אל - דברי השם אל הנביא: שים אל חכך שופר ודאה כנשר אל בית ה'. ויפת אמר: שים חכך שופר כי אויב ידאה כנשר על בית ה'. ויפה פירש, בעבור מלת יען.

לי - ככה הוא לי יזעקו בני ישראל, או יחסר בית ישראל.

זנח, טוב - הוא השם הנכבד שהיה טוב לו.

ירדפו - כמו: אשר יקראו ה' צדקנו:

הם - כי לא שאלו להשם להמליך ירבעם, וכתוב: אשר יבחר ה' אלהיך בו גם כן מלך ישראל.

השירו - מעלומי העי"ן קם שב שר והטעם כפול. ויפת אמר: כמו סמ"ך כמו בשורי מהם והטעם הפוך אם המליכו או אם השירו, וטעם למען יכרת בעבור יכרת מהם הכסף והזהב.

זנח, שומרון - כפול, כאלו כתוב אותך זנח עגלך אותך שומרון כאילו מאס בך, כי העיר תחרב ואנשיה ילכו בשבי.

חרה אפי בם - בעגל ובשומרון.

עד מתי - יהיה חרון אפי בם, עד שיהיו נקיים.

ולא יוכלו נקיון – שיהיה להם ממנו.

כי - מעצת ישראל הוא ומעצת המלך שהמליכוהו נעשה עגל שומרון.

כי שבבים - כמו שביבים. ויפת אמר: כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב. וזה איננו נכון.

כי - תי"ו סופתה נוסף כמו אימתה.

אולי - ואם תאמרו אולי יעשה - דעו כי זרים יבלעוהו.

נבלע - הטעם: יבלעו קצירכם גם יבלעו הזורעים.

ככלי אין חפץ בו - שאדם ישליכנו מביתו.

כי, פרא - כמו פרא אדם.

וטעם בודד – כי לא היתה עצתם אחת.

ומלת התנו – מגזרת אתנן, שהיה כל אחד נותן מנחות של אהבים לשרי האומות.

גם - טעם אקבצם במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם, ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש: ויחלו רק כמו: וממקדשי תחלו:

כי הרבה - וטעם היו לו מזבחות לחטוא – כבר היה לו שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד.

אכתוב - ואני הוכחתיו וחוקי כתובים היו לו.

זבחי - אמר רבי משה הכהן: הבהבי - כדברי רז"ל: ולא הבהבה. ויפת אמר: מגזרת הבהב והיו"ד נוסף כמו שדי. והוא הנכון.

יזכור עונם - שישובו אל מצרים למרות פיו, לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.

וישכח, היכלות - לבצר בהם.

ואכלה ארמנותיה - כל עיר ועיר.