Hon Ashir on Mishnah Yoma Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובסיכה. אע"ג שהיא כשתיה הפסיק ביניהם ברחיצה, לאשמועינן דאין ענוש כרת עליה כשתיה:
דברי ר"א. כתב הר"ב דהלכה כר"א. וכתב התי"ט בשם הר"ב המגיד (סוף ה' שביתת העשור), משום דבגמרא פירשו דבריו. פי' דשאלו בש"ס (דף עח:) מ"ט סתם, ולא שאלו מ"ט דר"א, וכמו כן שאלו סתם כלה עד כמה, ולא אמרו כלה לר"א עד כמה, ש"מ דהכי קי"לן. וצריך לשמור ענין זה להבחין בין המקומות דפסקינן כאיזה יחיד חוץ מן הכלל מטעם דבגמרא פירשו דבריו, ובין המקומות דלא חיישינן להא, ודאע"ג דבש"ס מפרשים דבריו אנו פוסקים על פי הכלל דלא כוותיה:
כמוה וכגרעינתה. מ"ש התי"ט בשם התוספות והר"ן, בירושלמי הוא (ה"ב לט:):
האוכל והשותה. האוכל והמשקה לא קתני, אלא האוכל והשותה. דהאוכל אוכל שהמשקה בלוע בו, המשקה משלים לשיעור האוכל, וכן ציר שעל גבי ירק וכיוצא בו שהוא מכשירי אוכל דכאוכל חשיב אף כי משקה הוא, הואיל ואינו שותה אלא אוכלו עם הירק:
ושתה ציר או מוריס. כגון ששתה ציר או מוריס, כן כתב התי"ט. והא דקתני פעם אחר ושתה דנראה כאילו היא מילתא באנפי נפשא, הוא כדי דנדוק מיניה הא חומץ חייב כדאיתא בש"ס (דף פא:):
עוברה שהריחה. מעוברת לא קתני אלא עוברה, דנראה דמשמעותו הוא העובר שלה, שהוא גרם לה שהריחה והתאוה, כמ"ש הר"ב. והתי"ט לא הרגיש בזה, משום הכי הוצרך למצוא סמוכות לפי' הר"ב מהנהו עובדי דש"ס:
אם אין שם בקיאין. באמרו שם, רמז לנו מ"ש הר"ב דאין משגיחין בבקיאין כשהחולה מנגדם ואומר צריך דלב יודע מרת נפשו, והם האומרים אינו צריך אינם בקיאים בו. דהכי דייקינן אם אין שם בקיאים, שהחולה מנגדם, אע"פי שבמקום אחר הם בקיאים כי הם רופאים מובהקים, מאכילים אותו על פי עצמו ואין משגיחים עליהם. וסתם התנא דבורו בענין, שלכאורה נראה דלא הותר לחולה לאכול על פי עצמו אלא כשאין בקיאים המנגדים אותו, לרמוז דלא ימהר החולה להקל עליו באיסור כרת נגד הבקיאים עד שיחקור בדבריהם יפה יפה דשמא יהיה ממש בדבריהם, ואחר שחקר ודרש אם עדיין מסופק הוא, אז ספק נפשות להקל ואל יחוש ויאכל:
ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל. במשנה ז' פ"ב דשבת כתבתי טעם אמרו התנא תיבת ספק בשני הצדדים, דבאמרו ספק אחד דיינו. והתם בדווקא מתנייא, והכא לרבותא קתני ליה:
ספק נכרי ספק ישראל. בכולהו בבי הקדים צד ההיתר חוץ מזו שהקדים האיסור, וטעמא נ"ל כדי לסמוך עכו"ם למת, לומר דחשוב כמת:
עם התשובה. ארישא נמי קאי, ולפי זה אין אנו צריכים למ"ש הר"ב. והא דהפסיק ביניהם במכפרין אינה קושיא, דהוא משום דלא דמו, דחטאת ואשם הם קרבנות מש"אכ מיתה ויום הכפורים:
האומר אחטא ואשוב. שני פעמים, וה"רב נתן טעם לדבר. אבל באחטא ויום הכפורים מכפר לא תנן ליה אלא פעם אחד, ואפשר דבהא אפילו בפעם אחד אין יום הכפורים מכפר כשחטא על דעת כן, משום דתשובה חמירא מיום הכפורים, דתלויה בר"ת שלה, שהם תענית שק ואפר בכיה הספד (כמ"ש הא"רי והנה הוא בספרי משנת חסידים מפתח הכוונת ס' מועד מסכת התשובה פ"ז בתשובת בועל נדה ע"ש), מש"אכ יום הכפורים שעצומו של יום מכפר בלי טרח:
יומא מתחיל בשין ומסיים בלמד, הרי של נעלך מעל רגלך (שמות ג' ה'), דיום הכפורים אסור בנעילת הסנדל, וזה רומז לשלילת כוחות הגוף כמשא"זל, ודבר זה צריכה ליום הכפורים להדמות למלאכי השרת: סליק מסכת יומא. כנדגלות איומה: הן כל איש אשר נברא גוש עפר מלא רמה. יתחלחל וגם יירא ביום כי שמו יומא: