חכמינו ז״ל אומרים : כאשר תבוא עתך לעלות בזבול עולמים ולהתיצב לפני כס־יה, השופט כל הארץ, לתת דין וחשבון על מעשיך ומפעליך שעשית, בהיותך בחיים חיתך בתבל ארצה, אז השאלה הראשונה תהיה: ״ההיית נאמן בדבורך״? ״הנשאת ונתת באנדנה״? ואוי לאיש, אשר יאלץ אז להוריד ולהשפיל את מבטו, אם כלמה תכסה פניו וישבע בחרפה, בידעו כי אין מענה בפיו! אל תאמר: הלא רק ״דבר שפתים״ הוא זה, הטרם תדע והאם אינך רואה, כי על הדבור ועל האמנה ועל פנת יקרת כבוד ״הדבור״ נוסדה ונבנתה חברת האדם, הן עד נאמן, לתומת לבב איש ואמונת רוחו, הלא הוא ״מוצא שפתיך אשר ישמור. ועם דבורו יגמור בעדו האדם את תעודת עולמו, ואם ישליך מעליו את האמונה אמן בדבורו, אז יסיר מעליו את צלם אנושיותו!!.