וטעם בחדש האביב. שיעשו אותו בימי אביב, כאשר אמר על חג עצרת, חג הקציר (למטה כג טז), ואם זה הראשון נעשה בימי אֲבִיב השעורים, לעולם השני יהיה בימי תחלת קציר חטים, אז יבוא חג סוכות באסיף, וכל זה דברי קבלה כאשר הזכרתי בתחלה:

והיה כי יביאך ה'. זה הכתוב. והיה היום הזה לכם לזכרון, כי הנה מועד הפסח תלוי בבא אל הארץ, והטעם כי אנשי המדבר לא צוו לשמור המועדים:

בעבור זה. אמר ר' יונה המדקדק נ"ע שהוא הפוך, וכן היה ראוי להיות, זה בעבור עשה ה' לי, וכפי דעתי שאין לנו צורך להפך, וכן פירושו, ועבדת את העבודה הזאת היא עבודת הפסח ותאמר לבנך כי בעבור זאת העבודה שעשיתי עשה לי האות שעשה עד שיצאתי ממצרים:

והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. יתכן על ב' פירושים, האחד, על דרך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" (משלי ג ג) ויהי טעם לאות כמו סימן, ומהו שיהיה לאות ולזכרון הוא, כי ביד חזקה שתשמור כן בלבך ולבנך, וכן הכתוב השני, והיה לך לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך (פ' טז), והוא כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים (שם):

ושמרת את החקה הזאת למועדה. נכון היה להיות דבק עם עבודת הפסח גם הוא נכון עם הקרוב אליו, ואנחנו נסמוך על הקבלה:

והנה אמר בתחלה, קדש לי כל בכור (פ' ב), והטעם להיותם קדושים להעלות העולות, והם היו הכהנים הנגשים אל ה', גם ושבעים מזקני ישראל מהבכורים, ונערי בני ישראל מבחורי הבכורים גם בהמותם היו נבדלות ונכרות, והם בכורי הבהמה, ובפרשה האחרת צוה ה' בבואך אל הארץ תעביר ממך כל פטר רחם, והטעם תעבירנו ממך אל עבד ה':

פטר. פתח, והטעם תחלת שפתח הרחם ויצא, והוא מטעם כי לא פטר (דה"ב כג ח):

שֶׁגֶר. ומצאנו שְׁגַר אלפיך (דבר' ז יג), כמו חֶדֶר בְחֶדֶר (מ"א כב כה) ובַחֲדַר משכבך (למעלה ז כח) וטעם שגר. כמו עדר, והנה פי' שכל פטר רחם הוא לשם, ואם הפטר בעדר צאן ובקר הוא להשם, ואם פטר רחם בבהמה טמאה כמו חמור תפדה בשה, גם בכור אדם תפדה, והנה אנחנו צריכין לדעת פדיום הבן כמה הוא, ולא נוכל לדעתו מהכתוב כ"א מדברי הקבלה:

וערפתו. י"א תכתוב על ערפו קדש, וזה רחוק רק האמת כאשר פי' מעתיקי הדת שיסור ערפו, וכן וערפו שם את העגלה (דבר' כא ד) וקרוב אליהם הוא יערוף מזבחותם (הושע י, ב):

כל פטר רחם הזכרים, מהמין הראוי לזבוח לשם:

מלת טטפת. זרה במקרא וי"א מטעם והטף אל דרום (יחז' כא ב), והפי' השני להיותו כמשמעו לעשות תפילין של יד ושל ראש, ובעבור שהעתיקו כן חז"ל בטל הפי' הראשון, כי אין עליו עדים נאמנים כמו שיש לפי' השני:

אעפ"י שהכתוב ידבר על דרך בן אדם פן ינחם העם, ידע השם שינחם:

וטעם כי קרוב הוא, שידוע כי בין ארץ מצרים על הדרך הישרה, ובין ארץ כנען עשרה ימים, והנה לא ראו מלחמה, והיו עבדים תחת יד אחרים, והנה כאשר יצא פרעה אחריהם אין בהם מרים יד גם עמלק יצא על ישראל במתי מעט ויזנב אחריו והיה נחלש מפניו לולי משה בחירו:

וטעם ויסב שהוליכם על דרך הסבוב והוא הרחוק, ודרך המדבר מושך עצמו ואחר עמו, כמו הספר המקנה (ירמיה לב יב) היין החמה (שם כה טו), וכן הוא דרך המדבר מדבר ים סוף, וסוף שם מקום וי"א שנקרא כן בעבור שיש סביביו סוף כטעם ותשם בסוף (למעלה ב ג), ואחרים אמרו שהוא מגזרת סוף דבר (קהלת יב יג) כי הוא סוף העולם, והוא ים אוקינוס, וזאת טעות גדולה, כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים וים ספרד גדול ממנו:

וחמושים. חגורי חומש, מגזרת ויכהו שם החמש (ש"ב ג כז) וי"א כי טעמו הצלע החמשית, וכן חלוצים תעברו (דבר' ג יח) חגורי חלוצים, והעד הנאמן ואתם תעברו חמושים (יהושע א יד), ודרש שעלו אחד מחמש מאות דבר יחיד הוא ועליו מחלוקת ואיננו קבלה כלל, ודי לנו הצער שאנחנו בו עם חכמי ישמעאל שהם אומרים איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים שיולידו במאתים ועשר שנים שש מאות אלף זכרים מבן עשרים, והנה היה כפל הכפל עם הטף והנשים, כי לא חשבו יעקב ובניו, כי לא הולידו במצרים עוד, כי לא מצאנו יחוש רק אל היורדים מצרימה ולא ספרו הבנות, ותשובתנו, כי הנה יעקב לבדו הוליד בארבעים שנה ושש שנים ס"ט בנים ובני בנים, וע"ז המספר יכפלו כפלי כפלים מהמספר הכתוב, אז הושיבו לנו עוד, כי יעקב ובניו לא הולידו נקבות כ"א שתים וזה היה במעשה נס, ואל תספור כן ליורדי מצרים, ועוד שיעקב היה לו ארבע נשים, ומי יבאר שכן הי' לכל אחד מבני בניו, גם אנחנו השיבונו, תנו לנו שלשה עשר זכרים בין בנים ובני בנים בארבעים ושש שנים, והנה יהיה יותר מן שבע מאות, ובסוף תשעים ושנים יהיו ט' אלפים וג' מאות ובסוף קפ"ב יהיו יותר מאלף אלפים ות"ק אלף, ועוד לא הגענו למאתים ועשר שנים, גם יתנו לנו עשרה בארבעים ושש שנים ויספיקו, ועוד כי הכתוב אומר על מכת ערוב, ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (למעלה ה' יט) ואמר בס' תהלות ישלח בם ערוב ויאכלם (תה' עח מה) והנה במכה שאכלה מצרים נמלט ישראל, גם מת רוב מקנה מצרים בדבר, וממקנה בני ישראל לא מת אחד, ובמכת בכורים לא מת בישראל אחד, ובמכת חשך כתיב ולכל בני ישראל היה אור (למעלה י כג) והנה במכות שמתו בהם המצרים לא מתו ישראלים, ואף כי במכה שלא מת מצרי ממנה, ואיך מתו כל ישראל בחשך עד שלא נשאר מהם רק חלק מחמש מאות, והנה לא היה לישראל אור במושבותם רק מחשכי דֶבֶר ואפלות מות, ואחר שלא נשאר כ"א חלק קטן מעם רב, הנה לא היתה גאולה לישראל כ"א רעה חולה, וזה הפך הכתוב, והכלל דרש הוא ואין לסמוך עליו אולי שאמרו בתחלה היה לו סוד:

וטעם ויקח משה. בפ' וישמע:

וה' הולך לפניהם יומם. אעפ"י שהכתוב אומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים (למטה כ, ב) על יד מלאך הוציאם, וכן כתוב וישלח מלאך ויוצאנו משם (במד' כ טז) וכן וה' הולך לפניהם הוא המלאך, ונאמר על השם כי הוא שלוחו, ובצור השם, ויש חסרי דעת יתמהו ולמה לא יפקחו עיניהם ויקראו אחרי כן, ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם (למטה יד יט), ובנסוע המלאך כן נסע הענן ושב מאחריהם, וזה הענן הוא הכתוב, לא ימיש עמוד הענן (פ' כב):

לנחתם. בפתח הלמ"ד להורות על בנין הכבד, והשלם להנחותם, וכן ולנפיל ירך (במד' ה כב), ויש בקדמונים שאמרו ששבעה עננים היו, ולפי דעתי שהם שנים לבדם, גם יתכן להיותו אחד, וזה פירושו בעמוד ענן יומם לפניהם להראותם איזה דרך ילכו, גם יגן בו עליהם, וזה טעם, פרש ענן למסך (תה' קה לט):

ולילה בעמוד אש להאיר להם, יתכן היות עמוד אש בתוך עמוד ענן בלילה, כטעם, ואש תהיה לילה בו (למטה מ לח):

וטעם ללכת יומם ולילה שהלכו תמיד:

וטעם לא ימיש. לא יסיר, והוא שב אל השם הנכבד הנזכר למעלה, כי ימיש פועל יוצא, ואלה העננים אם הם שנים היו עם ישראל עד שעברו את הים, ונפסקו מהם, על דעתי, כי אין צורך ללכת בלילה אחר שנטבע פרעה וחילו בים, וזה טעם ויסע משה את ישראל מים סוף (למטה טו כב) במצות השם, עד המסע החמישי שהוא מדבר סיני ושם עשו המשכן ועליו שכן הענן ובהעלותו יסעו בני ישראל, ואלו היה הענן על ישראל במדבר סיני. מה טעם הנה אנכי בא אליך בעב הענן (למטה יט ט):