נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאות ממנו במעוטו. גילה לנו דמקצת דקתני לעיל אינו ר"ל מחצית, אלא אפילו מעוטו, מה שאין כן במקצת הנזכר באדם דר"ל אפילו חצי, משום דבעינן דווקא שינשא רובו להיות טמא, כדתנן בפ"ד משנה ד' עומד על שני כסאות ר' שמעון [אומר] אם רחוקין זה מזה טהורין. ופי' מהר"ם לפי שעומד על שניהם בשוה חציו על זה וחציו על זה, ואע"ג דהרמב"ם (ה' מטמאי מו"מ פ"ז ה"ד) פסק דלא כר"ש, הראב"ד השיג עליו וס"ל דלא יש מי שחולק עליו. ובזה נחה הרגשת התי"ט דלא ידע למאי אצטריך, ועיין בלשון אותה משנה דאע"ג דלא פליג אתי שפיר רש"א:

זבים מתחיל בהא ומסיים במם כלומר מהא, שהזבות בא מהא מוצאות הפה הנמצאות בנבלות הפה. ועוד היינו מה, כי מזה יחשוב האיש, מה אדם שבא מטיפה סרוחה ומטמאה ביציאתה: סליק מסכת זבים. הרגילה ברובים: נא למדו מאד פיכם לשיח שיח בני טובים. כי כן תשמרו אתכם מלהיות כמו זבים: