על מה שעבר, שאם אירע ביניהם מחלוקת שיהיה והב בסופה (במדבר כא, יד. קידושין ל:):

ובן לוי. מסתמא כל אחד מצעירי הלוים שעם אבותיהם היו משוררים כדתנן בסוף פ"ב דערכין, שהם אוהבים השיר, כדאיתא בפסיקתא רבתי (עי' ילקוט קהלת רמז תתקסה) על פסוק (קהלת א, א) דברי קהלת. דדרך ארץ הוא שכשאדם נער אומר דברי זמר. הם היו רצים מיד, לפיכך לא קתני לוי כדקתני כהן, אלא בן לוי, שהוא רמז לבן קטן: