Ibn Ezra on Psalms Chapter 30
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מזמור, חנוכת הבית - יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון. ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי: כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים, כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו, ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו. ויאמר רבי משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו, כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר: כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו.
A psalm; a song of dedication of the House – There are those who say that David commanded that the singers play this song at the dedication of the First Temple, and those who say at the dedication of the Second Temple or the Third, because he compared the time of exile to a time of sickness as I will explain. It seems to me that he composed this song at the dedication of his own house, the House of Cedars, because the psalm does not mention the House of God. This usage is similar to “The blind and the lame shall not come into the house,” (Samuel II 5:8) as I explained there. At that time David fell sick and then recovered from his sickness. R’ Moshe said that David mourned when Natan told him that he would not build the house for the Lord. When he told him that Shlomo his son would build the house he was clothed with joy in place of his mourning because his son was like him, and his enemies could not disparage him. And he said that suffering of the soul is similar to physical suffering, and even worse in the sense that “A man's spirit will sustain his illness…” (Proverbs 18:14)
ארוממך - כנגד דליתני כפי מחשבתי שהוא מת
וטעם ולא שמחת – ככתוב במזמור: אשרי משכיל אל דל, כי דרך אחד לשניהם.
ה' - טעם שועתי אליך - לבדך ולא לרופא ותרפאני.
ה' - הטעם כמעט וירד אל הקבר ומצאנו מירדי בור שלם, כמו תחת רדפי טוב.
זמרו - בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך חסדי דוד יבשר החסידים, שאם קרה להם כאשר קרהו, השם יצילם.
כי - טעם חיים ארוכים, כמו אנשי מדות גדולות ודרך משל אמר, כי הבכי ילין, או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה.
והטעם בערב ילין – המלין בבכי, ולבקר ברינה כי חסרון הבית בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בבית ה'.
ואני - אמר ר' משה: זה טעם ויהי כי ישב המלך בביתו כאשר ענהו נתן כל אשר בלבבך עשה. וזה רחוק. והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חולי, שיחלש כחו.
ה' - עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי, כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל. אמר רבי משה: כי העמדת הטעם העמדתני להררי עז כמו למען יזמרך כבוד שהוא כבודי. ואחרים אמרו: כי יו"ד להררי סימן המדבר, והטעם לשום אותו כמו הר. ורבי יהודה הלוי אמר: כי להררי, כמו: הררי בשדה כי משקלי השמות משתנים.
אליך - יספר כי לא מצא מה לעשות כי אם לקרוא ולהתחנן ולומר: מה תועלת במותי?! כי הדם הוא הנפש וכתוב: ושרט לנפש.
היודך עפר - ככתוב: וישוב העפר אל הארץ.
הפכת - שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו, כי בעבור זה נברא.
וטעם: פתחת שקי – דרך משל המתאבל על נפשו.
וטעם: ותאזרני – לחיזוק.
למען - והטעם אני אודך – כל ימי למען יודך.
ויזמרך – כל אדם שיש לו כבוד. והטעם: נשמה חכמה ובעבור כי המשכילים מעטים.
אמר: כבוד – ולא כל כבוד.