Ibn Ezra on Daniel Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואני. היה בספרד חכם שמו בן היוצר, וחבר ספר הקץ ופירש למועד מועדים וחצי אלף וחמש מאות שנה ותחילתם משנת אחת לדריוש המדי והנה טעה כי חשב כי זה הפסוק דברי דניאל ואיננו רק דברי המלאך, כי הוא דבק למעלה. ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם - והטעם: אם עזרני עתה בהלחמי עם שר פרס, גם אני עזרתיו עם שר כשדים, אז מלך דריוש המדי כאשר הוא כתוב: ודריוש מדאה קבל מלכותא וזהו: ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל והעד שהם דברי המלאך, כי כתוב אחריו ועתה אמת. ויש לתמוה מהפסוק, ואם טען הטוען הראה לי כמוהו שהפסיק וחזר במלת לו, על הפרשה העליונה הראיתי לו, וירא אליו ה' באלוני ממרא, ויגש אליו יהודה וקודם שאדבר על דבר פרס אדבר על דבר המלאכים ואין ביניהם קנאה. וכתוב: עושה שלום במרומיו והנה הם סודות עמוקות לא יבינום רק אחד מני אלף, ואומר בסוד התולדות ודברי נשמת אדם שאיננה גוף וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות, ועתה ארמוז לך רמיזות כי כבוד אלהים הסתר דבר ואתה שים לבך לתבונה והשם יתן לך חכמה.
[Daniel 10:21] “No one is helping me against them except your prince, Michael” (וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל־אֵלֶּה כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם - v'ein echad mit'chazek immi al-elleh ki im Mikha'el sarkhem): And the meaning is: If he [Michael] helped me now when I fought with the Prince of Persia, I also helped him [in the past] against the Prince of the Chaldeans, at the time when Darius the Mede reigned, as it is written: “And Darius the Mede received the kingdom” [Daniel 6:1]. And this refers to [what the angel says later]: “And I, in the first year of Darius the Mede, stood up to confirm and strengthen Michael” [Daniel 11:1]. And the proof that these are the words of the angel [continuing from the previous chapter and into the next] is that afterwards it is written [starting Daniel 11:2]: “And now, truth...”. One might wonder about [the structure of] the verse [i.e., the apparent interruption]. If an objector argues, "Show me a similar instance where [Scripture] interrupts and then returns, using the word 'lo' [to him], referring back to the preceding section," I would show him: “And the LORD appeared to him (אֵלָיו - eilav) by the terebinths of Mamre...” [Genesis 18:1], [followed by description, then] “And Judah approached him (אֵלָיו - eilav)...” [Genesis 44:18]. And before I speak about the matter of Persia, I will speak about the matter of the angels, for there is no envy among them. And it is written: “He makes peace in His high places” [Job 25:2]. Behold, these are deep secrets (sodot amukkot) that only one in a thousand will understand. And I speak concerning the secret of generations/origins (ha-toladot), the nature of the human soul which is not corporeal, the wisdom of the celestial spheres and their motion, along with the matters of the ministers [planets] and the constellations (mazzalot). And now I will give you hints (remizot), for “it is the glory of God to conceal a matter” [Proverbs 25:2]. And you, apply your heart to understanding, and may God grant you wisdom.
נאום אברהם המחבר: הנה נא הואלתי לדבר האחד שהוא טרם החשבון הוא, מפאה אחת סבת כל החשבון ומפאה אחרת הוא כל החשבון לא יוסיף ולא יגרע והוא סבת כל תוספת וחסרון, והוא לא יקבל כפל ולא חילוק והוא סבת שניהם וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמות שהם אחריו, וזה העולם אינו גוף והוא הנקרא מראה כבוד השם העליון ולא ישתנה בעצם או במערכת, ואין לו זמן ומקום והשם הנכבד בקרבו. והעולם השני שהוא התיכון, שם נשמות צורות אמת בלא גופות, גם נשמות בגופות ואין להם מספר אצלינו גם הגופות כגופות וכולם הם נכבדות, כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם, רק על דרך מקרה במערכת תנועתם וזה העולם יקרא: היכל הקדש והם שמי השמים ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל, על כן תירגם יונתן בן עוזיאל קדיש במרומא בית שכינתיה וזה הוא שהזכיר בתחילה יושב על כסא והוא כסא הכבוד ושוליו. והטעם ושולי הכסא מלאים את ההיכל ואמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה והנה השנים הנעלמים והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא. ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות על כן סוד דבריו הוא וקרא והנה גופות העולם התיכון לא תחילנה ולא תכלינה, וכתוב על זה העולם הללוהו כל מלאכיו, גם צבאיו גם המשרתים גם שני המאורות, ואמר על הכל: כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, ויש הפך בתנועות מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך גם צפונית גם דרומית גם בקו השוה גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית, גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים גם עולים גם יורדים גם נראים גם נעלמים גם מתחברים המשרתים לבדם ק"כ מחבר, והם העליונים אין קץ להם ופעמים לנוכח ופעמים במבט אהבה, ואומר וכל זה אין ביניהם רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל, בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע, ואלה דברים צריכים פירוש ארוך ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע, וכולו מלא גופות דקות גם עבות וגופות יש בהם נשמות גם רוחות גם נפשות והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל ובעבורו נברא ונשמתו קשורה בנשמות העליונות, ובעבור כי המדבר אדם גם השומע הוא אדם על כן העליונים על האדם גם השפלים על מתכונת האדם, והנה אדיר העליונים וישפילם כי לא אוכל לדבר אם לא יעשה ככה ויגביה השפלים. על כן אמרו חכמים ז"ל: דברה תורה כלשון בני אדם. יאמרו: וראש עפרות תבל, וכסה את עין הארץ, והאזיני ארץ הטי אזנך, ועל האבן כי היא שמעה דבר ה', ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ בלב ימים, על שפת הנהר, יד הירדן, וכובע ישועה בראשו, עיני ה', באזני ה', כי פי ה' דבר, בדבר שפתיך, אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים, ויאמר ה' אל לבו, על כן המו מעי לו, ותחת רגליו, ועל זה הדרך, ויחר אף ה', אוהב ה', וילך ה', ה' למבול ישב, הנה ה' רוכב על עב קל, עורה למה תישן, ויקץ כישן ה', החשתי מעולם, אחריש אתאפק. והנה שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה או האמצעית והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך, ודבר העוד הוא המבטי שהוא מאהבה וטעם כ"א יום כנגד הפקיד על דניאל בעצמו, כי כאשר יש פקידי על כל גוי כן יש על כל איש והפך זה וזה היא המלחמה, והנה זה העולם השפל הוא עולם ההפכה והתמורה בעצם ובמערכה ובתנועה, והצורה שהזכיר דניאל היתה נראה לו במראות נבואה. וכבר גליתי לך סוד המלאכים הקדושים בדרך קצרה ברמיזות ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים, גם ראיות מחכמות החיצונות, ודע כי גזירות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם וכתוב: לעולם ה' דברך נצב בשמים וסוד המערכות מתחילת בריאתם על כל מערכות השמים הם הספרים, על כן סוד החלומות, ועתה אשוב לפרש דברי המלאך.
The discourse of Abraham the author: Behold, I have endeavored to speak. The One, which precedes calculation, is, from one aspect, the cause of all calculation, and from another aspect, it is all the calculation – it neither adds nor subtracts, yet it is the cause of all addition and subtraction. It does not accept multiplication or division, yet it is the cause of both. And this One is the First World relative to the worlds that are after it. This world is not corporeal, and it is called the "likeness of the glory of the LORD" on high [cf. Ezekiel 1:28]. It does not change in essence or configuration, and it has no time or place, and the honored Name is within it. And the Second World, which is the Middle one – there reside souls/forms of truth without bodies [i.e., angels], and also souls in bodies [celestial intelligences?], and their number is beyond us, as are the bodies [celestial spheres/stars]. And all of them are honored [beings], for they have no opposite, or change, or alteration in their essence, but only incidentally in the configuration of their motion. And this world is called the Holy Temple/Palace (Heikhal Ha-Kodesh), and they are the Heavens of Heavens (Shmei Ha-Shamayim). And there is the Throne of Glory (Kissei Ha-Kavod), and there are Michael and Gabriel. Therefore, Jonathan ben Uzziel translated [Isaiah 6:3, “Holy, holy, holy...”] as “Holy in the highest heavens, the house of His Shekhinah...” [Targum Jonathan on Isaiah 6:3]. And this is what [Isaiah] mentioned first: “sitting upon a throne” [Isaiah 6:1], which is the Throne of Glory, “and His train” – meaning the train/hem of the Throne – “filled the Temple” [Isaiah 6:1]. And he said, “Holy upon the earth, the work of His might...” [Targum Jonathan on Isaiah 6:3]. And behold, the two [first declarations of 'Holy'] refer to the hidden [worlds], and afterwards he mentioned “Holy forever and ever” [Targum Jonathan on Isaiah 6:3]. Know that the attribute [of holiness] does not change relative to the places [worlds], therefore the secret of his words is [in the repetition] “And one called...” [Isaiah 6:3]. And behold, the bodies of the Middle World neither begin nor end. And concerning this world it is written: “Praise Him, all His angels; praise Him, all His hosts” [Psalms 148:2], also the ministers [planets] and the two luminaries [sun and moon]. And concerning all, it says: “For He commanded and they were created. And He established them forever and ever; He gave a decree, and it shall not pass away” [Psalms 148:5-6]. Yet there is opposition/variety in their movements: some go from east to west, and the opposite [west to east]; also northward and southward; also along the equator; some are direct in their course, some retrograde, some stationary; some swift, some slow; some ascending, some descending; some visible, some hidden; the ministers [planets] alone have 120 conjunctions, and the higher ones [fixed stars?] are countless. Sometimes [they are] in opposition, sometimes in aspects of love. And I say [despite] all this, there is no [conflict] among them, but rather thus are new events generated in the Lower World, on account of their movement and their changing configurations, sometimes for good, sometimes for ill. And these matters require a lengthy explanation, and one book cannot contain the knowledge of their secret and purpose. And the Third World is beneath the firmament, and it is entirely full of bodies, both subtle and dense. And there are bodies containing souls (neshamot), also spirits (ruchot), also life-forces (nefashot). And Man alone is the secret [centerpiece] of this Lower World, and for his sake it was created, and his soul is bound to the higher souls. And because the speaker is human, and the listener is human, therefore [Scripture speaks of] the higher [realities] and the lower [realities] in human terms. Behold, it attributes majesty to the higher and diminishes them [by using physical terms], for I cannot speak [of them] unless it is done thus, and it elevates the lower [by giving them human-like attributes]. Therefore, the Sages, of blessed memory, said: “The Torah speaks in the language of human beings.” They [Scripture] say: “the top of the earth's soil” [Proverbs 8:26], “covered the eye of the land” [Exodus 10:5], “Give ear, O earth” [Isaiah 1:2], “Incline your ear” [cf. Psalms 45:11], and concerning the stone, that it heard the word of the Lord [Joshua 24:27], “And the earth opened its mouth” [Numbers 16:32], “from the ends of the earth” [Isaiah 41:9], “in the heart of the seas” [Exodus 15:8], “on the lip of the river” [Exodus 2:3], “the hand [bank] of the Jordan” [II Kings 2:7], “a helmet of salvation on His head” [Isaiah 59:17], “eyes of the LORD” [Zechariah 4:10], “in the ears of the LORD” [Numbers 11:1], “for the mouth of the LORD has spoken” [Isaiah 1:20], “by the word of Your lips” [Psalms 17:4], “My own hand founded the earth, and My right hand spread out the heavens” [Isaiah 48:13], “And the LORD said to His heart” [Genesis 8:21], “therefore My inner parts moan for him” [Jeremiah 31:19], “and under His feet” [Exodus 24:10]. And in this manner: “And the anger of the LORD burned” [Numbers 11:1], “the beloved of the LORD” [Deuteronomy 33:12], “And the LORD went” [Exodus 13:21], “The LORD sat enthroned at the Flood” [Psalms 29:10], “Behold, the LORD is riding on a swift cloud” [Isaiah 19:1], “Awake! Why do You sleep?” [Psalms 44:24], “Then the Lord awoke as from sleep” [Psalms 78:65], “I have kept silent from of old, I have been still and restrained Myself” [Isaiah 42:14]. And behold, the Prince of Persia is the one appointed over the large or the middle company/grouping [perhaps referring to a level in the celestial/angelic hierarchy]. And behold, Daniel mentioned the appointed one [Prince of Persia] using the name "angel." And the matter of the additional [statement, Daniel 11:1] confirms this, as it stems from love [mutual support between angels]. And the meaning of the 21 days [of struggle, Daniel 10:13] corresponds to the appointee over Daniel himself, for just as there are appointees over every nation, so there is over every person. And the opposition between this [individual angel] and that [national angel] is the "war" [mentioned in Daniel 10:20]. And behold, this Lower World is the world of opposition and change, in essence, in configuration, and in motion. And the form that Daniel mentioned [the man clothed in linen, Daniel 10:5] appeared to him in prophetic visions. And I have already revealed to you the secret of the holy angels briefly through hints, and there is proof for all this from the words of the Prophets, and also proofs from the external wisdoms [philosophy/science]. And know that the decrees, past and future, come from the heavens, and they are the word of God, and it is written: “Forever, O LORD, Your word stands firm in the heavens” [Psalms 119:89]. And the secret of the configurations [of the heavens] from the beginning of their creation – upon all the configurations of the heavens are the Books [of decree]. Therefore, [this explains] the secret of dreams. And now I will return to explain the words of the angel.
ועתה - אמר הגאון: כי מלכי מדי ופרס הם ד' ואלה הם: דריוש המדי, וכורש הפרסי, גם אחשורוש, ודריוש הפרסי, שהרגו אלכסנדרוס ופירש הנה עוד שלשה מלכים עם כורש ויהיה פירוש והרביעי שהוא דריוש הפרסי הוא רביעי לדריוש המדי, כי זאת הנבואה היתה בשנת שלש לכורש הפרס. ורבי משה הכהן הספרדי אמר: כי ו' מלכים היו: הא' דריוש הזקן הוא המדי, והשני כורש הפרסי, והג' אחשורוש, והד' ארתחששתא, שצוה שלא תבנה עיר הקדש. וה' דריוש הפרסי, שצוה לבנות הבית. והו' הוא ארתחששתא העשיר, שהרגו אלכס נדרוס, הוא שעלה עזרא גם נחמיה בימיו כאשר הוא כתוב. ולפי דעתי: יהיה פירוש הנה עוד שלשה מלכים והרביעי לא יספר עמם כורש, כי הכתוב עוד שהן עתידין להיות ויש לטעון עליו אם פירוש עוד ככה, למה אמר הנה עוד שלשה מלכים, כי משמע דברו לא יותר ולמה אמר והרביעי והנה היה ראוי שיאמר הנה עוד ד' מלכים?! ויש עוד להשיב: הנה כורש מלך שלש שנים כי כן כתוב, וכתוב במגלה כי מעשה המן היה בשנת י"ב למלכות אחשורוש ובספר מלכי פרס כי כל מלכותו ארבע עשרה שנה, א"כ מתי מלך ארתחששתא הראשון שצוה שלא תבנה הבית?! ולפי דעתי: כי חמשה מלכים הם מלכי מדי ופרס: הא' דריוש המדי, והב' כורש הפרסי, וגם הג' הוא אחשורוש וזה השם הוא לשון פרסיים ובלשון כשדים הוא ארתחששתא, הוא שצוה שלא תבנה ירושלים, וככה כתיב: בימי אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים והנה פי' השטנה והאגרת בלשון תרגום כאשר נכתבה והפירוש הפרשה הנזכרת בימי ארתחששתא כתב בשלם ואין זאת השטנה דברי המן, כי לא היתה בתחלת מלכותו רק כאשר מלך אחשורוש צוה שיעלו היהודים ויבנו הבית, על כן כתוב: כי סליקא מן לותך כי ברשותו הלכו ובעבור האגרת שנכתבה לו החמיץ ככורש וזהו ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס. ועל דרך הפשט, אילו היה מלך אחד היה כתוב כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כמשפט הלשון והנה אחר כורש היו שלשה לבדם והם אחשורוש שהוא ארתחששתא הראשון, והשני דריוש הפרסי שהוא רביעי לכורש, שהנבואה בימיו הוא ארתחששתא שמלך שנים רבות, כי הנה כתוב בעזרא שנת שלשים למלכותו, ושם כתוב כי הוא מלך בבל, כי כן הבבלים קראו שמו ארתחששתא והיה שמו בלשון פרס דריוש, כי כתיב בספר מלכי פרס כי דריוש היה שם המלך שהרג אלכס נדרוס.
וטעם יעיר הכל – כי אנשי מלכותו שלחו בעבור אלכסנדרוס גם שריו הרגוהו בלילה במקום שברח שם, זה אחשורוש שהיה דריוש.
ועמד מלך גבור - זה הוא מפורש אלכס נדרוס, שנחלש דריוש מפניו.
וכעמדו - טעם וכעמדו שמת קרוב לשלשים שנה.
ותחץ - כבר פירשתיו.
ולא לאחריתו - פירושו ולא לבנו וככה: ואחריהם בפיהם ירצו סלה.
ולא כמשלו - לא היה אחד מהארבעה שמלכו תחתיו כמוהו בממשלה.
וטעם ולאחרים מלבד אלה – שקשר וגם אחרים על הארבעה מלכים שמלכו בארבעה מקומות כאשר פירשתי. והנה אומר לך עתה כלל: כי מתחלת ויחזק מלך הנגב עד וזרועים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז שהוא בפירוש חרבן בית שני, מלחמות שעברו ולזכור פרטיהן ולחפש הספרים הקדמונים בספר יוסף בן גוריון, אילו היינו יודעין כל דבריו לא יועילנו עתה לדעת שעבר, ועל כן אפרש המלות והטעמים בדרך כלל ואחר חרבן הבית אפרש בדרך פרט עד וכעת קץ, כי משם הם העתידות שנשארו כאשר אפרש.
ויחזק מלך הנגב - שהוא מלך מצרים ממלך הצפון שהוא מלך ארם ומן שריו.
ויחזק עליו - מלך הנגב.
ובת מלך הנגב - היא מלכת שבא וזאת המלכות תקרא בלשון ישמעאל אלימן, ועד היום אשה מולכת עליהם והיא ברשות מלך מצרים עד היום וזאת שבא, היא נגד הנגב כנגד ארץ ישראל וזה הדבר ידוע הוא בספרים ושכחתי שמם.
וטעם לעשות מישרים – שלום בין המלכים והנה מלך צפון רצה לקחת אותה לו לאשה.
לא תעצר כח הזרוע - ומלך מצרים יקחנה בחזקה גם יקח יולדתה וחכמי המזלות שהיו עמה, וזהו: ומחזיקה בעתים.
ועמד, שרשיה - שרשי זאת הבת והמ"ם ישמש בעבור אחד מן בניו של מלך מצרים והוא בן המלך.
ויבא - אל מלך צפון ובמבצרי מעוזו.
וגם אלהיהם - יבא בשבי אל מצרים.
ובא במלכות מלך הנגב - ישוב לארצו ולמלכותו למצרים.
ובניו יתגרו - בני מלך צפון, כי כבר הזכיר והוא שנים יעמוד ממלך צפון.
ומלת יתגרו – כמו ואל תתגר בם מלחמה.
ובא בוא - ההמון מלך צפון.
ושטף - שיביא אניות עד מעוזו של מלך הנגב.
ויתמרמר - מגזרת שימי לך תמרורים.
ונלחם עמו - פירוש שהוא עם מלך הצפון, כמו: ותראהו את הילד, והוא צוה לי אחי.
והעמיד - מלך הנגב המון רב.
ונתן - המון מלך הצפון בידו.
ונשא - המון הנחלש.
והפיל רבואות - מהמון מלך הנגב.
ולא יעוז - מלך הנגב.
ולקץ העתים - פירוש שהם שנים יבואו עוזרים רבים למלך הנגב, ובימים ההם יקומו פריצים מישראל ואלה היו בימי שמעון בן שטח והוא האמת.
ויבא - וזרעות מלך הנגב לא יעמדו הם העוזרים עם מבחוריו.
ויעש - מלך צפון הבא אל מלך הנגב כרצונו.
בארץ הצבי - ארץ ישראל וישחית רבים מהם.
וישם פניו לבוא בתוקף - כל מלכות מצרים שהוא הנגב.
וישרים עמו - ויעשו עמו שלום.
ובת הנשים - היא מלכת שבא יתן לו מלך הנגב להשחיתה, כי ברשותו היא תסרח וזהו: לא תעמוד ולא לו תהיה - שלא יקחנה.
וישב - הקצין שהיה מחרף ישיב גמולו בראש, שיעלה לו כמו: חרפתו לא יותר.
וישב - ישוב זה לארצו.
ועמד על כנו - על מתכונתו, מלך שיעביר נוגש ויהיה לו הוד מלכות.
וישבר – ולא בהדר, ועמד מלך אחר הפך תולדת הראשון, שזה יהיה נבזה.
בחלקלקות - במחשך בלי עצה.
וזרועות - אניות.
וגם נגיד - אחד מבני הורדוס.
ומן - ובעבור שיתחברו אליו רבים, יקח עצתם ויעלה בהם ויתפש מדינה, יחשב מחשבת ולא תהיה עתה, על כן אמר: ועד עת אחרת תקומנה.
ויער - יעיר כמו יקים יקם סערה לדממה.
ולא יעמד - מלך הנגב לפני מלך צפון.
כי יחשבו עליו - יועציו וסגניו מחשבות.
ואוכלי פת בגו - של מלך מצרים.
וחילו ישטוף - מלך הצפון והנה חיל מצרים הוא השטוף, ואחר כך ישלימו מלך הנגב ומלך הצפון.
ושניהם, לבבם למרע - לעשות רע לארץ ישראל.
וטעם כזב – שלא תקום עצתם ולא תצלח כי עוד נשאר קץ למועד, שילכו ישראל בגולה וישוב מלך צפון לארצו.
ולבבו על ברית קדש - להפר הוא הברית שהיתה בין מלכי ארם ובין יהודה בן חשמונאי, ואחר שעשה חפצו ושב לארצו, למועד שנה אחרת ישוב.
ובא בנגב - היא פאת מצרים.
וטעם ולא תהיה כראשונה וכאחרונה – כי בביאה ראשונה עשה כל חפצו וככה בביאה אחרונה שהיא השלישית, שהחריב בית המקדש, גם מצרים כי בביאה השניה היא האמצעי,ת יהיה כחלש וכן כתוב: ובאו בו - ובאו עמים.
ציים - הם האניות.
וכתים - הם אנשי ארם.
ונכאה - זה מלך צפון.
ושב - לארצו בבושת פנים.
וזעם על ברית קדש - הוא אגריפס.
ועשה - חיל כבד.
ושב - לנגב.
ויבן על עזבי ברית קדש - הם אנשי ירושלים שקשרו על מלך והרגו אנשיו וחללו המקדש, המעוז שהיה לישראל, כמו: גאון עוזכם, ובאה זאת המלה על דרך הארון הברית שפירושו הארון ארון הברית, וככה הספר המקנה היין החמה. עתה ספר חרבן בית שני, ויש לתמוה מחכמי צדוקים שפירשו זה לעתיד, ואמרו: כי המקדש היא מיכ"א שיחוגו עליה הישמעאלים והסירו התמיד, החמש תפילות ונתנו השיקוץ עכו"ם ואלו התועים, איך יתכן שיקרא מקדש רק ירושלים לבדה, וככה שמה בלשון ישמעאל בית ואיך הוא מיכ"א קדש, והלא פקחו אלה העורים את עיניהם וראו כי יש במיכ"א שיקוץ עד היום והלא מרקוליס שאליו יחוגו כל ישמעאל ממזרח וממערב לזרוק אבנים שם, ואלה המפרשים חללו המקדש. והגאון ז"ל אמר: כי ועשה כרצונו המלך זהו הקדרי ראש מלכות ישמעאל. וזה לא יתכן, כי כתוב וכל חמדת נשים לא יבין וזה היה אוהב נשים ופירש נשים מדינות, וזה קרוב אל דרש ואיננו פשט. ועוד: מה יעשה בכתוב לאלה אשר לא ידעוהו אבותיו?! ועוד: אם היה אלה עכו"ם אין תשובה ממרקוליס, כי זה ידעוהו אבותיו ולא סרו אנשי מיכ"א למשמעתו, עד שנשבע להם שלא יסיר עבודת מרקוליס, ואין צורך להאריך. ובן היוצר חבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו, כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ. גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל: רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים. גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב, וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש, רק לא פירש מתי יהיה ועתה אשוב לפרש.
Those who leave the sacred covenant - they are the men of Jerusalem who conspired against a king and killed his men and desecrated the sanctuary–the stronghold that was Israel’s. Like “the pride of your strength” (Ez 24:21). This wording is similar to: “the ark, the covenant” (Josh 3:14), interpreted: “the ark is the ark of the covenant.” Thus the book called “The wine, the Poison.” By analogy, a book: “Destruction of a Second House.” One is surprised by Sadducee sages who interpreted this as referring to the future. They said that the sanctuary is Mecca, around which the Ishmaelites circle. and they put aside the daily sacrifice the five prayers (the Salat). and they set up the abomination, idolatry. And they are the mistaken. As is it may be that miqdash/sanctuary refers to Jerusalem alone. Thus it is that in the Ishmaelite language its name is “house”(al-ka’aba). And how is it that Mecca is sacred? Didn’t those blind ones open their eyes and see that in Mecca there is an abomination to this day? Is it not Mercury, around which all Ishmaelites, from east and west, circle to throw stones? And these interpreters have desecrated the sanctuary. And the Gaon, z”l, said that the king will do his will (v.36) refers to the Kedari, head of the kingdom of Ishmael. And this is not possible, for it is written and regarding the desire of women… he will not understand, (v.37) and this one was a lover of women. Interpret women as nations? This would be close to drash/homiletics, and not the simple meaning. And further, what does one do with the scripture: a god their fathers did not know? (v.38) And further, if it was a pagan god, the answer is not Mercury, because his fathers knew him and the men of Mecca did not turn to obedience to him till he swore to them that he would not put aside the service to Mercury. And there is no need to expand. And a son of the potter (Abraham ibn al-Fahar/potter) composed a book on the end time and I also smashed his words, with a potter’s tool. Its time has not yet arrived! Though he hopes for a fixed time, it is past and in his words about matters of ending he tells us nothing. Also the words of R Shlomo benGavriel, z”l. In Machberet Hagedolah(Bible lexicon, 12 cent?) he wanted to connect the end to the two upper stars. Also the words of R Avraham Hanasi (mathematician and astronomer) in Sefer Qetsim. And the words of the potter and the words of R Yitschak benLev, and all who calculate words or letters in numerology–“all is vanity and chasing after wind.” (Ec 1:14) Because Daniel did not know the end. Let alone those who came after him. The angel only hinted, as I explain. Only he did not explain when it would be. And now I return to explain.
ומרשיעי ברית - ידבר על טיטוס שעזבו רבים מישראל בריתם.
וטעם בחלקות - כמו: דברו לנו חלקות על כן אחריו ועם יודעי אלהיו הוא השם הנכבד יחזיקו לבם.
ועשו - כאשר צום בתורתו.
ומשכילי עם - זה דור אנשי המשנה ז"ל.
וטעם ונכשלו – גזרות שעברו עליהם.
ובהכשלם - הטעם שהשם לא יניחם למחות שמם.
ונלוו עליהם - עם המאמינים.
ומן - בכל דור ודור.
עד עת קץ – בא הגואל ישראל.
ועשה - זה קוסטנטין שהיה מלך גדול על בבל ופרס ומצרים ואפריקא והשיב בבל לדתו, גם חביריו השיבו פרסיים והשבאים ומצרים ואפריקא לדתו והניח תורת ארם. וטעם ויתרומם. בלבו, ועל השם שהוא אל אלים ידבר נפלאות והנה אמר המלאך עליו והצליח וכבר עברו אלו הדברים אשר היו עתידים בימי דניאל, ועתה יחל לדבר על העתידות שנשארו. ודע כי ארם היא צפונית מערבית לארץ ישראל, גם קוסטנטינא היא צפונית ובעת קץ שיגיע קץ מלך הצפון אשר אמר והצליח עד כלה זעם, אז יבא קץ הגואל כאשר יפרש והנה לא הזכיר מתי יהיה זה, רק הזכיר כי זה המלך. והטעם בנו אשר יצא ועשה מלחמה עם מלך מצרים וילכוד את מצרים וילך לארץ ואז יהרג, ואחר ימים ידועים במספר מיום מותו, יבא הגואל לישראל.
יתנגח עמו מלך הנגב - הוא מצרים ואין לחוש שתהיה מצרים אי זה דת שתהיה.
וישתער עליו מלך הצפון - על מלך מצרים, כמו: בסופה ובסערה ואם הוא כתוב בשי"ן כמו השירו ולא ידעתי ורבים ככה.
ובא - זה מלך צפון שהוא מלך קוסטנטינא אל ארץ הצבי, והטעם אלו ימלטו מידו הדרים במקום שהיו שם אדום ומואב וראשית בני עמון, ויש בין ימי סנחריב וזאת הנבואה שנים רבות.
וישלח ידו - מלך צפון.
ומשל במכמני - תרגום ואשר לא צדה ודלא כמן ליה אולי הוא מגזרת דרכמונים וכושים, הם סמוכים למצרים יהיו במצעדיו של מלך צפון, שיסורו אל משמעתו.
ושמועות יבהלוהו - מלך צפון ממזרח ומצפון הוא בבל ופרס והטעם הקרן הקטנה שהזכיר בנבואתו.
ויצא - מלך צפון:
עד קצו - ושם ימות וזהו: והצליח עד כלה זעם: