מראש מפני הצורך והנחיצות, ואח״כ מפני התקנה קבעו לחוג גם את היום השני של יו״ט במושבות היהודים מחוץ לארץ ישראל (ראה בס׳ הזה מערכת המצות), והיום ההוא שוה הוא בכל דבר אל היום הראשון של יו״ט, רק באיזה יחס שונה הוא מהראשון בנוגע לקבורת מת ובקצת חולי (ראה תצ״ו).

הימים אשר מפני תכונת המועד אשר להם אסורה ״מלאכת עבודה״ ומותרת בהם רק ״מלאכת צרכי אכל נפש״ הלא המה: ט״ו וט״ז, כ״א וכ״ב בניסן (פסח), ו׳ וגם ז׳ בסיון (שבועות), יום הראשון והשני בתשרי (ר״ה), ט״ו וט״ז כ״ב וכ״ג בתשרי (סכות, שמיני עצרת וש״ת), ואלה אשר להם תכונת שביתה מטעם יום השבת, הלא המה כל יום השביעי בשבוע (שבת), גם יום העשירי בתשרי (יוהכ״פ). ע״ד חול המועד ראה פרק ד׳.