בני יוסיפו לך - התורה והמצוה.

קשרם כתבם - על התורה והמצוה, כי השם ישלח חסדו ואמתו לנצרך ולא יעזבוך, על כן קשרם וגו' והטעם שלא תשכחם. פרוש אחר: עשה אתה שלא יעזבוך חסד ואמת, קשרם וגומר ומצא פירוש ותמצא.

בטח אל ה' - כמו על, והטעם: אם למדת תבונה אל תשען עליה, שתאמר היא תשמרני, אלא בטח על השם.

בכל דרכיך - עסקיך ובחכמתך דעהו, על משקל שאהו.

אל תהי חכם בעיניך - שתאמר בחכמתי אישר ארחי, וסור מרע ממעשה הרע, ואז ירפאך השם מכל מחלה.

לשרך - הזכירו כי הוא מוסד הגידים ובו יכנס הדם להם בבטן האם. והטעם: תוקף כמו שריר וקיים.

יפרוצו - יפוצו מרוב עד שיפרצו פרץ ביקבים.

מוסר ה' - אשרי אדם מצא חכמה, כי בה ישמר מחטוא ולא יבואו עליו ייסורין.

יפיק - יוציא תבונה מאחר וילמדנה.

חפציך - כל דבר שתחפוץ.

ישוו - מענין ולמלך אין שוה ופירש אין העם שוה כלום ונחשב למלך שיניחם, כי הוא עם מפוזר ומפורד ונבזה.

עושר וכבוד - משל שהחכמה תביאהו לשתי מעלות.

דרכי נועם - שינעמו ויערבו לו.

נתיבותיה - נתיבות שלום.

עץ - כעץ חיים, שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות.

ותומכיה - שלא יעזבוה כאשר אמר, כי החכמה תחיה האדם, שהוא עולם קטן.

ה' בחכמה יסד ארץ - ספר מעלתה, שבה נברא העולם העליון.

בדעתו תהומות נבקעו - להשקות בהם חיה ועוף.

אל ילוזו - הנכון: תלוזנה, כי על התושיה והמזמה ידבר כמו: ויחמו הצאן.

אז, לא תגוף - פועל יוצא, והענין שלא תשימהו כאבן נגף, כאשר תלמד התושיה.

אל תמנע טוב מבעליו - העני. פרוש אחר: מבעל הטוב.

לך ושוב - כי הוא דרך בזיון.

ישרים סודו - עם ישרים נודע סודו ועצתו, ממה שהוא גוזר להביא על הרשע.

מארת - מן ארור והוא חסרון.

אם ללצים - הפסוק הזה דבק בעליון ולצים מן ליצנות.

יליץ - מן כי המליץ פירש: השם יברך נוה הצדיקים. אם ללצים ידבר הצדיק, ויזהיר לסור מן דרך הליצנות ולענוים – ולמוכיחים, יתן חן, כלומר יתן חנם בעיני כל אדם והענוים הם הצנועים מדבר ליצנות.

פרוש אחר: אם ללצים - השם יליץ, יתן גמול הליצנות.

ולענוים יתן חן - כמו חן וחסד להם.

כבוד - השם ינחילם כבוד הממון והעושר, אבל הכסילים ירומו הקלון עליהם. והטעם: שיסבבו שיקלום בני אדם.

מרים קלון - על כל אחד ידבר, כמו: וצדיקים ככפיר יבטח. פרוש אחר: כסיל מרים ומכבד איש.

קלון - כמו בא זדון, חסר איש.