עבדי מלוג. חביבא ליה, דיש בם רבותא דאע"פי שהוא חייב במזונותן לא יאכלו, משום הכי הקדימם לעבדי צאן ברזל, אע"ג דהם שייור מאלו כמ"ש ה"רב, ואגב זה הקדימן נמי במשנה דלקמן, אע"ג דהתם הוי נמי זו ואצ"ל זו:

שניסת. בסדרין דעיקרו מדבר בנשואי נשים, דייק התנא בלישניה וקתני בנשואי ישראלים עם כהנים ניסת בסמך, לשון הסתה, כי אין זווגים כאלו נעשים במהירות וקלות אלא ע"י הסתה, כי אין כהן מתרצה בקל להשפיל עצמו וליקח בת ישראל, וכ"ש כהנת שאינה מתרצת בקל להנשא לישראל, כי אין זווגם עולה יפה כמש"אזל (פסחים מט.):

האירוסין. אלה שכיחי יותר מכל הנזכרים במשנה זו, משום הכי שנאם בלשון רבים מש"אכ באחריני:

ונשאת לעבד או לנכרי. כתב התי"ט בשם התוס' (סט: ד"ה ונשאת) תימא דלא תנן ונכבשה עם העבד, כדתנן ונכבש עם השפחה, דנשואין לא שייכי בה, עכ"ל. ולעד"נ דלא קשיא, כי ברישא דקתני והלך הבן, שייך שפיר לומר נכבש דפירושו נדחק, כלומר בעל כרחו שיצרו תקפו לפסול זרעו בשפחה, מסתמא לא ישנה בזה, אבל הכא דקתני והלכה הבת, קתני נשאת דכשהרגילה עצמה פעם אחת, היא תהיה להוטה אחריהם כאילו נישאת להם, כי רוצה אשה בקב ותפלות (סוטה פ"ג מ"ד) וכל שכן דהזכיר הכא נכרי שהוא ערל, דאמרינן בעלמא דאשה להוטה היא אחר הערלה כמשא"זל (עי' בר"ר פ"פ יא, זוהר מטות רנט:) כי הנאתה מרובה בבעילתה:

לא כבני כ"ג. ירושלמי (ה"ח מג.) כיני מתניתא לא כבן בתי כ"ג וכו', ע"כ. וקתני כבני, על כי בני בנים הרי הם כבנים: