כשוך מקור מפועל קל מפעלי הכפל. ור"ל כאשר שככה חמתו שבערה בו כי בעת שיכעס האיש לא יסור מהיותו מתנועע תנועת הכעס עד שינקום מאויבו. ולכן אחרי שיסור הכעס יאמר שכך כלומ' ינוח:

זכר את ושתי ר"ל בפה או זכר יופיה והיותה חקוקה בלבו:

ואת אשר עשתה. ר"ל קלות חטאה:

ואת אשר נגזר עליה מגזירת בין הגזרים שלא תבוא עוד אל המלך. ובזכרו זה יש להאמין שהוקשה בעיניו. ועמד משתומם ואם לא נזכר ובעבור זה נערי המלך ומשרתי' שהרגישו זה ממנו אמרו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה:

פי' טובות מראה יפות מראה. ופי' יבקשו למלך. יבקשו בעבור המלך. ומלת יבקשו בא בנוח עין הפועל והיתה ראויה להדגש ובא בחסרון מלת מבקשים כלומ' יבקשו המבקשים כמו אשר ילדה אותה ללוי במצרים:

אל שושן הבירה אל בית הנשי' ר"ל שיקבצום בשושן הבירה בבית שהיה מיוחד להיות שם נשי המלך ופילגשיו:

אל יד הגא סריס המלך שומ' הנשים ר"ל שיעמדו תחת משמרת הגא שהיה סריס ומתוך שהיה סריס היה טוב לשמור הנשים כי הנשים דעתן קלה עליהן ואין שמירתן שמירה והסריס הוא שומר נאמן עליהן:

ונתון תמרוקיהן. מקור מהבניין הקל ואע"פ שהוא מחסירי הקצות בא על דרך השלמים. ור"ל שתבאנה הבתולות אל יד הגא ויתנו להן תמרוקיהן. ותמרוקיהן הוא מן חבורות פצע תמרוק ברע. שעניינו שהחבורו' והפצעים הם רטייה ותחבושת ורפואה באיש הרע. ויהיה לפי זה תמרוקיהן נאמ' על משיחות ורטייות יעשום הנשים לעדן בשרם ולרפאות קצת מומים שבהם או לרכך קושי יהיה בבשרם. או יהיה מן מרקו הרמחים נחשת מרוק והם הסממנים המורטים והמנקי' בשר הנשים. גם אפשר שתמרוק הוא שם נגזר מן ומורק ושוטף במים ויהיה עניינו רחיצה לפי זה רחיצותיהן ומזה אמרו רז"ל ויסורים ממרקים כלומ' רוחצים בתכלי' הרחיצה כתמי העונות מהנפש החוטאת:

אשר תיטב בעיני המלך ר"ל שתהיה טובה בעיניו כי לפעמ' תהיה אשה אחת נושאת חן בעיני איש אחד ולא תהיה נושאת חן בעיני אחר ולפיכך אמ' אשר תיטב בעיני המלך:

תמלוך תחת ושתי ר"ל תמורת ושתי:

וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן ר"ל וצוה לעשות כן:

איש יהודי היה בשושן הבירה ר"ל איש ישראלי כי כל בני ישראל נקראים יהודים ובזאת המגילה יזכור יהודים כמ' פעמ' במקום כל ישראל כמו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ורבים כהם או אמ' איש יהודי בעבור היותו ממלוכת יהודה:

ואמ' בשושן הבי' כי בשער המלך היה קודם דבר אסתר ועל כן היה דר בארמון לפי דעת המפרש שושן הבירה ארמון המלך:

איש ימיני ר"ל שהיה משבט בנימין. ובא קצר וענינו בן ימיני:

עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה בעבור שהיו שם גליות אחרות כי אחרי שגלו יהויכין ואמו ושריו גלו גם כן בימי צדקיהו והנשארים שלא גלו עם צדקיהו גלו אחרי שנהרג גדליה בן אחיקם. ולפי' אמ' כי זה מרדכי הגלה מירושלם עם הגולה הראשו' שגלתה בעת שהגלה יכניה מלך יהודה שהגלה אותם נבוכדנצר מלך בבל:

ואמ' אשר הוגלה מירוש' אם הוא שב אל מרדכי ויאמר שהוא בעצמו גלה בגלות יהויכין היה מרדכי זקן מאד כי יכניה גלה. ואחריו מלך צדקיהו שנים. וחיה כל השנים שנשארו לנבוכדנצר בנו וג' שנים שבלשצר וכל השנים שמלכו כורש הפרסי ודריוש המדי ומלכים אחרים שמלכו אחריהם קודם שמלך אחשוירוש ואם הוא שב אל קיש יהיה העניין יותר נאות ומתקבל בשכל ואמ' ושמו מרדכי שהיה בן יאיר ויאיר היה בן שמעי ושמעי היה בן קיש שזה קיש הוגלה מירושלם עם הגולה אשר הגלתה עם יכונייה מלך יהודה:

ויהי אמן את הדסה. אמ' שמרדכי הנז' היה האומן שלהדסה ופי' אומן הוא האיש המגדל הבן או הבת וכן כאשר ישא האומן את היונק ואומ' שמרדכי גדל נערה שהיה שמה הדסה וזאת הדסה היה לה שם אחר והוא אסתר והיתה בת דודו שלמרדכי ומרדכי היה לה לאומן כי אין לה אב ואם כלומ' בעבור שלא היה לה לא אב ולא אם. ורז"ל דרשו אסתר ירקרוקת היתה וזה הוציאו מלשו' הדסה וכן בעלי ההדס יש חוט באמצעיתו ולכן אמרו וחוט שלחסד משוך עליו וכוונו לומ' כי אע"פ שהיתה יפה לא היתה נשאת חן בעיני הכל בעבור יופיה רק שהש' ית' נתן חנה בעיני הכל לסבב הצלת ישראל:

והנערה יפת תואר ר"ל תואר כל אבר ואבר. וטובת מראה ר"ל שמראה הכל היה טוב. או ר"ל יפת עין שהיתה ראייתה טובה:

לקחה מרדכי לו לבת. ר"ל לקחה שתהיה לו במקום בת. ורז"ל שדרשו להיות לו לאשה ר"ל שהיה במחשבתו בעבור יופיה לקחתה לו לאשה:

ויהי בהשמע דבר המלך ודתו. ר"ל בעת שנשמע גזירת המלך שלא תבא עוד ושתי לפני המלך ובעת שנקבצו נערות רבות בשושן הבירה ובאו אל יד הגי. ותלקח אסת' ר"ל נלקחה אסתר והובאה אל בית המלך. והוי"ו במלת ותלקח כוי"ו והארץ היתה תהו. או יאמ' ויהי בהשמע דבר המלך ודתו שצוה לקבץ הנערות ובהקבץ הנערות שהוציאו צווי המלך אל הפועל נלקחה אסתר אל בית המלך ובא אל יד הגי שומר הנשים:

ותיטב הנערה בעיניו. ר"ל בעיני הגי והענין שישרה בעיניו:

ותשא חסד לפניו ר"ל שהיה נראה בעיני הגי כאלו אסתר היא נושאת עליה החסד והעניין שהיתה בעיניו כל כך חסידה כאלו היא חומר לחסד והחסד נשוא עליה לא נמצא כי אם בה ולא יסור ממנה ואפשר שחסד במקום הזה הוא במקום חן:

ויבהל את תמרוקיה. ר"ל ומיהר לזמן לה משיחותיה או רחיצותיה ולרוב מהירותו להמציאם לה דמה כאלו יעשה במעשיו פעולת בהלה. וכן ויבהילו להביא את המן. אל תבהל על פיך. ור' יונה הביא ויבהל את תמרוקיה עם נחלה מבוהלת. ואלהים אמר לבהלני ואמ' שענינם עניין הגדלה ורוממות והפלגה:

ואת מנותיה כמו מנה אחת אפים והם עניני אכילתה ושתייתה כמו למשה היה למנה. והעניין שהיה ממציא לה צרכיה וצרכי אכילתה בלא איחור כדי שתהיה שמינה ובריאה:

ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך נבין מהפסוק הזה כי לכל אחת מהנערות שנקבצו בחצר בית הנשים לראות אי זו מהם תיטב בעיני המלך היו נותנים לה שבע שפחות לשרתה ולעשות לה כל הצריך וזה היו נותנים לה מבית המלך כלומר על הוצאת המלך. ואמ' כי זה מהר לתת לאסתר תמרוקיה ומנותיה ושבע הנערות הראויות לה כמו שנתן לשאר הנערות שנלקחו ולפיכך אמ' הראויות. ואפשר שכון באמרו הראויות לתת לה לומ' שנתן לה נערות ראויות לפי כבודה ולפי החן שמצאה בעיניו. ולשון ראויות ידוע בדברי רז"ל:

וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים. ר"ל שעשה שנוי לה בתת מנותיה ממה שעשה לשאר הנערות וכן שנה נערותיה מנערות שאר הנערות שנלקחו ולא תחשב ששנה אותם לרעה רק השנוי שעשה בה ובנערותיה היה לטוב בהיותה בבית הנשים. ובא בית בחסרון הבי"ת ור"ל שכל ימי היותה בבית הנשים שנה אותה ונערותיה לטובה. ואפשר שאמרו וישנה ואת נערותיה ר"ל ששנה מקומה ומקום נערותיה אל המקום הטוב והמובחר שבבית הנשים:

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה מגיד הכתו' כי אסתר בעת שהיו שואלים אותה על עמה ועל מולדתה כלומ' מאי זה עם היא ומי הם קרוביה ובני ביתה והיולדים אותה והסבה היה כי מרדכי צוה עליה שלא תגיד זה. ויש לתמוה שהרי אסתר היתה בבית מרדכי וגדלה אצלו עד שנלקחה אל בית המלך ומרדכי היה בשושן הבירה שהיא עיר המלכות ואיך לא הכרוה והיא נלקחה מבית מרדכי ומה צורך היה לשאול על עמה ועל מולדתה. ואפשר לומ' כי בעת הקבץ הנערות הבריחה מרדכי חוץ מביתו או חוץ לעירו ובעת שנלקחה לא נלקחה במקו' שיכירו אותה כי היתה מסתתרת במקומות נכריות ולזאת הסבה לא הכירוה והיו שואלים על עמה ועל מולדתה. ומרדכי שצוה עליה שלא תגיד עמה ומולדתה חשב בלבו אני אסתירנה ואבריחנה בכל יכלתי שלא תלקח אל בית המלך ואם תהיה סבה אלהית שתלקח הוא טוב שלא תגיד עמה ומולדתה שלא תתגנה בעיני המלך בעבור עמה ומולדת' מצורף אל זה כדי שתוכל לשמו' תורת הש' בסתר ושלא תאכל נבלות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתו' כי אם יודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כרחה נתפשה וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל כי הנה הוא שלשי לשרים העולים עם זרובבל וכאשר ראה כי לא נבנה הבית שב אל עילם והיה בשער המלך בארמון והיא מעלה גדולה כי הנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא היה בשער המלך ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים:

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך. ר"ל היה מתהלך לפני חצר בית הנשים. לדעת את שלום אסתר אם היא צריכה לרופאים. ומה יעשה זה מקום ספק כי אחרי שאסתר לא הגידה עמה ומולדתה באי זה עניין היה יכול מרדכי לדעת את שלום אסתר ויש לומ' כי מרדכי בעבור שהיה יושב בשער המלך תמיד בעבור היותו שוער או שהיה ממונה שם על דבר מן הדברים היה יכול לחקור דרך רמז מה מפלנית אע"פ שהיה מסתיר שהיא מעמו וקרובתו כי אדם יכול לשאול על אשה נכריה אע"פ שאינה מעמו:

ומה יעשה בה ר"ל ומה היה נעשה ממנה אם היתה ראויה להקרא אל המלך והיאך שלומה ובריאותה:

ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך ר"ל ובעת שהיה מגיע זמן כל נערה ונערה לבוא אל המלך בסוף היותה בבית הנשים כמנהג הנשים הנכנסות שם שהוא י"ב חודש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן בזה העניין באה הנער' אל המלך כי בעניין אחר לא תבוא אליו:

ופי' תור גבול וזמן כמו וראיתני כתור האדם המעלה שעניינו השגחת עלי והגעתני עד גבול מעלת האדם שהוא להיות מלך כי אין מעלה זמנית למעלה ממנה וכן תור נערה ר"ל הגבול האחרון מן הזמן הצריכה שתעמוד בבית הנשים ויש מפרשי' תור מגזירת ותור וגוזל כי הוא יבוא לעת מזומנת כמו וקול התור נשמע בארצינו שהוא מורה על התחדשות עת וזמן:

ופי' מקץ בסוף כמו מקץ שבע שנים תעשה שמטה:

כי כן ימלאו ימי מרוקיהן. ר"ל כי בעניין זה ישלמו הימים שצריכה להתנהג על תמרוקיה והם משיחותיה ורחיצותיה:

ששה חדשים בשמן המור. המור הוא בושם שילקט כמו אריתי מורי והוא בושם נחמד וחלקו בפירושו החכמים:

וששה חדשים בבשמים הם מיני בשמים שהיו מתבשמות בהם:

ובזה הנערה באה אל המלך. כלומ' כשהיה משלים זמן עמידתה והוא מקץ היותה בבית הנשים י"ב חדשים בעניין זה הנערה היתה באה אחר זה אל המלך והוי"ו במלת ובזה ללא צורך באה פועל בינוני מהבניין הקל:

את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה. ר"ל כל איש או שר או נגיד שהיתה חפצה שתלך עמה לחברתה ינתן לה לבוא עמה בלכתה מבית הנשים עד בית המלך. והעניין שכל אחת מהם בלכתה אל בית המלך הייתה רוצה ללכת עם חבורת אנשים ונכבדים אחריו היותה מקוה למלוך. ויש מפרשים ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר וכן בהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך היה מתהלך לפני חצר בית הנשים גם כן לראות אם תקרא אסתר אל בית המלך. ואמרו ובזה הנערה באה אל המלך הוא התחלת עניין שמגיד הכתו' שבזה העניין כל נערה ונערה היתה באה אל המלך שמדי לכתה שם כל מה שהיא תחפוץ שילך עמה ינתן לה לחברתה לילך עמה מבית הנשים עד בית המלך:

בערב היא באה ובבקר היא שבה אמ' כי כל נערה ונערה שהיתה הולכת אל המלך היתה הולכת אליו בערב ובבקר היתה שבה אל בית הנשים שיני ושיני תואר אל הבית כי בית יבא בלשו' זכר כמו ביתי יבנה בה. והבית הזה יהיה עליון. הבית הזה אשר אתה בונה כלומ' אל בית הנשים האחר כי שתי בתים היו שם ששניהם היו בתי נשים בבית הנשים האחד היו שם הבתולות והיה שומ' אותם הגי ובית נשים אחר היה ששם היו עומדות הפילגשים והם הנשים ששכבו עם המלך והיה שומר אותם שעשגז. ולפיכך אמ' כי הנערה היתה הולכת בערב מבית הנשים העומדות שם הבתולות אל בית המלך ובבקר היתה שבה מבית המלך אל בית הנשים השני ר"ל האחר ששם היו עומדות הפלגשים. ור' אברהם פי' אל בית הנשים שיני ר"ל פעם שני ובא פעם בלשון זכר כמו גם בפעם הזה. וטעם שומ' הפלגשים כי אחר ששכב המלך עמה לא ישכב עמה אדם אחר כי חרפה היא למלך רק תהיה מהפילגשים רק אם לא ימצא המלך טובה ממנה אז ימליכנה. ובא פילגשים עם יו"ד מ"ם בקבוץ הנקבות כמו נשים וכן באו אבות והם זכרים בקבוץ וי"ו תי"ו כקבוץ הנקבות:

לא תבא עוד אל המלך כי אם חפץ בה. יאמר כי הנערה שהלכה אל בית המלך ושולחה אחר זה אל בית הפילגשי' לא תחזור לעולם אל המלך רק אם היה חפץ בה המלך ואז היתה נקראת משם בשמה כלומ' תחזור האשה ששמה שם פלוני' אל בית המלך להיות מלכה:

ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אומ' הכתו' כי בעת שהגיע הזמן ללכת אסתר בת דדו שלמרדכי שהיה שמו אביחיל שעליו אמ' למעלה היא אסתר בת דודו אשר לקח אותה מרדכי להיות לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמ' הגי סריס המלך אמ' כי היא לא אמ' פלו' יבוא עמי לחברתי רק התנהגה על פי עצת הגי וזה אות על שכלה:

ותהי אסתר נשאת חן בעיני על רואיה. אמר כי כל רואיה היה נראה בעיניהן שהחן הוא דבר חוץ לשכל נשוא בה:

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו הוא לכתה מבית הנשים אל בית המלך:

בחדש העשירי הוא חודש טבת. קרא טבת החודש העשירי בעבור היות ניסן ראשון לחדשי השנה וטבת הוא לשון פרסי או מדי. ונקראו החדשים בלשון הקודש על המספר בעבור האביב:

בשנת שבע למלכותו. זה מורה כי מן היום שנגזר על ושתי שלא תבא עוד אל המלך עד שנלקחה אסתר אל בית המלך היו ארבעה שנים כי עניין ושתי היה בשנת שלש למלכו:

את משתה אסתר ר"ל את משתה נשואי אסתר:

והנחה למדינות עשה ר"ל שנתן מנוחה ומרגוע למדינות אשר תחתיו שלא נגש אותם כמנהגו וזה עשה בעבור אהבת אסתר. ומלת והנחה שם כמו מנוחה:

ויתן משאת כיד המלך. ר"ל שנתן מתנות בנשואי אסתר כפי יכולתו שהיה מלך. ופי' משאת מנחה כמו ותרב משאת בנימין ממשאת כולם:

ובהקבץ בתולות שנית זה יורה כי באותם הד' שנים שהיו מעת גזירת ושתי עד שמלכה אסתר נקבצו שני פעמי' הבתולות ובפע' ראשונה לא ישרה אחת מהם בעיני המלך ואסתר היתה מן הנערות שנלקחו בפעם שנייה ולפיכך הזכיר בפעם השניה שנקבצו הבתולות שאז נלקחה אסתר מרדכי היה אז יושב בשער המלך כלומ' שם פקיד וממונה על דבר מהדברים וזאת היא הקדמה זכרה כדי לעשות התנצלות למרדכי מדוע לא היה נדחה מפני המן כמו שנבאר לפנים גם אפשר שנקבצו הבתולות פעם אחת כשנשא ושתי ועתה שנקבצו כשמלכה אסתר היא פעם שינית כמו שנבאר לפנים:

אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. לשואלים אותה מזה לא למלך ולא לסריסים שהעמיד לפניה:

ואת מאמר מרדכי אסתר עשה בכלל מכל מה שהיה מגיד לה מרדכי:

כאשר היתה באמנה אתו. ר"ל היתה ממלאה מצותו כפי מה שהיתה בעניין האמונה עמו קיימת באמונתו. ואם הוא מעניין ויהי אומן את הדסה. ותשאהו אומנותו. האמונים עלי תולע. יהיה אמרו כאשר היתה באמנה אתו כלומ' ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כעניין שהיתה עושה בעת שהיתה גדילה אצלו ויהיה אמנה על משקל חכמה עצמה:

ומרדכי יושב בשער המלך היה יושב שם תמיד כי היה שוער או היה ממונה על דבר מן הדברי' שעמידתו שם היתה הכרחית:

קצף בגתן ותרש ר"ל קצף בגתן וקצף גם כן תרש ועניין הפסוק כן בימים ההם בהיות מרדכי יושב בשער קצפו בגתן ותרש כלומ' כעסו על המלך ולא הזכיר הסבה ומתוך הכעס שכעסו בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש:

סריסי המלך ר"ל שני שרי המלך משמרי הסף ר"ל משוערי המלך בחצר הפנימית. ואמ' משומרי המלך לפי ששומרי השערים הם רבים כפי רבוי השערים. וגם שצריכים להתחלף תמיד ולפיכ' אמ' כי אלה השנים היו מכלל השוערים. ובספר יוסיפון בן גוריון כתו' בימים ההם בשבת מרדכי בשער המלך ויכר לחישת שני סריסי המלך שוערים אשר יעצו להרים יד במלך ולהתיז את ראשו למען שאת אותו למלך מקדון כי אז התעוררו מלכי מקדון על מלכי פרס וגומ' ויהי כאשר נתלו הסריס' ויקצוף המן מאד על אשר נתלו יועציו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים:

ויודע הדבר למרדכי הזכיר הכתו' כי הדבר בא לאזני מרדכי אם ששמע דבריהם אם שהגידו לו הדבר אנשים אחרים או הרגיש זה מתנועותיהם:

ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. הגידה למלך כי מרדכי גלה סוד המתנכלים עליו להמיתו כדי לחבבו בעיני המלך ושיתן לו מעלה בעבור זה:

ויבוקש הדבר וימצא אומ' שהמלך חיפש אחר הדברים לדעת אם אמת הדבר ונמצא אמת ומתוך כך נתלו שניהם על העץ במצות המלך:

ואמ' ויתלו שניהם. ר"ל כל אחד משניהם כמו ויקבר בערי גלעד:

ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך מזכיר הכתו' כי זה החסד שעשה מרדכי להציל המלך צוה המלך שיכתב בספר דברי הימים כלומ' בספר שכתו' בו הקורות העוברו' על המלך ואמרו לפני המלך רמז כי המלך לא האמין לסופריו שיכתבו זה הדבר שלא בפניו וצוה בעבור זה שיכתב בפניו כדי שיזכור לגמלו טובה על זה: