ביום הזה. בראש חדש:

ויסעו, טעמו וכבר נסעו מרפידים:

ומשה עלה. אחר שקראו השם מן ההר ולא עלה משה כי אם אל ההר ולא אל השמים:

לבית יעקב. י"א הנשים, ולבני ישראל הזכרים א"כ למה הזכיר הנשים בתחלה וזה המפרש לא קרא בית אהרן, בית ישראל ברכו את ה' (תה' קלה יט) ואחרים בית יעקב הנמצאים היום, ובני ישראל שיוולדו אחרי כן, ולמה כל זה כאלו לא ראו דברי הנביאים כי בכפל ידברו כדי להעמיד הדברים בלב, והוא דרך צחות, ג"כ עשו הקדמונים בתפלת ראש השנה:

ואשא אתכם, טעמו כעל כנפי נשרים, כנשר יעיר קנו, ובמקומו אפרשנו:

ואביא אתכם אלי. אל הר סיני, כטעם דרך שלשת ימים (למעלה ה ג) והוא נוה הקדש, בעבור רדת השכינה בהר סיני:

ושמרתם את בריתי. שאכרות עמכם בהר הזה, והוא הכתוב אחר מעמד הר סיני על דעתי ויקח ספר הברית (למטה כד ז):

סגלה. דבר נחמד וכמו וסגלת מלכים (קהלת ב ח):

כי לי כל הארץ. דבק עם טעם מכל העמים ויאמר ר' יונה המדקדק כי פירושו אעפ"י שלי כל הארץ ואין צורך:

ממלכת כהנים. על דעתי כי כל כהן שבמקרא הוא כמו שַׁמָשׁ והעד וכהנו לי (למטה כח מא, מ טו), וכן כהן מדין (לעיל יח א) היה עובד השם כמלכי צדק וכן ובני דוד כהנים (ש"ב ח יח) כי ידענו כי בני מלך גדולה יש להם רק הכתוב הודיענו שהיו עובדי השם וטעם ממלכת כהנים שעל ידכם תראה מלכותי כאשר תהיו לי אתם שמשים וי"א אין מלכות כי אם אל השמוש לפני:

וישם לפניהם. בפה וי"א בספר:

יחדו. כמו יחיד, ומלת יחדו יחידה במקרא בדקדוקה בעבור תוספת הוי"ו והראותו:

בעב הענן. אמר הגאון כי מקום הענן כמו קדש קדשים, ובעב כמו קדש הקדשים (במד' ד ד) והטעם על דעת מפרשים שאמר אח"כ, משה ידבר והאלהים יעננו בקול (פ' יט), ועל דעתי שהכתוב רמז על עת מעמד הר סיני בדברו דברי הברית, שהם עשרת הדברים, וכן אמרו לו דבר אתה עמנו (למטה כ יט): וטעם וגם בך יאמינו. כי היו בישראל רבים על דעת חכמי הודו שאמרו שלא יתכן לדבר מי שאינו גוף עם מי שהוא בגוף ויחי, והראיה היום הזה ראינו כי ידבר:

וטעם ויגד משה. וכבר הגיד משה זה:

וקדשתם. שישמרו מכל טמא ומטמא, והנה קדוש אשה הוא אל תגשו אל אשה (פ' טו) והנה ארמוז לך עקר גדול במקרה לילה:

והגבלת. תשים גבול בהר מסביב לעם, ואם אמר והגבלת את העם, הגבול בהר, ואם אמר הגבל את ההר, שוה הוא, והארכתי כל כך בעבור שאמר המבהיל, שהתחלף מלה במלה כי תחת ההר העם:

וטעם עלות בהר. השמרו לכם מעלות בהר וכמהו בני הזהר עשות ספרים הרבה (קהלת יב):

לא תגע בו יד. לא תגע יד בנוגע שלא יאמר אדם הואיל ועבר החק ונגע בו לקחתו להרגו, רק יסקל מקרוב, ואם ברח אל ההר יורוהו המורים ובאה מלת יירה שלמה ויתכן שעזבו היו"ד ולא החליפו בוי"ו, שלא יתערב עם עתיד למען תורא (תה' קל, ג):

היובל. הוא השופר שיתקעו בו בשנת היובל, והמעתיקים אמרו שפי' יובל כבש:

וטעם במשוך. המשך קול השופר כטעם תקיעה:

וטעם המה יעלו בהר. על שבעים זקנים, ואמר המה ולא אחרים:

היו נכונים לשלשת ימים. טעמו ליום השלישי, והנה לא הוסיף יום:

בהיות הבקר. זה האות כי יקרא גם הלילה יום ועוד אפרשנו בפ' לא תבערו אש (למטה לה ג):

בהיות הבקר, לפי דעתי קרוב מזרוח השמש:

קולות. הם קולות רעמים, וקול השופר הוא הפלא שאיננו בדבר התולדות:

לקראת האלהים. י"א כי דבור השם קדמון, וחכמי הגאונים אומרים כי השם ברא קול ואמר שהקול הוא מקרה צריך לגשם נברא גם הם אומרים שהשם יברא אור וגשם לעתו בעבור הנביא וי"א בעבור שהוא דבור השם פלא, ולא נוכל לדעת איך הוא, ע"כ אמר בבת אחת זכור ושמור, וכל זה היינו יכולים לומר לולי שהם השומעים בני אדם ואין הרגשת האזן כהרגשת העין, כי העין תראה צורות רבות בלא רגע זמן, והאזן איננה כן כי כאשר הוא השנוי באויר כן יגע אל האזן לעולם, הראשון ראשון והאחרון אחרון ואם אמרו שהשם הוסיף על הרגשת האזן למה לא נכתב זה הפלא בכתוב וכלל אומר כל המפרש פירוש ויסמוך על פלא שאיננו בתורה ולא בדברי קבלה אין פירושו אמת, גם אם מצאנו בתלמוד דברים והם דברי יחיד לא נלמד מהם ולא נכחישם, ודעתי תדענו בפ' ואתחנן, כי שם אבאר למה אמר לקראת האלהים, גם בא האלהים:

כְּעֶשֶׁן עם עָשָׁן שני שמות על שני דרכים כמלת בֹשֶׂם שהיא על שלש דרכים:

משה ידבר. טעמו אעפ"י שהיה קול השופר חזק וכל שומעו יחרד, וכן חרד ההר כאשר תחרד הארץ בעת הרעש היה באותו שעה משה ידבר, והשם עונהו בקול שהיה הוא לבדו שומעו לא ימנענו השופר לשומעו:

וירד ה'. הנה הנשמה שאיננה גוף לא יאמר עליה יורדת או עולה, ואף כי אלהי הרוחות לכל בשר, רק הכתוב דבר בעבור כבוד השם:

פן יהרסו. הגבול שהגבלת להם לראות, והם יחשבו כי טוב הם עושים לגשת אל הכבוד לראותו מרוב אהבתם:

הכהנים. הם הבכורים: וטעם הנגשים אל ה' כי היה הגבול סביב להר, ובגבול הבכורים, ואחריהם ראשי השבטים, ואחריהם הזקנים, ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל ישראל הזכרים שהם בני מצוה, ואחריהם הטף, ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים, וזה למדנו מהברית השנית שכרת עם ישראל כמשפט הראשון בהר סיני כברית הראשונה ולפנים מהגבול היה אהרן, ולפנים ממנו משה, כי שניהם עלו מעט מההר, וכל ישראל רואים אותם:

אמר הגאון כי שנים רבות היה מצטער לדעת פירוש לא יוכל העם לעלות, עד ששמע שיש אחד מהמלכים שלא יוכל שלוחו לומר לו מלאתי שליחותך, עד שיצונו לעשות דבר אחר אז יאמר לו, ואלו היה זה הפירוש נכון, למה פעם שנית ויאמר ה' אליו לך רד, ועל דעתי שהוא פירושו כמשמעו, וכן הוא, אמר השם למשה רד העד בעם, ולא ידע מה צורך שיעיד בהם, והוא כבר העיד בהם, על כן אמר לא יוכל העם אז אמר לו השם לך רד כאשר צויתיך שתעיד בהם, כי השם לבד ידע כי צריכין היו ישראל שיעיד בהם פעם שנית:

וטעם ועלית. אתה לפנים מהגבול אל ההר:

וירד משה אל העם ויאמר אליהם. פירושו שהעיד בהם ובכהנים שלא יהרסו לראות, ולא הזכיר הכתוב ויעל משה ואהרן, כי איננו צריך, כי אחר שאמר לו השם שיעלו ידענו שעלו, וכתוב, אנכי עומד בין ה' וביניכם (דבר' ה ה):