צרות החנוך תלמדנה אותך, להכיר ולדעת את קטנך ואת גדלך — את קטנך — אם בימי אשר והצלחה לקחת לך מתנות באדם הנתונות לך, ובגלל המתנות האלה שכחת את הנותן — קראת בשם ״שלך״ את הקנינים אשר באמת ״שאולים״ המה אתך, ובגאוה ובגדל לבב בטחת ונשענת על עצמך, את ה׳ ואת רצונו שכחת — עברת בשמושך עם המתנות האלה את הגבול, אשר התוה לך ה׳ — הקנינים השאולים לך, חשבת בתור ״תכלית״ ועשית עמהם כשרירות לבבך, ולא למטרת רצון ה׳, אז תבואנה עליך צרות¹ באהלך ותכנענה את גאותך ורום לבבך, תלמדנה אותך, לדעת את גבולות יכלתך, את חסרון בריאותך, את רפיון חכמתך, חלישות רצונך, חליפות וצבא רכושך, קוצר ידך, אשר תאחז רק בקנין שאול אתך, ואשר מפני זה עליך להשיב, בעת שיעלה רצון מאדון הקנין, לדרוש אותו ממך — הצרות הבאות תאלפנה אותך לדעת ולהכיר, כי גדולתך אשר בדמיון יסודה מה קטנה היא ודלה, הנה תלמדנה אותך ״ענות צדק״.

footnotes: ¹ מקור המילה ״צור״ אמר מובנו להעיק, לקשור יחד, להציק.—