אמרו להן ב"ה לב"ש. לדבריכם דפליגתו עלי כמעט בכל דיני מיאון אודו לי מיהא בדין זה דממאנת אפילו ד' וה' פעמים. דהא סבירא לן כך אע"ג דממאנין אפי' נשואות סבירא לן כ"ש לדידייכו דסבירא לכו דאין ממאנין אלא ארוסות והתי"ט נתן טעם אחר ללשון זה של אמרו להן וכו' והוא משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו ולא מתיישב כ"כ דא"כ בב"ש לבדו היה לו לומר אמרו להן ועוד היה לו לתנא להקדים מלתא דב"ש כדרכו בכל מקום:

אפילו ארבעה. אע"ג דבתלתא הוי חזקה, ואיכא למימר דלא תנשא עוד עד שתגדיל או לא יהיה לה היתר יותר במיאון. וחמשה. נקט ליה דלא תימא ארבעה דווקא, וכה"ג יש לתרץ בכל מקום שנשנו מניינים אלו בכיוצא בזה:

אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו. לשון אי לך ארץ (קהלת י, טז) כן כתב התי"ט בשם הנמוקי יוסף (דף ח. מדה"ר), וכתב דעדיפא ה"ל לכתוב ואי לו האחד שיפול ואין שני להקימו (שם ד, י). דדמי ליה וגם קדים, ע"כ. ולעד"נ דלנמוקי יוסף נמוקו עמו, דאי הוי אף לנשים עצמם ויותר מהאיש, דטב למיתב טן דו (דף קיח:), ואשה קרקע עולם היא כמשאז"ל (סנהדרין עד:) באסתר: